ב־33 תגלה את סוד עזאזל

עבודת הקודש לטיהור המשכן ביום כיפור כוללת פולחן המשתמש בשני שעירי עיזים, האחד מוקרב לי־הוה והשני נשלח לעזאזל:

^{ויקרא טז:ח} וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַי־הוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. ^טז:ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַי־הוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. ^טז:י וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְ־הוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.

מי או מה הוא עזאזל, ומדוע שולחים אליו שעירים?^[1]

שמו של הר: סעדיה גאון

ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע; 1089–1167) מתחיל את פרשנותו על פסוקים אלו בהסברו של ר' סעדיה גאון (רס"ג; 892–942), לפיו עזאזל הוא שמו של הר.^[2] לפי רס"ג, שם זה נובע מן המילה ”עוז“, בהכפלת אות השורש הסופית: עז”ז, כאשר סיומת התואר ”אל“ מורה על תוספת העצמה. כלומר, עז"ז + אל פירושו ”עוצמה מירבית:

אמר הגאון: כי עזאזל – שם הר. ונקרא כן כי הוא תקיף, כי טעם זכר השם, כטעם: כהררי אל (תהלים לו:ז), יקותיאל (מלכים ב' יד:ז).^[3]

אבן עזרא ממשיך ומצטט גם את ר' מְבַשֵׂר הלוי בן ניסי מבגדד, בן- זמנו של רס"ג,^[4] שקרא תיגר של פירוש זה וטען שאיות המילה עזאזל אינו תומך באופן שבו הציע רס"ג להבינה:

והגאון רב מבשר הלוי תפשו, כי האלף במלת עזאזל בין שני הזיי”נין.

כלומר, המילה עזאזל לא מכילה במקרה זה את השם ”אל“ בסוף המילה. אולם בשתיים ממגילות מדבר יהודה (11QTS ו- 4Q180) כמו גם בחומש השומרוני,^[5] שם זה נכתב כך: ”עזזאל“, באופן שאכן כולל את הסיומת האלוהית. האיות בנוסח המסורה נובע קרוב לוודאי מערבוב מכוון ומודע של האותיות, כדי שלא יראו כשם של מלאך או אלוהות. אי-לכך, מסתבר שתחושת הבטן של רס"ג לגבי משמעות המילה היתה נכונה, אף-על-פי שהכיר רק את נוסח המסורה, ולא את הכתיבים האחרים של השם.

השעיר לעזאזל אינו קורבן

בתום דיון ממושך במשמעות פולחן זה, אבן עזרא פונה אל פירושו של ר' שמואל בן חפני גאון (נ' 1034) שגם הוא טען כי השעיר לעזאזל שימש סוג של קורבן:

ויאמר רב שמואל: אע”פ שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם.

אולם אבן עזרא טוען שמאחר שהשעיר לעזאזל אינו נשחט, לא יתכן ששימש קורבן:

ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט.

כיוון שהשעיר אינו קורבן, יכול אבן עזרא לפרש את שמו של עזאזל כישות (בניגוד להר), מבלי להתייחס לפעילות המתוארת בפרק זה כפולחן המיועד לכוח אחר שאינו י־הוה.

סודו של עזאזל על-פי אבן עזרא

אבן עזרא ממשיך ברמז מסתורי באשר לזהותו של עזאזל:

ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש (שנים)^[6] תדענו.

פירושו של ראב"ע אִתגר דורות של מפרשים שניסו להסביר את כוונתו.

 בהיותך בן 33 שיניים: אלעזר בן מתתיה

ר' אלעזר בן מתתיה (המאה ה-13), בפירוש-העל שלו על ראב"ע, מציין טקסט שבלבל, לדעתו, בין ”שנים“ ל”שיניים,“ והוביל אותו להבנה מוזרה של הסוד:

ויש ספרים כתוב בהם ”בהיותך בן ל”ג שינים תדענו“ וקבלתי כונתו: העדר הידיעה מבני אדם, כאשר נעדר מן האדם להיותו בן ל”ג שינים, כי לא ימצא לאדם רק ל”ב שינים, י”ו בכל מערכה: ארבעת מלתעות בכל קצה הם י”ו, וח' אמצעיות מלמטה וכן מלמעלה, הרי ל”ב.

אמנם, קרוב לוודאי שהמקור שעליו מסתמך פירושו של ר' אלעזר בן מתתיה שגוי, אך עיקר דבריו הם שאבן עזרא אינו רומז על פירוש השם [עזאזל], אלא סונט בקורא, באומרו שלעולם לא יצליח לפענח את חידתו.

