מדוע ביקרו מרים ואהרן את משה על האישה הכושית אשר לקח?

ראו דיון מקיף אצל:

David M. Goldenberg, Curse of Ham: Race and Slavery in Early Judaism, Christianity, and Islam (Princeton: Princeton University Press, 2003), part 3.

הערת העורך: ראו גם:

Meylekh Viswanath, “Black People in Jewish Tradition: Eliminating Racism Requires Honesty,” TheTorah (2020).

לצורך מאמר זה, אני הולך בעקבות פירושו של ר' אברהם אבן עזרא, הרואה בביטוי האחרון ("כי אשה כֻשית לקח") דיבור ישיר מצוטט–במילותיו של אבן עזרא: "זה הדבר שדיברה מרים". לשימוש במילה "כי" כסממן של דיבור מצוטט, ראו במילון BDB, ערך "כי1_ב". מפרשים אחרים, כדוגמת ר' יוסף בכור שור, רואים במילים אלו הערת אגב שבה המספר מאשר שמשה אכן נשא אישה כושית.

שם המקום "כוש" מתייחס לפעמים לאזורים אחרים, ועל כן, לא ברור שהפסוק אכן מתכוון לאישה נובית. ראו את הדיון שלי במאמרי "אשתו הכושית של משה הייתה צפורה המדיינית", התורה (2024), שבו אני טוען שהמונח "כֻּשית" עשוי להיות שם נרדף למדיינית. עם זאת, לצורך מאמר זה, אלך לפי הפירוש הנפוץ יותר של "כושית", לפיו הפסוק מתכוון לומר שהיא הייתה אישה נובית או כהת-עור.

אבן עזרא מצטט כאן את חבקוק ג:ז, שלדעתי מוכיח שמדין כונתה גם בשם "כוש", וש"מדיינית" היא המשמעות האמיתית של המונח "כושית" בהקשר זה (ראו במאמרי "אשתו הכושית של משה הייתה צפורה המדיינית"). עם זאת, נראה כי אבן עזרא מבין את המונח "כושן" שבפסוק לא כשם אתני או גאוגרפי, אלא ככינוי לבני העם – כלומר, "נובים" – בשל צבע עורם הכהה.

גם רש״י (ר' שלמה יצחקי, חי בערך בין 1040–1105), בפירושו על אתר, סבור שהאישה היא ציפורה המדיינית, ומציע יותר מנימוק אחד לכך שכונתה ״הכושית״ אף על פי שלא הייתה נובית (ראו: Goldenberg, Curse of Ham, 58–59). ראוי לציין שגם רש״י וגם אבן עזרא הולכים בעקבות המסורת היהודית המקובלת שלפיה מרים ואהרן מיחו על כך שמשה פרש מקיום יחסים עם אשתו. לדיון בקריאה זו, ראו את מאמרו של אלעד פילר:

 Elad Filler, “Moses and the Kushite Woman: Classic Interpretations and Philo’s Allegory,” TheTorah (2018).

תרגום של צוות האתר. ראו:

Edward Ullendorff, Ethiopia and the Bible: The Schweich Lectures 1967 (London: Oxford University Press, 1968), 8.

תרגום של צוות האתר. ראו:

David Samuel Margoliouth, “Ethiopian Woman” in A Dictionary of the Bible, Dealing with Its Language, Literature and Contents, Including the Biblical Theology, ed. James Hastings (Edinburgh: T&T Clark, 1898), 1:790–791 [p. 791].

הערת העורך: למידע נוסף על העבדות במצרים, ראו:

Mark Janzen, “What We Know About Slavery in Egypt,” TheTorah (2016). 

למידע נוסף על יחס המצרים לזרים, ראו גם:

Flora Brooke Anthony, “Egypt’s Attitude Towards Foreigners,” TheTorah (2016); “Levantines in 15th and 14th Century Egyptian Art,” TheTorah (2019).

זוהי ללא ספק המהות שבבסיס הסיפור המקראי כפי שהוא מצוי בידינו כיום. מנקודת מבט של תחום ביקורת המקורות במחקר המקרא, ייתכן שהסיפור על תלונתם של מרים ואהרן על אשת משה נובע ממקור שראה בחוויה המצרית מצב של דיכוי, אך לא של עבדות. ראו:

Gili Kugler, “Egypt without Slavery—Tracing the Tradition of Israel’s Residence in Egypt,” Scandinavian Journal of the Old Testament 35.1 (2021): 111–125; Tzemah Yoreh, “Behind the Iron Curtain in Egypt: Oppressed but not Enslaved,” TheTorah (2021); David Frankel, “Israelites in Egypt: Slaves or Sojourners?” TheTorah (2022).

