מאמרים אחרונים

במקרא מלכת שבא היא זרה עלומת שם המבקרת בחצר המלך שלמה. כיצד קרה שבמרוצת הזמן התפתחה דמותה והוצגה כאות ומופת להמרת דת, כאשת שלמה ואף כאימם של נבוכדנצר ושל מנליק הראשון, מייסד חצר המלוכה האתיופית? שורש התשובה מצוי בקוראן.

השארת כנענים בארץ לאחר התיישבותם של בני ישראל בה הולידה הסברים שונים כבר בימי קדם. מחברי ספר שמות (כג:כט–ל) וספר דברים (ז:כג) תלו את הדבר במשך הזמן הארוך שנדרש לשם יישוב הארץ. לעומתם, מחבר ספר יהושע מציג עבר מדומיין שבו עם ישראל כבש את הארץ ב"כיבוש בזק" והכרית את כל יושביה. והיו מחברים אחרים שראו בכנענים שנותרו בארץ עונש על חטאים (שופטים ב) או בדיקה מכוונת לנאמנותם של עם ישראל (יהושע כג).

נח, מלכיצדק, עבד אברהם, לבן ויתרו מברכים את י־הוה. לעומת זאת, כפי שרבי פפיס מעיר במכילתא, בני ישראל אינם עושים כן. מחוץ לתורה, דוד ושלמה מברכים את י־הוה, אבל בכך הם דומים במעשיהם לחירם מלך צור ולמלכת שבא.

שירת הים פותחת בתבוסת המצרים וחותמת בהושבת י־הוה במקדשו והכתרתו. השוואה עם החיבורים "עלילות בעל" ו"אֶנוּמָה אֶלִישׁ" מבהירה לאיזו סוגה משתייכת השירה ומה מטרתם של המנונות מעין אלו. הדמיון המפליא לתפילת שלמה במלכים א ח מספק קצה חוט להבנת הקשרה המקורי של שירה עתיקה זו.

"בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט:יג). הכוונה המקורית הייתה שכל בני ישראל יהיו ככוהנים ויחוו יחד את ההתגלות האלוהית על ההר, אולם כאשר י־הוה ירד וקול השופר נשמע, העם נרתע ונותר למטה.

כיצד נקרא את מכות הארבה, החושך ומכת בכורות בהקשרן המצרי הקדום.

דמותה של דבורה, נביאה ושופטת, מתוארת בכתוב בקצרה בלבד. אולם, מתוך דבריה ומעשיה, ובהשוואתה לדמויות אחרות, עולה נביאה המעוצבת על פי דמותו של משה.

הקרבת בכורות בעלי החיים ופדיון הבנים הבכורים לא השתייכו במקור לסיפור יציאת מצרים. כאשר הם נקשרו למכה העשירית, הנרטיב עבר עריכה, לפיה טבח ה' גם בבכורות בעלי-החיים של מצרים.

אברהם, הגר, משה וגדעון פוגשים כולם את מלאך י־הוה. מהי ישות שמימית זו ומה טיב הקשר בינה ובין י־הוה?

האם משה גדל בבית נסיכה מצרית? האם הוא הרג איש מצרי? האם הוא ברח למדיין ונשא לאישה את בת כוהן מדיין? הנוסח הכוהני חסר את הפרטים ה"בעייתיים" האלה.

יוסף מכלכל את בני משפחתו ממחסני התבואה הרשמיים של מצרים, בזמן שהאוכלוסייה המצרית מחויבת במס של חמישית מן היבול והמקנה, ובמס עובד כדי שלא לגווע מרעב. הפרעה החדש שעולה למלוכה לא מכבד את ההסדר הזה.

סיפור יוסף מזמין את הקורא לבקר במצרים דרך המילים, השמות והמנהגים המצריים שבסיפור. הוא מעודד אותו לבחון את משמעות השימוש הייחודי באמצעי הספרותי של חזרה תוך שינויים, והוא פותח לקורא צוהר לתודעת הדמויות (במקרה זה – דמותו של פרעה) באמצעות שימוש במונולוג פנימי.

האם יעקב נקבר במערת המכפלה, לצד אברהם ושרה, יצחק ורבקה ואשתו לאה, או שמא בגורן האטד, בקבר שכרה לעצמו?

דברי ה' ליעקב, "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו:ד), הם דברי חיזוק שנועדו לקוראים בתקופת הגלות.

השתחוויה אפיים ארצה – השתטחות על הקרקע בפישוט ידיים ורגליים – היא מחוות כבוד רווחת במקרא. מדוע כיום היא מתקיימת רק בימים הנוראים?

האש העתיקה שהזינה את סיפור נס החנוכה.

מזמור שיר חנכת הבית לדוד

מפגש האיחוד בין יעקב ועשו מתקיים אחרי עשרים שנה של נתק. עשיו ניגש אל יעקב ברוח קלה ובזרועות פתוחות, אך יעקב נותר רשמי ומאופק. מדוע הוא לא משיב באותה רוח למחוות של עשיו?

על אונן בנו של יהודה נאמר "ושִׁחֵת אַרְצָה [את זרעו] לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְ־הוָה אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח:ט–י). מה היה חטאו של אונן?

למי שמורה הזכות להעניק שם לילד? טקסטים כוהניים ולא-כוהניים מציעים שתי תשובות שונות לשאלה זו.

סיפור המאבק בין יעקב ועשו משמש כאלגוריה פוליטית המשקפת את כיבוש אדום (=עשו) על ידי ממלכת ישראל (=יעקב) במאות ה־10 וה־9 לפנה"ס, ואת אובדן השליטה על שטח זה בשלהי המאה ה־8.

יצחק ויעקב מתוארים שניהם כעיוורים מחמת זקנה בעת שהם מברכים את הדורות הבאים. גם עלי הכהן ואחיה הנביא היו עיוורים. באיזה אופן משמשת המוגבלות הפיזית הזו כמכשיר ספרותי בידיהם של מחברי המקרא?

האם "המכפלה" היא שדה או מערה? מדוע עפרון מסרב להצעה הראשונה של אברהם? למה אברהם מתכוון כשהוא מבקש לקבור את מתו "מלפניו"? ומדוע חשוב לו כל כך לקנות חלקת קבר?

תושבי מסופוטמיה הקדומה נהגו להניח צלמיות מנחה בדמות עצמם לפני האל, בניסיון לייסד עימו קשר קבוע. מזמור כז מייצג את החלופה הישראלית לנוהג זה: הדובר מבקש לראות את י־הוה פנים אל פנים באמצעות מילים, ולא פסלים, כדי להעניק למתפלל מחסה בצל האל; מחסה שיעמוד על תילו גם לאחר היציאה מן המקדש.

משה ורבי יהודה הנשיא מפצירים בנו שניהם: "צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי".