הדרך הנכונה לקרוא את ההגדה

לא צריך להיות פוסטמודרניסט כדי לערוך את ליל הסדר – אבל זה בהחלט עוזר. נקודת מבט פוסט־מודרנית אומרת שפרשנות של טקסט היא עניין סובייקטיבי – כלומר שהקוראים הם היחידים שנותנים לטקסט את משמעותו, ועד אז הוא חסר כל משמעות. כשמתבוננים על סיפור יציאת מצרים במקרא, בחז"ל ובהגדה של פסח ההנחה הזה מוכיחה את עצמה היטב.

דור יוצאי מצרים: צדיקים או רשעים?

בני ישאל אינם ראויים (ספר שמות)

ספר שמות מספר את סיפור היציאה ממצרים בצורה ברורה למדי. המבנה הספרותי המוקפד והירידה המדויקת לפרטים רומזים לנו באותיות של קידוש לבנה שאי אפשר לפספס: בני ישראל נגאלים ממצרים בלי שעשו דבר שהפך אותם לראויים לכך. הם לא יזמו את הגאולה ואף התנגדו לה, אך אלוהים שמע את זעקתם^[1] – ובשל הברית שכרת עם האבות, הוא גאל אותם ממצרים, כרת עימם ברית בסיני והפכם לעמו.^[2]

אמירה דומה חוזרת בתהילים קו. המשורר מדגיש את הניגוד בין רחמיו של אלוהי ישראל ובין נטייתו הסוררת של העם. המזמור רואה בכך אבטיפוס למרדנות הממושכת של העם בזמנו שלו:

^{תהלים קו:ז} אֲב֮וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם לֹא הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל יָ֣ם בְּיַם־סֽוּף. ^קו:ח וַֽיּוֹשִׁיעֵם לְמַ֣עַן שְׁמ֑וֹ…

^קו:מג פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹת יַצִּ֫ילֵ֥ם וְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַעֲצָתָ֑ם וַ֝יָּמֹ֗כּוּ בַּעֲוֹנָֽם.

מדקדקים במצוות (תלמוד בבלי)

בניגוד לפשט הדברים בתהילים קו ובמקורות דומים, היו בקרב חז"ל שטענו כי דור יוצאי מצרים היה דור נפלא וגבוה מאין כמוהו – הרי בכל זאת כולנו שמענו על הרעיון של "ירידת הדורות". כך למשל מסופר בתלמוד על רבה בר בר חנה שהלך במדבר בהובלתו של מורה דרך ערבי ופגש ב"מתי מדבר" (כלומר בני ישראל שמתו במדבר ולא הגיעו אל הארץ). הוא רואה אותם שוכבים על גבם ומספר כי היו גדולים כל כך עד שמורה הדרך היה מסוגל לעבור עם גמלו תחת ברכיו של אחד מהם. לא זו אף זו, מסתבר כי שמרו על מצוות ציצית באדיקות שכן רבה בר בר חנה ניסה לקחת אחת מכנפות ציציותיהם כדי לפתור מחלוקת הלכתית בנושא אך נכשל (בבא בתרא עג ע"ב – עד ע"א).^[3]

במילים אחרות אל תחשוב שאתה מוצלח מהם כי הם עבדו את העגל ואתה לא. זוהי נקודת מבט שרוצה להחזיר אותנו לפרופורציות.

החירות הפרשנית של חז"ל

הסיפור הזה של רבה בר בר חנה הוא אחד מני דוגמאות רבות לפרשנות המשחקית של חז"ל ולחירות הפרשנית הגדולה שהתירו לעצמם. דוגמא מפורסמת נוספת לחירות זו היא היצירה המדרשית המוכרת לנו בשם: "ארבעת הבנים".

