חזאל מלך ארם־דמשק מכניע את ישראל, המאה התשיעית לפני הספירה

אלישע הנביא הולך לדמשק ופוגש שם את חזאל, זהו האיש שעתיד להתנקש בהדדעזר מלך ארם־דמשק, לתפוס את השלטון ולתקוף את ישראל.^[1] בעומדו לפני חזאל אלישע מתחיל לבכות:

‏^{מלכים ב ח:יב} וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ.

ואכן בספר עמוס מסופר על מעלליהם של הארמים כלפי אנשי ישראל. המילה המשמשת שם לתיאור מעשה ההרג היא "דּוּשׁ", מהשורש דיש, המדמה את ההרג לכתישת גבעולי תבואה וקריעתם לשם הוצאת הגרעינים:

^{עמוס א:ג} כֹּה אָמַר יְ־הוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד.

חזאל שלט בארם־דמשק לאורך מרבית המחצית השנייה של המאה התשיעית לפני הספירה, והתקפותיו הרבות על ישראל מתוארות בכמה סיפורים במקרא – לעיתים הוא נזכר בשמו ולעיתים מוזכר השם ארם בלבד.

כתובת תל דן

הגילוי המרעיש של כתובת תל דן, המתארת את המלחמות בין ארם ובין ממלכת ישראל מנקודת מבטו של מלך דמשק, ככל הנראה חזאל, העשירה מאוד את ידיעותינו על האירועים.^[2] ראשית, הכתובת מספקת ראיה חוץ־מקראית לקיומן של מלחמות בין שתי הממלכות במאה התשיעית. נוסף על כך יש בה נקודת מבט שונה על פתיחת המלחמה:

ויעל · מלך · ישראל · קדם · בארק · אבי

תרגום: ויעל מלך ישראל קודם בארץ אבי.^[3]

על פי הכתובת, המתקפה על ממלכת ישראל הייתה תגובה למתקפה קודמת מצד ישראל. מדובר ככל הנראה על הקרב ברמות גלעד. הכתובת מתארת את המלחמות באזכור הבא:

ואקתל · מל[כן · שב]ען · אסרי · א[לפי · ר]כב · ואלפי · פרש · [וקתלת · אית · יו]רם · בר · [אחאב · ]מלך · ישראל · וקתל[ת · אית · אחז]יהו · בר · [יהורם · מל]ך · ביתדוד^[4]

תרגום: ואקטול מלכים שבעים אוסרי אלפי רכב ואלפי פרשים. וקטלתי את יורם בן אחאב מלך ישראל, וקטלתי את אחזיהו בן יהורם מלך בית דוד.

הכתובת מציעה נקודת מבט שונה על מותם של שני המלכים הללו. בעוד שהמקרא מייחס את מותם להפיכה של יהוא (מלכים ב ט:כב–כח),^[5] כתובת תל דן מייחסת את מותם להכנעתם בידי מלך ארם.

לצד הטקסטים הללו, ממצאים ארכאולוגיים נוספים מאפשרים לנו לשחזר את משך המלחמות ואת אופן התנהלותן, ואפילו להתחקות אחר שלבי ההתפשטות הטריטוריאלית של ארם־דמשק.^[6]

החיפוש אחר השתלטות ארם־דמשק על דרום הלבנט

בשלהי שנות החמישים,^[7] הציע הארכאולוג הישראלי יגאל ידין (1917–1984) ששתי שכבות חורבן בחצור, המצויות בתל חשוב ששכן בגבול בין ישראל ובין ארם־דמשק, הוחרבו בידי הארמים: שכבה 9 בידי בן־הדד הראשון ושכבה 7 בידי חזאל.^[8]

בעשורים שחלפו מאז הועלו השערות שגם ערים נוספות, הסמוכות לחצור, בהן תל דן, תל כנרות, תל בית צידה ותל עין גב, הוחרבו בידי הארמים.^[9] אולם מרבית שכבות החורבן בערים באזור זה מתוארכות לתקופות מוקדמות או מאוחרות לשלהי המאה התשיעית לפני הספירה,^[10] ומשום כך אין די ראיות ארכאולוגיות לעימותים צבאיים בין ישראל ובין ארם־דמשק בתקופת חזאל.

בשנות התשעים הציע ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב שיטת תיארוך חדשה שאותה כינה "כרונולוגיה נמוכה", ובעקבותיה גברה תשומת הלב שיוחדה למלחמות הללו במחקר הארכאולוגי. המאפיין המרכזי של השיטה הוא "דחיית" התיארוך של שכבות ארכאולוגיות רבות, שעד אז תוארכו למאה העשירית ונחשבו לחלק מממלכת דוד ושלמה, למחצית השנייה של המאה התשיעית.^[11] שיטה זו שינתה את התמונה באתרים רבים.^[12] מבנים ואירועים שתוארכו עד אז למאה העשירית יוחסו כעת למאה התשיעית, דהיינו לתקופת מלכות בית עמרי והמלכים הראשון משושלת בית נמשי.

אף על פי שחלק מן השינויים שהוצעו לא עמדו במבחן התארוך,^[13] השפעתה המתגלגלת של ההצעה הובילה ארכאולוגים רבים לבחון מחדש את השכבות ברחבי הארץ, אף אם הם לא קיבלו את הכרונולוגיה הנמוכה. השפעתה הישירה של הבנה חדשה זו היא ששכבות רבות שיש בהן רבדים של חורבן או נטישה תוארכו מחדש למחצית השנייה של המאה התשיעית. להחלטה זו תימוכין ממחקרים רבים המבוססים על תיארוך פחמן־14.^[14]

נדב נאמן מאוניברסיטת תל אביב הציע שהשכבות הללו משקפות את מסעות הצבא של ארם־דמשק באזור המוכרים מן התיאורים במקרא. צירוף הראיות הארכאולוגיות והמקראיות מוביל להשערה שמלחמותיו של חזאל בדרום הלבנט התרחשו בשלושה שלבים, ומכאן שתהליך כיבוש האזור בידי ארם־דמשק היה איטי ומתוכנן היטב ולא מדובר באוסף של פשיטות מזדמנות נגד אויב מר.^[15] הראיות לשלב הראשון מצויות בעיקר במקרא, השלב השני ידוע בעיקר מן הממצאים הארכאולוגיים, והבנת השלב השלישי נסמכת על שני המקורות.^[16]

1. המלחמה בגלעד

השלב הראשון במלחמות בין ישראל ובין ארם־דמשק^[17] הוא הקרב ברמות גלעד, עיר חשובה ברמת אירביד, חלקה הצפוני של הגלעד המקראית.^[18] חוקרים טוענים שהעימותים הללו החלו ככל הנראה עם מות המלך הדדעזר, כנראה בידי חזאל, בין השנים 845–843 לפני הספירה.^[19]

מסתבר שתפיסת השלטון בידי חזאל נתנה בידי יורם מלך ישראל הצדקה להפר את הברית בין שתי הממלכות, ברית המשתקפת יותר מכול בקרב קרקר, שבו מלכי ישראל וארם לחמו יחד באשורים.^[20] לפי המקרא, יורם פתח במלחמה כאשר כבש קרקעות בגלעד,^[21] אזור שככל הנראה היה נתון באותה עת בשליטת ארם־דמשק:^[22]

^{מלכים א כב:ב} וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. ^כב:ג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. ^כב:ד וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.

החלטתו של יורם התגלתה כטעות מרה מבחינה אסטרטגית; ארם־דמשק הביסה את צבא ממלכת ישראל בקרב, ויורם עצמו נפצע פצעי מוות:^[23]

^{מלכים ב ח:כח} וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם.^[24]

הקרבות בגלעד היו צומת מכריע ביחסים המדיניים בין שתי הממלכות. מנקודה זו ואילך הוסיפו להתרחש עימותים טריטוריאליים בין ארם־דמשק ובין ישראל עד למאה השמינית לפני הספירה.

לרוע המזל, הארכאולוגיה אינה יכולה לתרום לידיעותינו על הקרבות שאירעו בשלב זה במלחמה. אפילו החפירות בראשות פול לאפ שנערכו בתל א־רומית,^[25] שחוקרים רבים זיהו בעבר כרמות גלעד, אינן שופכות אור על האירועים, משום שהשכבות המוקדמות במעוז מבוצר זה לא השתמרו בצורה מספקת.^[26]

2. נפילת ערי ישראל בעמקי הצפון

בשלב הבא אפשר לזהות שכבות של חורבן ונטישה בערים שונות בעמקי הצפון (יזרעאל, החולה ובית שאן). בניגוד לשלב הקודם בתהליך השתלטות ארם־דמשק על האזור, השלב הזה ידוע לנו מן הממצאים הארכאולוגיים, ומן הרמיזות בכתובת תל דן (לעיל) ובמקרא:

^{מלכים ב יג:ג} וַיִּחַר אַף יְ־הוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים.

האתר החשוב ביותר באזור זה הוא העיר חצור, מעוז מבוצר בעמק החולה שהשקיף לכיוון ארם־דמשק בצפון־מזרח ולכיוון ערי המדינה הפניקיות בצפון־מערב.^[27] אף שאין כמעט ראיות המעידות על כך ששכבה 9 בתל חצור הוחרבה, ואין ראיות חד־משמעיות לשרפה במקום,^[28] יש בשכבה זו ראיות לכך שהמקום ננטש בפתאומיות.^[29]

אמנון בן־תור, ארכאולוג מהאוניברסיטה העברית, שחפר את השכבה, מתארך את הנטישה לראשית המאה התשיעית לפני הספירה. לעומתו, חוקרים רבים מתארכים אותה למחצית השנייה של המאה התשיעית, וקושרים את נטישתה למלחמה עם ארם־דמשק.^[30] המידע המועט שבידינו – חרסים וכמה נתונים מתיארוך פחמן־14 – תומך בתיארוך המאוחר יותר.^[31]

ההערכה המקובלת היום היא שלמרות הביצורים החזקים בחצור, המקום ננטש בפתאומיות לפני תקיפת הארמים. הארמים לא שרפו את העיר אלא הפכו אותה לעיר ארמית (שכבה 8), כפי שקרה בתל דן שמצפון (שכבה 4א).

הצעד הבא בכיבוש ממלכת ישראל בידי ארם־דמשק היה השתלטות על יישובים מרכזיים בעמק יזרעאל- אזור החקלאות המרכזי בממלכת ישראל, ועל עמק בית שאן, שחלש על נתיבי הסחר בין עבר הירדן ובין פניקיה.

במגידו, האתר הנחקר ביותר בעמק יזרעאל, זוהו ראיות מוגבלות ביותר לשרפה בשני מקומות באתר: בתוך מבנה אחסון בחלקו הדרום־מזרחי של התל ובמבנה מגורים ליד אזור השער. עם זאת, לאור הממצאים באתר נראה ששני המקרים היו אירועים מקריים ומקומיים.^[32]

במבנים המרכזיים בעיר לא נמצאו ראיות מכריעות לחורבן אלים, אך נראה שהאתר ננטש בפתאומיות בתקופה זו, כפי שניתן לזהות מאיתור כלים נטושים על רצפות הבתים. לצד זה, החופרים לא מצאו ראיות לשריפה. נטישה "שקטה" מסוג זה תועדה גם באתרים סמוכים בעמק יזרעאל, בהם יוקנעם והמתחם המלכותי שהתגלה ביזרעאל.^[33]

חורבן בעמק בית שאן

הממצאים בעמק בית שאן מספרים סיפור שונה. כאן הארמים הותירו שובל של הרס: בתל רחוב, תל בית שאן, תל עמל ותל אל־חמה התגלו שכבות חורבן המתוארכות למחצית השנייה של המאה התשיעית לפני הספירה.^[34] המתקפה הקשה ביותר התרחשה בתל רחוב, והיא הובילה לנטישת היישוב התחתון לאחר מאות שנות פעילות רציפה.

אין בידינו תיעוד כתוב היכול לשפוך אור על השאלה מדוע המתקפות בבית שאן היו קשות יותר מהמתקפות בעמק החולה ובעמק יזרעאל. ייתכן שהארמים האמינו שההתנגדות להם באזור זה תקיפה יותר, היות שזה היה אזור מוצאם של יהוא מלך ישראל ובני משפחתו, בית נמשי. כתובות ארכאולוגיות אכן קושרות משפחה זו לתל רחוב, שכאמור חרב.^[35]

3. מלחמות חזאל בפלשת וביהודה

בספר מלכים מסופר שחזאל כבש את עיר המדינה הפלישתית גת, ואחר כך פנה להילחם ביהודה:

^{מלכים ב יב:יח} אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם.

