צבעי הקדושה: בגדי הכוהן הגדול משתלבים במשכן
קטגוריות:

כלי המשכן, ג"ר ג'ונס, 1987. ספריית הקונגרס
משה מקבל מי־הוה הנחיות מפורטות לבניית המשכן (שמות כה–לא) ולהכנת בגדי[1] אהרון ובניו – המייצגים את דמויות הכוהן הגדול והכוהנים ההדיוטות – ובכולן משמשים כמה צבעים.[2] במקרא צבעים מוזכרים תמיד בהקשר של עצמים ולעולם אינם נידונים כקטגוריות מופשטות.[3] במקרה של בגדי הכוהן הגדול, הצבעים מתוארים בעזרת החומרים שמהם הופקו הצבענים:
תכלת – בלוטות בגופו של החילזון ארגמון קהה־קוצים (Hexaplex trunculus), המצוי בים התיכון, שימשו להפקת צבען כחול־סגול (הדומה לאינדיגו).[4]
ארגמן – הבלוטות של חילזון אחר, ארגמון חד־קוצים (Bolinus brandaris), שאף הוא מצוי בים התיכון, שימשו להכנת צבען אדום־סגול זה. צבען זה היה יקר ביותר, ו־1600 חלזונות נדרשו לייצור גרם אחד שלו.[5] מסיבה זו בגדים סגולים היו נדירים והיו שמורים לבני מלוכה, למנהיגים ולצלמי אלים.[6]
תולעת שני – צבען השָׁני הופק מנקבת הכנימה כרמיל (Kermes). מקור הצבע נרמז בצירוף "תולעת (ה)שני", החוזר בשמות כח כמה וכמה פעמים.[7] בחלק מתרגומי המקרא צירוף זה מתורגם "חוט שני", כלומר חוט שנצבע בצבע זה, שאף הוא שימש להלבשת צלמים (השוו ירמיה י:ט; ד:ל).
בגדי אהרון
חלק מבגדי הכהונה היו עשויים שש, בד איכותי שצבעו היה ככל הנראה לבן. מקור המילה שש במילה המצרית šś, המציינת הן את המינרל בהט (אלבסטר) הן את בד הפשתן. גם בעברית המקראית משמשת המילה שׁשׁ, לצד סוג של בד, גם בהוראת בהט ושיש (למשל אסתר א:ו).
הכתונת והמצנפת (והמכנסיים)
הכתונת הארוכה, אשר הגיעה עד לקרסול וכיסתה את הגוף[8] וכן המצנפת לא נצבעו:
שמות כח:לטוְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם.
כמה פסוקים לאחר מכן, בשמות כח:מב, מוזכרים בקצרה גם מכנסי הפשתן של הכוהנים. המכנסיים גם כן לא היו צבועים, אך כיוון שהיו מכוסים בבגדים אחרים, הם לא היו חשופים לעיני אחרים.[9]
האבנט
פסוק מסוף ספר שמות, המתאר את הכנת הבגדים בפועל, מבהיר שהאבנט בפסוק שלעיל היה צבוע:
שמות לט:כט וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הוָה אֶת מֹשֶׁה.
המעיל
מעל לכתונת הפשתן לבש הכוהן הגדול מעיל שכולו צבוע תכלת:
שמות כח:לא וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת. כח:לב וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ.
שולי המעיל הפשוט קושטו בעיטור צבעוני:
שמות כח:לג וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב.
פעמוני הזהב מוסיפים לבגדי אהרון צבע חדש, אף שחשוב להבחין בין החומרים המשמשים בצבעם הטבעי – הפשתן הלבן והזהב – ובין החומרים הצבועים בשלושת הצבענים שהוזכרו לעיל.
האפוד
מעל למעיל נעטה פריט מסתורי המכונה "אפוד".[10] נדמה שהאפוד היה כמעין סינר מפואר, שאולי דמה לבגדים שהולבשו לצלמים במזרח הקדום:[11]
שמות כח:ו וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. כח:ז שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר.
לאפוד צורפה חגורה שקושטה בשלושת הצבעים:
שמות כח:ח וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר.
החושן
בחלקו הקדמי של האפוד נקבע החושן, שאף הוא נצבע באותם שלושה צבעים:
שמות כח:טו וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. כח:טז רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ.
הציץ
מתחת למצנפת הפשתן הפשוטה עדה הכוהן הגדול על מצחו את הציץ, מעין יריעת זהב שעליה חקוק "קודש לי־הוה" – רוצה לומר, הכוהן הגדול מוקדש לי־הוה ככלי המשכן.