33 פסוקים הלאה: פולחן השעירים

רבי משה בן נחמן (רמב”ן; בערך 1190–בערך 1270) היה אחד הפרשנים המוקדמים ביותר, ובוודאי הידוע ביותר מבין אלו שהציעו פירוש על הסוד שעליו הצביע אבן עזרא. רמב”ן מתחיל בנימה היתולית, בהשוותו את אבן עזרא לאיש הטוב והנאמן ואת עצמו – לרכלן, בהשראת משלי יא:יג:

והנה ר"א [=רבי אברהם] נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו.^[7]

לאחר מכן, פוצח רמב"ן בהסבר ארכני על אופן הבנתם של הרבנים את עזאזל כדמות דֶמונית, ולאחריו הוא שב לפירושו של ראב"ע:

והנה רמז לך ר"א שתדע סודו כשתגיע לפסוק: ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים (ויקרא יז:ז). והמלה מורכבת, וחביריה רבים.

לפי רמב"ן, 33 (שנים) פירושן 33 פסוקים, שהוא המרחק בין אזכורו של עזאזל בויקרא טז:ח ואזכורם של השעירים–האליליים בויקרא יז:ז. כך מפרש גם ר' יוסף בונפיל (המאה ה-14) בפירושו צפנת פענח, שבו הוא מסביר את הסוד:^[8]

ופירוש דבריו כי אם תספור ממלת עזאזל ל"ג פסוקים יגיע סוף מספרם עד ”ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים“ (ויקרא יז:ז), ואם תבין הפסוק ההוא אז תבין כי השעירים הם עזאזל, כי העז הוא השעיר, גם אז תבין למה לא נשחט השעיר המשתלח, כי היה זה כדי שלא יהיו נראים כזובחים לשעירים...

תובנה זו היא הפרשנות הרווחת בין פרשני-העל של אבן עזרא^[9] וככל הנראה, זו אכן כוונתו. ועדיין, היו מספר פרשנים שפירשו את הסוד בהתאם לפירוש הידוע יותר של אבן עזרא על ”סוד השנים-עשר.“^[10]

תוספת ארמית שלאחר ימי משה

ר' שמואל בן שלמה הצרפתי (בערך 1160–1240), תלמידם של ר' שמואל החסיד ושל בנו, ר' יהודה החסיד, פותח בהסבר על כוונתו של ראב"ע בדבריו על ”הסוד שהוא אחר מלת עזאזל“, שהיא המילה ”המדברה“ (ויקרא טז:י):

פי [=פירוש] שמו של עזאזל שהוא כמו מדבר. וזה הפי' הפסוק לשלח אותו לעזאזל. ומה הוא עזאזל? המדבר. שכן בלשון ארמי קורין למדבר עזאזל...^[11]

אולם כיצד ייתכן שמשה הכניס מושג ארמי לתורה? הצרפתי מציע הסבר רדיקלי:

ואל תתמה על מה שכתוב בתורה לשון ארמי, מפני שלא כתב הוא (משה) זה הפסוק. וזה הוא הסוד שאנו אומרים שלא אמר משה זה הפסוק אלא אחר כתבו.

הצרפתי ממשיך ומחזק את טענתו, בהראותו שיש פסוקים נוספים שלא נכתבו בידי משה, כפי שרומז אבן עזרא במקום אחר:

ואל תתמה על מה שאני (אבן עזרה)^[12] אומר אחר כתבו, ”כי יש לו חברים במקרא“, כלומר הרבה יש שלא אמר משה רבינו כמו ”ויעל משה“ [דברים לד:א] עד ”לעיני כל ישראל“ [דברים לד:יב].

בטענתו זו, פונה הצרפתי אל קביעתו המפורשת של אבן עזרא בפירושו על דברים לד:א, כי הפרק האחרון בתורה לא נכתב בידי משה, מאחר שהוא מתאר את מות משה:

^{אבן עזרא דברים לד:א} ”ויעל משה“ – לפי דעתי, כי מזה הפסוק כתב יהושע, כי אחר שעלה משה לא כתב, ובדרך נבואה כתבו.

בסוף פירושו לספר דברים, מאריך אבן עזרא בהסברו על העמדה המוצגת בתלמוד הבבלי (בבא בתרא יד ע"ב – טו ע"א): ”יהושע כתב ספרו ושמנה פסוקין מן התורה.“ עבור חכמי התלמוד, הבעיה באשר לתפיסה לפיה משה הוא שכתב את כל התורה מתחילה בפסוק המתאר את מות משה. אולם, לטענת אבן עזרא, אם משה עלה לבדו אל הר נבו, לא ייתכן שהוא עצמו כתב גם את ארבעת הפסוקים הקודמים, שהרי אם היה זה כך, לא היה יכול להעביר לאיש את המגילה שכתב.

