הדגשת קדושת המוסר על פני הפולחן.

במזרח הקדום, כמו גם ביהדות העת העתיקה ובימי הביניים, רווחה האמונה כי לעינו ולמבטו של אדם כועס או מקנא יש כוח להזיק לאחרים. מה אומר על כך המקרא?

מקובל לספר כי רבנו גרשום (נפטר ב-1028 בקירוב) היה הראשון שאסר על פוליגיניה (ריבוי נשים). אולם האופן שבו מפרש ספר ברית דמשק את החוק בויקרא יח:יח מעיד על האפשרות שהסופרים הכהניים אסרו על פוליגיניה יותר מאלף שנים קודם לכן.

בטקס יום הכיפורים המקראי ממלא עזאזל תפקיד של אל. בפרשנות המוקדמת הוא ממלא תפקיד מרכזי כמחולל החטא ואף כשטן, ולחלופין כדמות מגינה. מסורות מאוחרות עמעמו את זהותו, ופרשו את המילה עזאזל כשם של שֵד, כשמו של השעיר עצמו ואף כשם של מקום.

מקובל להניח שהתורה אוסרת על כל קעקוע שהוא, אולם עיון בפסוק בהקשרו מעלה מסקנות אחרות.

הציווי המקראי "ואהבת לרעך כמוך" נתפס זה אלפי שנים בחוגים יהודיים ונוצריים כאחד כרעיון אוניברסלי, מעין עקרון יסוד המכיל בתוכו את כל התורה כולה. אך בתוך ספר ויקרא הוא למעשה רק אחת מתוך מצוות עשה רבות שעוסקות בלכידות החברתית של עם ישראל

גישה פוליפונית לקריאת התורה

בשני טקסי טיהור מקראיים - טקס טיהור המשכן ביום הכיפורים וטקס טיהור המצורע – מורחקת הטומאה מחפץ או אדם על ידי בעל חיים המשולח הרחק ממקום יישוב. אף על פי שטקסים אלו חריגים בנוף המקראי, טקסים דומים להם נמצאו ברחבי המזרח הקרוב הקדום, כגון באבלה, חתי, אוגרית ואשור.