שמות כח:לו וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַי־הוָה. כח:לז וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה.
צבעי המשכן
בעת עטייתו את הבגדים הצבעוניים ויקרי הערך הללו, הכוהן הגדול היה לבוש כדרך המלכים ומשתלב היטב במשכן, ביתו של י־הוה,[12] שאף הוא צבוע באותם הצבעים:
שמות כו:א וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
היריעות הפנימיות נצבעו בגוני אדום וסגול, והכלים שבתוך המשכן עשויים זהב. אולם כל אלה נראו רק בתוך המשכן, שכן צידו החיצוני של המשכן כוסה ביריעות עשויות צמר (או עור) עיזים, שצבען חום או שחור:[13]
שמות כו:ז וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן...[14]
אם כן, מחוץ למשכן, הכוהן הגדול בולט על רקע המשכן המכוסה יריעות עיזים; הוא משמש מעין צלם חי המייצג בעיני בני ישראל את האל שאינו נראה. אולם, בה בעת, העם זוכים להציץ בצבעי המשכן בזכות המסך המכסה את פתחו:
שמות כו:לו וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם.[15]
היות שצבעי בגדי הכוהן הגדול דומים לצבעי המסך, העם רואה שהוא משקף את צבעי המשכן, והעובדה שהוא רשאי להיכנס למשכן ולצאת ממנו מאפשרת לעם מידה מסוימת של קשר עם מקום משכנו של האל.[16]
מסגרת לבנה
המשכן הצבעוני ממוסגר בתוך חצר המשכן, המוקפת מאות אמות של יריעות פשתן בלתי צבועות (רוצה לומר, שצבען לבן – שמות כז:ט–יט). בדומה לכך, בגדיו הצבעוניים של הכוהן הגדול בולטים על רקע בגדי הפשתן של הכוהנים ההדיוטות.
כח:מ וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.
כמו המצנפת והכתונת של אהרון, המגבעות והכותנות של בניו אינן צבועות. רק האבנט מוסיף מעט צבע לתלבושתם, תזכורת קטנה להדר הכוהן הגדול.[17]
צבעים – פחד ומשיכה
כדי לעבור בפתח הפנימי ולהיכנס למשכן נדרש הכוהן הגדול ללבוש צבעים תואמים, המשמשים כמעין מפתח גישה. עם כניסת הכוהן הגדול למשכן הוא הופך בולט פחות ופחות, משום שבגדיו משתלבים בצבעים שסביבו. הכוהן הגדול העושה את מלאכתו בתוך המשכן לבוש במעין בגדי הסוואה, כי בגדיו דומים לכלי המשכן.
היסטוריון האומנות דיוויד בצ'לור דן בספרו (הוורוד מאוד) "כרומופוביה" (פחד מצבעים)[18] ביחסם האמביוולנטי של בני האדם לצבע, ומסביר שצבעים נקשרים לעתים קרובות למחוזות הסכנה, לזר האקזוטי, לנשיות ולכאוס. צידו האחר של המטבע הוא הכרומופיליה (משיכה לצבעים) – ההתמסרות לסכנות הטמונות בצבע ולאקזוטיות שלו.
המקדש הצבעוני הוא מקום שמסוכן להיכנס לתוכו ללא הלבוש המתאים.[19] עניין זה מסביר יפה את מטרת הפעמונים שעל מעיל אהרון:
שמות כח:לה וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְ־הוָה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת.
הפעמונים נועדו אפוא להשמיע צליל כאשר אהרון הולך, לכאורה כדי להתריע בפני י־הוה על נוכחותו של אהרון במשכן. כך תמנע הסכנה שאהרון יראה את י־הוה בטעות וימות בשל כך. בדומה לכך, ייתכן שלבישת הבגדים המקושטים, הדומים בצבעיהם לצבעי המשכן, היא ביטוי לכרומופיליה – התמסרות לצבעים.
בתוך המשכן, הכוהן הגדול הלבוש בגדים צבעוניים נטמע בכלים השייכים לי־הוה ונבלע בתוך המרכז המופלא המוקף בשכבת מגן לבנה. הכוהן הגדול נטמע בקודש הקודשים כדי לצמצם ככל שאפשר את הפגיעה במראהו. המקום המסוכן ביותר במחנה ישראל במדבר הוא גם המקום הצבעוני ביותר, ובגדי הכוהן הגדול מגינים עליו.
האבנים הצבעוניות והחרוטות: ניגוד צבעים
אולם לא כל פרטי הלבוש של הכוהן הגדול משתלבים בצבעי המשכן. בכתפיות האפוד קבועות שתי אבני שוהם[20] שעליהן חקוקים שמות בני ישראל, שישה שמות בכל אבן:
שמות כח:ט וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כח:י שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם.
סביר שאבני השוהם היו מלוטשות, וכך הן שיקפו את אור נרות המנורה שבמשכן יותר מן האריגים הצבעוניים. נוסף על כך הן הוסיפו למקדש צבע חדש – שחור־אדום מבריק.
גם בחושן, כמו באפוד, משובצות אבנים יקרות, אך במקום שתי אבני השוהם שבאפוד קבועות בו שתים-עשרה אבנים בצבעים שונים המסודרות בארבעה טורים בני שלוש אבנים (פס' יז–כ). האבנים טרם זוהו בוודאות, אבל גוונים של אדום ("אודם", פס' יז), כחול ("ספיר", פס' יח) וירוק (ברקת, פס' יז) נזכרים במפורש.[21] גם על אבני החושן חקוקים שמות שנים עשר השבטים, שם אחד בכל אבן.[22]
בעוד שבגדיו האדומים־סגולים של הכוהן הגדול משתלבים בצבעי המשכן, אבני השוהם שעל האפוד, האבנים הצבעוניות שעל החושן והציץ המבריק (שתואר לעיל) בולטים בסביבתם. אם בגדי הכוהן אמורים להשתלב בצבעי המשכן, מה מטרת האבנים הצבעוניות החריגות בצבען?
עניין של זיכרון
האבנים הצבעוניות בולטות במשכן כדי להסב את תשומת ליבו של י־הוה למילים החקוקות עליהן:
שמות כח:יב וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְ־הוָה עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.
שמות כח:כט וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְ־הוָה תָּמִיד.
שלל הצבעים שבחושן, שאין להם מקבילה במשכן, מושכים את עינו של י־הוה וגורמים לו לקרוא את שמות השבטים ולזכור את בני ישראל. בדומה לכך, ציץ הזהב מזכיר לי־הוה שהכוהן הגדול הוא רכושו:
שמות כח:לח וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְ־הוָה.
ספר חוכמת שלמה, חיבור יהודי־יווני מן המאה הראשונה לספירה, נתן דעתו על כוח המגן של המילים הכתובות והסביר שהציץ והחושן דוחים את המשחית:
חכמת שלמה יח:כד כי על מעילו המגיע לרגליו היה כל העולם ומהלל האבות חרות על ארבעה טורי אבן ופארך על מצנפת ראשו. יח:כה מפני אלה נסוג המשחית אחרנית ומפני אלה ירא כי מכת זעמך לבדה שפקה.[23]
לפי התורה, האבנים הצבעוניות מזכירות לי־הוה מדוע הכוהן הגדול נמצא במשכן – הוא נציגם של ישראל. בזכות ההתכסות בגוני האדום והסגול של המשכן והבלטת האבנים הצבעוניות, שמות שבטי ישראל בולטים לעיני י־הוה. הכוהן הגדול נעלם בתוך צבעי הסוואה כדי לייצג את ישראל לפני י־הוה.
אחרית דבר
פתיל התכלת בציצית
בספר במדבר מצווים ישראל לתת פתיל תכלת (כאמור, בצבע כחול-סגול) בכנפי הבגדים, והוא קושר בינם ובין המשכן:
במדבר טו:לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. טו:לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְ־הוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...
מחוץ למשכן, פתיל התכלת שעל כנפי בגדיהם של בני ישראל מזכיר להם את י־הוה ואת מצוותיו. אם כן, זו הסיטואציה הפוכה: מחוץ למשכן, ישראל הם שנדרשים לזכור את זה שנמצא במשכן ואת מה שהוא מייצג.[24] פתיל התכלת נמשך מתוככי המשכן וקושר כל אדם מישראל לי־הוה בקשר זיכרון הדדי.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
26 במרץ 2025
|
עודכן לאחרונה
26 במרץ 2025
מאמר זה הוא תרגום של "Colors of Holiness: Clothing the High Priest to Match the Tabernacle" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com במרץ 2023. תורגם על ידי ALE.