הצרפתי ממשיך בהתייחסות לכל שאר הקטעים המוזכרים אצל אבן עזרא בדבריו על פתיחת ספר דברים ככתובים בתורה שלא נכתבו בידי משה, וטוען אף הוא באופן ברור שלא ייתכן שמשה הוא שכתב אותם.^[13] בעוד פרשנות זו נראית מפתיעה ביחס לאדם המזוהה עם מסורת חסידי אשכנז, הרי שהחוקר ישראל תא-שמע (תרצ"ה-תשס"ד) מעיר שאנשי קבוצה זו הושפעו מאוד מפירושיו של אבן עזרא, ולכן לא נרתעו מלדון בפתיחות על היתכנותם של עריכה קלה ועדכונים בתורה, כפי שניתן ללמוד מפירוש של ר' משה זלמן, בנו של יהודה החסיד, המצטט רעיונות דומים, כביכול בשם אביו.^[14]

שם ארמי מורכב: ר' משה אבן תיבון

ר' משה אבן תיבון (נפ' 1283), בנו של שמואל אבן תיבון, המתרגם הנודע של מורה הנבוכים של רמב"ם, דן בקטע זה באופן דומה; פרשנות-העל שלו (שאבדה מאז) על אבן עזרא, הייתה פרשנות-העל הראשונה הידועה על פירוש אבן עזרא. קטע ממנו מצוטט אצל ר' יהודה ליאון משקוני (נפ' 1375Moskoni) בספר פרשנות-העל שלו אבן העזר. כמו הצרפתי, סובר גם אבן תיבון שראב"ע מתרגם את המילה עזאזל כמילה ארמית ל”מִדבר,“ אך הוא מסביר מדוע יש להבין אותה כמונח ארמי:

ואמנם ”סוד שמו“ הענין בו הוא, שבזמן הבית היה שם מקום מוכן שאליו היה משתלח השעיר הנזכר, והמקום ההוא נקרא עזאזל, שבאורו [כלומר: פירש אותו] על דרך באור המלות המורכבות מענין חזק ומהלך, כי המלה היא מורכבת מ”עז“ ו”אזל“. ונקרא השעיר עז למה שהוא היותר חזק שבמיני הצאן, ובאוּר אזל—הולך, כי התרגום אזל: הולך.

בהמשך הוא מעיר שמשה לא היה משתמש במונח שכזה:

וזה השם לא כתבו משה ואמנם בימי הבית נכתב כי אז היה ידוע ולא היה ידוע בימי משה. ובאמרו (אבן עזרא) ”כי יש לו חברים במקרא“ אמר שדעתו הוא, שכמו ”עזאזל“ יש מלות רבות, גם פסוקים רבים בתורה שלא נכתבו בה בימי משה על ידי אחר, גם לא כתבם הוא עצמו — והנה הם יורו עליו [כלומר: על המילה עזאזל] כי כמוהם כמוהו לפי דעתו.

משקוני אומנם מתנגד בחריפות לפרשנות זו, מאחר שהוא סבור שהטענה שפסוק כלשהו נכתב בידי מישהו זולת משה בעייתית מבחינה דתית, אבל הוא מציע הסבר מפורט כדי להבהיר את עמדתו של אבן תיבון:

ואין דעתו שדעת החכם אבן עזרא ז"ל היא שעל כל פנים הפסוקים שיאמר עליהם שלא כתבם משה הם פסוקים שלמים. אבל דעתו, שדעת החכם אבן עזרא ז"ל בזה היא, שיש מהם פסוקים שלמים ויש מהם פסוקים שכל פסוק ופסוק מהם כתבו משה מלבד מלה אחת או מלות יותר מאחת שיש בפסוק פסוק מהם, ולא כתב משה המלה ההיא או המלות ההן, ובגלל המלה ההוא או המלות ההן יכנס הפסוק הבעל המלה ההיא או הבעל המלות ההן במספר הפסוקים שלא כתבם משה להיות בו מלה או מלות שלא כתבה או שלא כתבן הוא.

אבן תיבון לא פירט כמה פסוקים אמורים להיכלל ברשימת אלה שלא משה כתבם. עם זאת, מפרשי-על אחרים נזקקים לשאלה זו.

