מאמרים אחרונים

קריאת ספר דברים לאור חוזי ברית מהמזרח הקדום מלמדת שמצוות אהבת ה' משלבת רגש ומעשה כאחד. כמו כן אנחנו למדים מתוך זאת על טיב אהבת ה' לעמו ישראל, כפי שהיא מתוארת בספרי הנביאים ובפירושי חז"ל לשיר השירים.

באפשרותינו להבין טוב יותר את השטף והדימויים של מגילת איכה ואף את המסר המרכזי שלה באמצעות זיהוי של ביטויים מקבילים או קשרים סמנטיים שיש לה לקטעים אחרים במקרא.

עוד לפני תיאור מתן התורה בהר סיני, ספר שמות מספר שיתרו כוהן מדיין מייעץ למשה למנות שופטים על העם. זהו סיפור ייחודי לגבי מקור מערכת המשפט, ואין לו מקבילות בקובצי חוקים אחרים מן המזרח הקדום. ספר דברים משכתב את הסיפור המדובר תוך שהוא מייחס את הרעיון למשה וקובע את מועד התרחשותו אחרי ההתגלות בחורב.

המעבר של פרשנות המקרא מקריאות מדרשיות לפירושים מילוליים של פסוקים בהקשרם צמחה מתוך המהפכה הקרלונגית שהוביל קרל הגדול במאה התשיעית. שיטת פירוש זו עברה לקדמת הבמה היהודית רק במאה האחת עשרה, עם פרסום פירושו של רש"י, אשר כלל בין היתר פירושי פשט. בעקבותיו התפתחה גישת הפשט של רבי יוסף קרא ושל רשב"ם.

חרסי שומרון ומבט מקרוב על פסוקי המקרא מסייעים לנו לאתר את נחלותיהן של מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה, בשטח מנשה.

עטרות היא עיר עלומה בעבר הירדן, הנזכרת במקרא פעמיים בלבד. על אף זאת הפכה העיר, בעקבות תגליות ארכאולוגיות מודרניות, לראייה מרכזית בניסיונות השחזור ההיסטורי של המרד המואבי בישראל ושל הרחבת ממלכת מואב בידי המלך מישע – אירועים המתוארים הן במלכים ב והן במצבת מישע.

לפי החוק המקראי נדריהן של נערות ונשים ניתנים להתרה בכוח אביהן או בעליהן. מה החוק הזה מלמד אותנו על מעמד האישה בישראל הקדום?

לפני שמשה הולך לעולמו הוא מבקש מאלוהים מנהיג, "איש על העדה, אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" (במדבר כז:יז). תשובתו של אלוהים נראית ברורה: מנה את יהושע. אך בהמשך מסופר שאלוהים מכפיף את יהושע לסמכותו של אלעזר הכהן – סימן ברור לעריכה מאוחרת. מתי ומדוע נערך השינוי הזה?

ומה ניתן ללמוד מהשוואתו לספר קדום אחר המוזכר במקרא, ספר הישר?

על פי הנוסח וההקשר שלפנינו, סיפור המטה הפורח נועד להוכיח את הבחירה האלוהית באהרן ובניו לכהנים, אולם במקורו הסיפור הזה נועד להציג את בחירתו של י־הוה בשבט לוי כולו.

מרים ואהרון מדברים סרה במשה על נישואיו לאישה כושית. האם הם מתנגדים לנישואים בגלל צבע עורה? התשובה לשאלה מצויה בעונשה של מרים.

רחב, זונה כנענית הנאמנה לאלוהי ישראל, מסתירה שני מרגלים ישראלים מפני שליחי מלך יריחו שביקשו ללוכדם. חז"ל מתארים את רחב כאשה בעלת כוחות פיתוי "על טבעיים" היודעת את סודותיהם של כל הגברים ביריחו, ובד בבד רואים בה דוגמה ומופת לחזרה בתשובה. מן הסיפור המקראי לעומת זאת עולה דמות מורכבת יותר הפועלת בהתאם למבני הכוח של תקופתה ומקומה.

בני ישראל מצווים לפרוש מנשותיהם לפני מעמד הר סיני. חז"ל הסיקו מכך שמשה פרש מאשתו בדרך קבע (במדבר יב), בכדי שיתאפשר לו בכל עת לדבר עם אלוהים. לעומת פירוש זה, רבי יוסף אבן כספי (המאה ה־14 לערך) טוען שמדובר בסילוף של פשט הכתוב, ושפרישות שכזו היא עלבון להשקפת העולם היהודית.

חסד הוא תימה מרכזית במגילת רות. בסתירה מוחלטת לתימה זו, חז"ל מפגינים כלפי עָרְפָּה חוסר אמפתיה מובהק, הגובל בתיעוב של ממש.

בסיפור לידתו של שמשון מוצג מנוח, אבי שמשון, בסגנון שלילי למדי. זאת במטרה לחשוף את זהותו של אבי שמשון האמיתי: מלאך י־הוה, שעשה יותר מלבד להכריז על לידת שמשון באוזני אשת מנוח.

מגילת רות מספרת את סיפורה של רות, אישה מואבייה הקושרת את גורלה בגורל משפחה משבט יהודה, וגם הסבתא רבא של דוד המלך. האם ייתכן שהמגילה היא סיפור חיובי מחודש של מסורת בעייתית קיימת, שהייתה כה שנויה במחלוקת עד שהושמטה במכוון משאר ספרי המקרא?

הגישות המסורתיות והביקורתיות.

במאה ה־14 לפנה"ס הייתה ירושלים עיר כנענית; במאה ה־9/10 לפנה"ס הייתה כבר ישראלית. במקרא יש כמה וכמה תיאורים של כיבוש העיר. מה בידנו להבין מן המסורות השונות האלה?

מה מלמדת אותנו הארכיאולוגיה על מיקומו וחשיבותו של כרם נבות?

ראיות מן המקרא, הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה מצטרפות לכדי תמונה המבהירה את חשיבותה הצבאית של העיר יזרעאל לממלכת ישראל בתקופת הברזל, ואת משמעותו האפשרית של המונח "היכל אחאב".

תיאור בניית המקדש וחנוכתו בידי שלמה בנוסח המסורה של מלכים א ו–ח שונה ממקבילו בתרגום השבעים. נוסח המסורה כולל כמה הרחבות הכתובות בלשון התורה, שאינה אופיינית לספר מלכים, ומשקפות את הניסיון של סופר(ים) מתקופה מאוחרת להתאים את המתרחש לתאולוגיה ולסגנון הכוהניים, ובייחוד לויקרא כו.

פעמים רבות אנו נוטים להתייחס לויקרא כו ולדברים כח כאל שתי פרשיות ארוכות שעניינן אחד, "פרשיות הקללה". עם זאת השוואה מדוקדקת ביניהן חושפת כמה וכמה הבדלים מהותיים ומפתיעים.

האנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס הציעה שספר ויקרא מעוצב בצורה המשקפת את מבנה המשכן, וכי מבנה המשכן משקף את ההפרדה שנהגה במרחב במעמד הר סיני. על פי הקריאה הזו שני הסיפורים היחידים לאורך הספר נועדו לייצג את המסכים (וילונות) שהפרידו בין חלקי המשכן.