בשנים האחרונות דנו מספר חוקרי מקרא בנושא הבגדים, התכשיטים והקישוטים המוזכרים בספרות במקרא. ראו:
Christoph Berner, Manuel Schäfer, Martin Schott, Sarah Schulz, and Martina Weingärtner, eds., Clothing and Nudity in the Hebrew Bible (London: Bloomsbury, 2019); Antonios Finitsis, ed., Dress and Clothing in the Hebrew Bible: “Let Your Garments Always Be Bright” (London: T&T Clark, 2019); Antonios Finitsis, ed., Dress Hermeneutics and the Hebrew Bible: “For All Her Household Are Clothed in Crimson” (London: T&T Clark, 2022); Laura Quick, Dress, Adornment, and the Body in the Hebrew Bible (Oxford: Oxford University Press, 2021).
נוסף על כך עסקו החוקרים בסימבוליות של בגדי הכהונה, בשימוש בהם לניבוי העתיד ובדמיון בינם ובין בגדי כוהנים בדתות אחרות במזרח הקדום. ראו:
Philippe Guillaume, “Aaron and the Amazing Mantic Coat,” in Studies on Magic and Divination in the Biblical World, ed. Helen R. Jacobus, Anne Katrine de Hemmer Gudme, and Philippe Guillaume, Biblical Intersections 11 (Piscataway: Gorgias, 2013), 101–118.
בשנים האחרונות התפרסמו כמה וכמה מאמרים על בגדי הכוהן הגדול. ראו למשל:
Carmen J. Imes, “Between Two Worlds: The Functional and Symbolic Significance of The High Priestly Regalia,” in Dress and Clothing in the Hebrew Bible: “For All Her Household Are Clothed in Crimson”, ed. Antonios Finitsis (London: T&T Clark, 2019), 29–62; Nathan MacDonald, “The Priestly Vestments,” ed. Christoph Berner, Manuel Schäfer, Martin Schott, Sarah Schulz and Martina Weingärtner (London: Bloomsbury, 2019); Alice Mandell, “Aaron’s Body as a Ritual Vessel in the Exodus Tabernacle Building Narrative,” in New Perspectives on Ritual in the Biblical World, ed. Laura Quick and Melissa Ramos (London: T&T Clark, 2022), 159–181; Christine Palmer, “Israelite High Priestly Apparel: Embodying an Identity Between Human and Divine,” in Fashioned Selves: Dress and Identity in Antiquity, ed. Megan Cifarelli (Oxbow Books: Oxford, 2019), 117–127; Wolfgang Zwickel, “Fabrications, Functions, and Uses of Textiles in the Hebrew Bible,” in Clothing and Nudity in the Hebrew Bible, ed. Christoph Berner, Manuel Schäfer, Martin Schott, Sarah Schulz, and Martina Weingärtner, (London: Bloomsbury, 2019), 187–215.
כך למשל, הצבע הירוק קשור תמיד לעצמים כמו צמחים או פניהם של אנשים שמפחדים. למחקר חדש המתאר את תופעת הצגת הצבעים בהקשר של עצמים מוחשיים ראו:
Lourdes García Ureña, Emanuela Valeriani, Anna Angelini et al., The Language of Colour in the Bible: Embodied Colour Terms Related to Green (Berlin: de Gruyter, 2022).
מקובל להבין שהצבע תכלת הוא גוון כחול (וכך משמשת המילה בעברית המודרנית), אבל לאמיתו של דבר הוא מעין כחול־סגול (כדוגמת אינדיגו או לוונדר). המילה "כחול" אינה נזכרת במקרא, והצבע נרמז באמצעות השוואה לעצמים כחולים:
שמות כד:י וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.
ראו גם יחזקאל א:כו.
על הצבענים והאריגים במקרא ראו:
Zwickel, “Fabrications, Functions, and Uses of Textiles in the Hebrew Bible.”
השוו:
Laura Quick and Elena Lyell, “Clothing, Conformity, and Power: Garment Imagery in the Book of Esther,” Vetus Testamentum 72 (2021): 487.
ראו:
Everett Fox, The Five Books of Moses, The Schocken Bible, vol. 1 (New York: Schocken, 1995), 397.
לא ברור אם הכתונת נראתה מתחת למעיל. יוספוס פלוויוס (קדמוניות היהודים ג:153), ששימש ככוהן בתקופת בית המקדש השני, טוען שהיו לכתונת שרוולים ארוכים, ואם כן ייתכן שראו אותה (בהתאם למבנה המעיל). אולם על פי רוב, כותנות בעת העתיקה היו נטולות שרוולים משום ששרוולים הקשו על השימוש בידיים.