33 הקטעים שלא כתבם משה

ר' ישעיה בן מאיר מפרובנס (סוף המאה ה-13–תחילת המאה ה-14) מסכים עם ההבנה שמבטא ר' אבן תיבון,^[15] ומסביר מדוע יכול היה אדם להוסיף מילים לתורה:

ו[אם תאמר] לזה הפירוש שאנו אומרים שמשה לא כתבו, היאך יכול שום אדם להוסיף על דבריו, הא כתוב לא תוס(י)ף עליו (דברים יג:א)? ויש לומר שמה שמזהיר השם את משה שיזהיר ישראל שלא יוסיפו שום דבר על דברי תורה בדבר שיש בו צורך כגון במצות, אבל בדבר שאין בו צורך, כגון אלו הפסוקים שהזכרתי למעלה [אין אִסור להוסיף].

מכאן הוא ממשיך ומציע הסבר חדש למספר 33:

וזהו סוף מאמר הגאון: ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו. פי[רוש] שיש ל"ג פסוקים בתורה שלא כתבם משה אלא אחר.

ר' אליה הכהן מִסֶר (of Serres, סוף המאה ה-13 , תראס) הבין גם הוא את המספר הזה באותה הדרך, אם כי שני המלומדים היו חלוקים בדעתם באשר לאופן שבו יש למנות את שלושים ושלושה הפסוקים.

33 סוגי קורבנות

גישה שלישית, שהוצעה לראשונה על ידי ר' שמריה האיקריטי (פעל במאה ה-14 בביזנטיון), המדוּוחת אצל תלמידו משקוני (על אתר), טוענת שאף כי אבן עזרא דוחה בפירוש את היותו של השעיר לעזאזל קורבן, הרי סודו הוא רמז לכך שלאמיתו של דבר השעיר אכן היה סוג של קורבן:

ובאמרו בהיותך בן שלשים ושלש תדעהו, אמר שדעתו היא שהמבין השלשים ושלש מלאכות הנמצאות בקרבנות הנזכרים בתורה ידע גם כן סוד הקרבן. וזה הוא קצה הסוד שיעד להודיע לנו, כי באמצעות דברים אלה הודיענו ששעיר המשתלח גם קרבן.

משקוני פותח את דבריו בהצגה ארוכה של הסוגייה, ורק לאחריה הוא פונה להסביר את השקפתו שלו, שהיא גרסה מעודכנת לזו של מורו. זאת ועוד, בטרם הוסיף את תיקוניו הוא מכביר התנצלויות, ואף מרחיק לכת ומביא את הסכמתו של מורו האחר, ר' עובדיה המצרי, כהגנה על פירושו המתוקן.^[16]

33 קורבנות שעירי עיזים

משקוני מאריך בדבריו שבהם הוא מדגיש שדעותיו שלו או אלו של ר' שמריה עדיפות על ההשקפה התיאולוגית הבעייתית של אבן תיבון ושל האחרים, המסבירים כי קיימת כאן התייחסות לפסוקים שלא נכתבו בידי משה. לאחריהם, מצטנע משקוני ומפרט כי ישנם 33 קורבנות של שעירי עיזים בשנה:

בהיותי במראכש המדינה בשנת חמש אלפים ומאה ושלשים שניה ליצירה [1369/1370], בינותי עוד בסוד השעיר הנזכר, והגדלתי העיון בנמקי רמזיו במספר שלשים ושלש, ואחר הרבות החקירה והגדלת העיון הנזכרים מצאתי שלשים ושלש חטאות שעירים נקרבות בשנה... ובשעיר העזאזל שכהן גדול מתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם יעלה מספר מלאכות קרבנות החטאות הנעשות בשעירים שלשים ושלש.^[17]

פירושים אלה נוגדים כולם את ההיגיון האינטואיטיבי: מדוע ירצה אבן עזרא לדחות בבירור את היותו של השעיר לעזאזל קורבן, רק כדי להגיע בדרך חתחתים למסקנה שהוא אכן כזה?^[18] קישור של המספר הסודי 33 עם הסוד על שניים-עשר הפסוקים שאינם מידי משה גם הוא אינו משכנע. לעומת זאת, הסברו של רמב"ן, כי מספר זה מצביע על פולחן השעירים, 33 פסוקים אחר-כך, הוא המשכנע ביותר.

כשלון סודו של אבן עזרא

אבן עזרא לא רצה לקבוע בבירור שהשעיר לעזאזל נשלח לדמון (שֵׁד) כלשהו, עקב החשש שהקורא עלול להבין שפולחן זה ביום כיפור דומה לקורבנות עבודה זרה לישות שאינה י־הוה. אולם הרמז שלו היה דק מדי ופרשניו לא הבינו את משמעותו, ובכך הוסיפו את איזכור עזאזל לרשימה של ראב"ע של התוספות לתורה שלא נכתבו בידי משה.