הדהוד של הסיפור נשמע בפרפרזה של התרגום המיוחס ליונתן לבמדבר יב:א. ראו גם:

Goldenberg, Curse of Ham, עמ׳ 55–56.

לסקירת כל ההתייחסויות המקראיות לכושים, ראו:

Goldenberg, Curse of Ham , עמ' 29–40.

טעם שונה להתאמה של הלובן כעונש בהקשר זה מוצע בספרי (עמ' 276):

^{זוטא יב:י} מפני שהיו מלבינים ומאדימים [כלומר, משפילים את משה] לפי כך נטמאו [מרים ואהרון] בבהרת עזה ולבנה.

ראוי לציון שהעונש כאן אינו נובע מכך שהם התייחסו לצבע עורה הכהה, אלא משום שהם הלבינו את עורו של משה בכך שריכלו עליו.

לדוגמאות, ראו: Goldenberg, Curse of Ham, עמ׳ 227; וכן את:

Sidnie White Crawford, “Moses’ Black-Skinned Wife: What Does the Torah Think of Her?” TheTorah (2021).

לגבי קטעי קומראן, ראו במיוחד את המהדורה של המגילה שסימנה 4QNum^b של

Nathan Jastram, The Book of Numbers from Qumrân, Cave IV (4QNum^b), Doctoral Dissertation, Harvard University 1990).

 למהדורה שלתרגום השבעים (ביוונית), ראו:

 John W. Wevers (ed.), Numeri (Vetus Testamentum Graecum; Göttingen, 1982).

הערת העורכת: לתרגום לאנגלית, ראו בסדרת:

NETS = New English Translation of the Septuagint - https://ccat.sas.upenn.edu/nets/edition/04-num-nets.pdf

לנוסח הווטוס לטינה, ראו:

Pierre Sabatier ed., Bibliorum sacrorum latinae versions antiquae seu vetis italica et ceterae quaecunque in codicibus manuscriptis et antiquorum libris reperiri potuerunt (1739–49), ad loc.,

כרך א, עמ' 288 במהדורת Turnhout,בת שלושת הכרכים, הדפסה חדשה 1976.

הירונימוס (נפטר ב–420), מתרגם הוולגטה, תרגם את הטקסט המקראי ישירות מעברית ללטינית. אפשר להסביר את התוספת שלו בבמדבר יב:י כתוספת מבארת, וכך גם בתרגום הוולגטה של תהלים סח:יד/טו, שבו המשפט העברי "תשלג בצלמון" הפך ל־nive dealbatur in Selmon, "ילבינו כשלג בצלמון". ראו:

Goldenberg, “Racism, Color Symbolism, and Color Prejudice,” in The Origins of Racism in the West, ed. Miriam Eliav-Feldon, Benjamin Isaac, and Joseph Ziegler [Cambridge: Cambridge University Press, 2009], Appendix).

באופן דומה, הירונימוס הוסיף את רעיון הלובן בחיבורו Contra Ioannem Hierosolymitanum 33, כשציטט את שמות ד:ו, בדומה לאוגוסטינוס, דרשה ו:ו. דוגמה מעניינת מהעת החדשה היא תרגום של "דרשות על ספר במדבר" של אוריגנס בסדרת Sources Chrétiennes. בטקסט הלטיני של אוריגנס כתוב leprosa sicut nix , "מצורעת כשלג", אולם בתרגומו לצרפתית כתוב lépreuse, blanche comme neige, "מצורעת, לבנה כשלג"

Homélies sur les Nombres; texte Latin de W.A. Baehrens; nouvelle édition par Louis Doutreleau d’aprés l’édition d’Andre Méhat et les notes de Marcel Borret, Paris, 1996, SC 415, pp. 172–173, 176–177 bis, 178–179).

אונקלוס מתרגם כך גם בשמות ד:ו, וכך גם התרגום המיוחס ליונתן: "מחוורא היא כתלגא" – "לבנה היא כשלג".

בספרי כתוב:

^{בהעלתך קה} והנה מרים מצרעת כשל[ג]—מלמד שנצטרעה בעזה.

לטקסט של הספרי ולדיון בו, ראו מנחם כהנא, ספרי במדבר: מהדורה מבוארת (ירושלים: מאגנס, 2011), 1.259. כפי שמסביר כהנא בפירושו (שם, 3.679), הגלוסה הסתומה הזו מבוססת על אופן סיווגם של חז"ל את סוגי הצרעת במשנה:

 ^{נגעים א:א} מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה. בַּהֶרֶת עַזָּה כַשֶּׁלֶג, שְׁנִיָּה לָהּ כְּסִיד הַהֵיכָל. וְהַשְּׂאֵת כִּקְרוּם בֵּיצָה, שְׁנִיָּה לָהּ כְּצֶמֶר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַשְּׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן, שְׁנִיָּה לָהּ כִּקְרוּם בֵּיצָה.