לדיון בנושא ראו שרה שולץ, "תחתוני הכוהנים", התורה (2024).
לסקירה של כמה מן הפרשנויות לאפוד, ראו:
Marty Lockshin, “The Obscure Ephod of the High Priest,” TheTorah (2016).
על הקשר בין האפוד לצלמי אלים ראו:
Quick, Dress, Adornment, and the Body in the Hebrew Bible, 104–105.
בהתאם לתיאור המשכן במקור הכוהני (שמות כה:ח, כט:מה, מ:לד).
השוו:
Zwickel, “Fabrications, Functions, and Uses of Textiles in the Hebrew Bible,” 199.
מעל לכיסוי זה הונח כיסוי נוסף עשוי עורות אילים מואדמים, ומעליו כיסוי עורות תחשים (שמות כו:יד).
פתח החצר שסביב המשכן דומה לפתח זה (שמות כז:טז).
על תפקיד הכוהן כמייצג הקודש ראו:
Palmer, “Israelite High Priestly Apparel: Embodying an Identity Between Human and Divine.”
אומנם מובן מדוע הכתוב מקדיש תשומת לב רבה יותר לבגדי אהרון, אך הניגוד החד – 33 פסוקים מתארים את בגדי אהרון ואילו פסוק אחד בלבד מתאר את בגדי בניו – מדגיש את החשיבות שהתורה מייחסת לבגדי הכוהן הגדול.
ראו:
David Batchelor, Chromophobia (London: Reaktion Books, 2000).
הספר עוסק בעיקר בדעות הקדומות שיש בעולם המערבי נגד צבעים ובעיסוק המהוסס בצבע אצל אינטלקטואלים שונים בתולדותיו. כדוגמה לדעות הקדומות הלו מביא בצ'לור את המחשבה המקובלת מתקופת הנאורות שהפסלים היווניים העשויים שיש טהור הם פסגת האומנות. החוגים הויקטוריאנים הוכו אפוא בתדהמה כאשר ארכאולוגים גילו שהפסלים ביוון היו ססגוניים. השוו:
John Gage, Colour and Culture: Practice Meaning from Antiquity to Abstraction (London: Thames and Hudson, 1999), 16.
כמובן, הצבעים במקרא אינם מעידים תמיד על סכנה. עם זאת, בהקשרים מסוימים, כדוגמת המשכן, הצבע קשור לסביבה מסוכנת.
לפי תרגום NJPS מדובר בלפיס לזולי, אבל אני חושב שהצעה זו אינה סבירה.
לניתוח של אבני החן השונות הנזכרות המקרא ולניסיון לזהותן ראו:
James E. Harrell, James K. Hoffmeier, and Kenton F. Williams, “Hebrew Gemstones in the Old Testament: A Lexical, Geological, and Archeological Analysis,” Bulletin for Biblical Research 27.1 (2017): 1–52.
בחושן הונחו גם האורים והתומים, כלים שנראה ששימשו להגדת עתידות. על האורים והתומים ראו יונתן שטוקל, "הגדת עתידות בישראל הקדומה: האורים והתומים, האפוד והנבואה", התורה (2022).
התרגום לעברית מתוך "חכמת שלמה", תרגום מנחם שטיין, בתוך: הספרים החיצוניים כרך א (מהדורת אברהם כהנא; תל אביב: מקורות, תרצ"ז), עמ' תקיא. זו לשון המקור ביוונית:
Wisdom 18:24 ἐπὶ γὰρ ποδήρους ἐνδύματος ἦν ὅλος ὁ κόσμος, καὶ πατέρων δόξαι ἐπὶ τετραστίχου λίθων γλυφῆς, καὶ μεγαλωςύνη σου ἐπὶ διαδήματος κεφαλῆς αὐτοῦ. 18:25 Τούτοις εἶξεν ὁ ὀλεθρεύων, ταῦτα δὲ ἐφοβήθη· ἦν γὰρ μόνη ἡ πεῖρα τῆς ὀργῆς ἱκανή.
הערת העורך: לדיון בקשר בין טקסט זה ובין התפיסה הכוהנית, ראו:
Israel Knohl, “The Concept of Kedusha (Sanctity),” TheTorah (2014).
לפרשנויות אחרות של מצווה זו ראו: מאיר לוקשין, "מה מייצגת הציצית?" התורה (2021).
מאמרים קשורים :