ארבעת ה"בנים"

אז איך נראית התורה מבעד לעדשה הפרשנית הייחודית של חז"ל? בהנחה שהתורה היא טקסט מושלם שאין בו מילה מיותרת, חז"ל הופכים את הסיפור למצווה, ואם התורה מספרת לנו ארבע פעמים שצריך לספר את סיפור יציאת מצרים לילדינו (שמות יב:כו, יג:ח, יג:יד; דברים ו:כ) חז"ל מסיקים מכאן שכל פעם היא עוסקת בסוג אחר של ילד.

וכך מדרש "מכילתא דרבי ישמעאל" (שעליו רוב ההגדה מבוססת) שם את משקפי הפסיכולוג ובונה קלסתרון אופי לכל אחד מן הילדים, הלא הם ארבעת הבנים. כל ילד מקבל קול המתאים לאישיותו הייחודית.

כנגד ארבעה קוראים דיברה ההגדה: הלכתי, אמוני, לשוני ופוליטי

ברצוני ללכת בעקבותיהם של חז"ל וליצור גרסה מודרנית משלי למדרש הזה:

כנגד ארבעה קוראים דיברה ההגדה (אתם מוזמנים למצוא פסוק לכל אחד מהם).

איש ההלכה, מה הוא אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים שעלי לעשות? כיצד אקיים את המצוות בצורה המהודרת ביותר?

הקורא ההלכתי (כמו החכם) רוצה לדעת איך לקיים בדיוק את מצוות היום: איזה צמח נחשב מרור, כמה חתיכות מצה הן כזית, כמה זה רביעית יין ומתי יוצא השנה חצות (השעה שחייבים לסיים לפניה את האפיקומן)?

איש האמונה, מה הוא אומר? מה ה' דורש ממני בליל הסדר? מה המצוות והסיפור מלמדים אותי על אלוהים?

הקורא האמוני ניגש אל ההגדה כחיבור המשקף את רצון האל. ההגדה מספרת לנו על אלוהי ישראל ועל הקשר שלו עם עמו והסדר הוא גילום תיאטרלי של הברית הזו.

איש הלשון, מה הוא אומר? מה המשמעות המדויקת של המילים? כיצד חוברו קטעי ההגדה זה לזה? איך התפתחו המנהגים?

איש הלשון מגיע לטקסט עם סקרנות אקדמית. מה פירוש המילה "אפיקומן" – האם זהו הצירוף היווני אפּי־קוֹמוֹן ("תוספת לחגיגה") או שמא ביטוי או מילה אחרים ביוונית? האם הבן החכם שואל באותה הלשון של הבן הרשע, "מה העדות... אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?" (דברים ו:כ) או שמא "אותנו", כנוסח תרגום השבעים?^[4]

איש הפוליטיקה, מה הוא אומר? מה הערכים שאני לומד מן ההגדה? איך ההשתתפות בסדר הופכת אותי לאדם מוסרי יותר? איך הלילה הזה יעזור לי לשנות את העולם?

הקורא הפוליטי מחפש את הערכים שמאחורי הטקסים ומבקש ליישם אותם בחייו. מי הם העבדים והמדוכאים של ימינו ומה אנו יכולים לעשות כדי להוציאם לחירות? הזן הזה כולל בתוכו שלל קריאות פמיניסטיות להגדה, המכריחות אותנו לשאול שמא גם הנשים הן אחת מאותן הקבוצות שנאלצו לשאת את עול האפליה במשך שנים רבות, ולתהות על האתגרים שהדבר מעמיד בפני המסורת שלנו.

כולנו יצאנו ממצרים

תקוותי היא שכפי שאנו מקבלים בברכה את כל ארבעת הבנים שלנו אל השולחן ומשיבים לכל אחד על פי צורכו, נקבל בברכה את כל ארבעת הקוראים וניקח מכל אחד מהם את מה שאנחנו והדור שלנו צריכים. חג הפסח מחייב אותנו להכלה כזו. אם כולנו, על כל המגוון האינסופי שלנו, יצאנו יחד ממצרים, כעת נרשה לעצמנו לשאוף יחד אל הגאולה העתידית.