הבנה זו של "בהרת" כלבן בוהק נתמכת בפרשנותם של חז"ל לדיני צרעת בויקרא יג:ד, כפי שנמצאת בספרא:

^{תזריע, נגעים ב:ב} בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה, מנין לרבות את השאת תלמוד לומר למטן שאת לבנה, ומנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר ואם בהרת. יכול כשם שהוא שלישי לכתוב כך תהא שלישי למראות? תלמוד לומר 'לבנה'. לבנה היא ואין למעלה הימינה, וכמה תהא לבנוניתה? כשלג, שנאמר 'והנה מרים מצורעת כשלג'.

אשר לספרי זוטא, ראו את הטקסט ואת הדיון שלי בהערה 12 לעיל.

הערת העורך: לדיון בשאלה מהי צרעת זו, ראו:

Yitzhaq Feder, “Tzaraat in Light of Its Mesopotamian Parallels,” TheTorah (2017); Chaim Trachtman, “Tzaraat as Cancer,” TheTorah (2016).

בתרגם NJPS (מהדורה מתוקנת, 1992) וב-New American Bible (מהדורה מתוקנת, 2010): “scales”` ו- “diseased” ב-NRSVue. את המונח "disease"מצאתי בשישה-עשר תרגומים שונים לאנגלית המופיעים באתר biblegateway.com.

תיאור זה של "צרעת", יחסוֹ לצרעת המוכרת (leprosy) ועמדת חוקרי המקרא בסוגיה, נלקח מתוך:

David P. Wright and Richard N. Jones, Anchor Bible Dictionary, ed. David Noel Freedman et al., (New York, 1992), 4:277–280, s.v. “Leprosy”.

ראו גם:

Elinor Lieber, “Old Testament ‘Leprosy,’ Contagion and Sin,” Contagion: Perspectives from Pre-Modern Societies, ed. Lawrence Conrad and Dominik Wujastyk (Aldershot: Taylor & Francis, 2000), 99–136.

על הביטוי "כשלג" כמתייחס לא למראה אלא למרקם המתקלף של השלג, ראו גם:

 Athalya Brenner, Colour Terms in the Old Testament (Sheffield UK: Bloomsbury, 1982), 82.

למידע נוסף על צבעי ה"צרעת" (ירוק, אדום, אדמדם-לבן וכן לבן), ראו ויקרא יג:יג, מב, מט.

בכור שור ממשיך ומסביר שלא הייתה להם טענה על נישואיו של משה לציפורה המדיינית, שכן באותה עת היה משה בגלות ולא הייתה לו ברירה אחרת.

מספר טקסטים מקראיים נראים כמתנגדים או כתומכים בלגיטימיות של נישואים מעורבים. בטקסטים מוקדמים, נאסרו נישואים רק עם אויבים מקומיים מסוימים של ישראל (למשל, מואבים ועמונים בדברים כג:ד, וכנענים בדברים ז:ג), אך הסוגייה הפכה לנושא שבמחלוקת במיוחד בתקופת הבית השני, שבה מתחילים לראות איסורים גורפים על נישואים מחוץ לקהילה. לדיון בנושא, ראו:

David Glatt-Gilad, “The Prohibition of Joining the Assembly of the Lord,” TheTorah (2015); Jacob L. Wright and Tamara Cohn Eskanazi, “Contrasting Pictures of Intermarriage in Ruth and Nehemiah,” TheTorah (2015); Naomi Graetz, “The Dinah Story: A Missed Opportunity for Intermarriage and Conversion,” TheTorah (2014).

לביבליוגרפיה על סוגייה זו, ראו:

Goldenberg, Curse of Ham, 229–230, n. 17; Karen Strand Winslow, “Framing Zipporah: Early Jewish and Christian Memories of Moses’ Wife” (PhD diss. Univ of Washington, 2003), 104–105; Colin Kidd, The Forging of Races: Race and Scripture in the Protestant Atlantic World, 1600–2000 (Cambridge: Cambridge University Press, 2006), 41

מזכיר שני מחקרים מוקדמים, אחד מהם משנת 1694, שהתנגדו לרעיון שהיה זה צבע עורה השחור של הכושית ולא זרותה שהטריד את מרים ואהרון. מחבר נוסף שהציג טענה דומה היה הקראי אהרון בן יוסף (נפטר בסביבות 1320) בספרו ספר המבחר וטוב המסחר (גוזלו, 1835), שם, במדבר, עמ' 11א.