חוקרים רבים טענו שהיות שהארמים הביסו את ישראל, פלשת ויהודה, ההגמוניה המדינית שלהם חלשה על כל דרום הלבנט.^[36] יש חוקרים המתארכים את מסע המלחמה הזה לסביבות שנת 830 לפני הספירה, ואילו אחרים מתארכים אותו לסוף המאה התשיעית.^[37]

הארכאולוגיה יכולה להשלים את התמונה במחלוקת זו. היא מלמדת שבדרכם דרומה, הארמים חצו את מישור החוף המרכזי, שכן באזור נמצאו שכבות חורבן בשני אתרים הנחשבים לאתרים ישראליים משלהי המאה התשיעית לפני הספירה: האחד הוא תל מיכל, הסמוך למרינה בהרצליה, והשני הוא תל אפק שליד מקורות הירקון.^[38]

ייתכן שאפשר למצוא תימוכין להשתייכות אפק שבשרון לממלכת ישראל ולקשר בין החורבן באתר ובין מלחמות חזאל בקטע המופיע רק בנוסח לוקיאנוס של תרגום השבעים לספר מלכים.^[39] כך נאמר בפסוק העיקרי:

^{מלכים ב יג:כב} וַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי יְהוֹאָחָז.

בנוסח לוקיאנוס של תרגום השבעים נוספו מילים שאינן מצויות בנוסח המסורה או בנוסחים אחרים של תרגום השבעים:

^{מלכים ב יג:כב [נוסח לוקיאנוס של תרגום השבעים]} וחזאל מלך ארם לקח את הפלישתים [במקור: "זרים"] מידו [= של יהואחז], מים הערב עד אפק.^[40]

על פי משמעותם הפשוטה של הדברים, עד לבוא חזאל שלטה ממלכת ישראל על חלק מפלשת. היות שפרט זה אינו ידוע ממקורות אחרים, והמונח "ים הערב" הוא כינוי יוצא דופן לים התיכון, חוקרים רבים מניחים שהטקסט משובש ומציעים שחזורים אחרים. עם זאת, משמעותו הפשוטה של הטקסט מתיישבת יפה עם הרשומות הארכאולוגיות.^[41]

החפירות הממושכות בתל צפית, אתר פלישתי שזיהויו עם גת המקראית מקובל על הכול,^[42] חשפו שכבת חורבן אדירה שתוארכה באמצעות שיטת פחמן־14 למחצית השנייה של המאה התשיעית לפני הספירה.^[43] נוסף על כך, חפירות ניסיון מצומצמות שנערכו בשולי התל התחתון העלו ראיות לקיומו של מעין חפיר, שהחוקרים פירשו כחלק ממערך המצור של הארמים.^[44]

שכבות חורבן נוספות המתוארכות לאותה התקופה זוהו באתרים הסמוכים לעיר, שככל הנראה היו חלק מהפריפריה של גת (למשל תל חרסים, תל זית, ותל גודד), והן משמשות תימוכין נוספים למאמציהם התקיפים של הארמים להשתלט על האזור.^[45] ומה בדבר ירושלים?

ירושלים משלמת לחזאל את כל זהב המקדש

סופרי המקרא מספרים שלאחר חורבן גת פנה חזאל לכבוש את ירושלים אבל חזר בו מתכניתו בזכות המתנות שקיבל מהמלך יהואש:

^{מלכים ב יב:יט} וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְ־הוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם.

לאור המידע בפסוקים הללו אין לצפות שיימצאו באתרים ביהודה שכבות חורבן מתקופה זו. ואכן, הממצאים הארכאולוגיים מיישובים שמדרום לנחל גוברין ומבקעת באר שבע–ערד, אזורים שמקובל להניח שנשלטו בידי ממלכת יהודה, אינם מעידים על אירועי חורבן גדולים המתוארכים לשלהי המאה התשיעית לפני הספירה. דבר זה עולה בקנה אחד עם תיאור הכניעה המהירה לארמים במקרא.^[46]

מלחמותיו השיטתיות של חזאל

כיבוש דרום הלבנט בידי ארם־דמשק הייתה תהליך איטי ומחושב. אין תמה שמחברי המקרא תיארו את האירועים בדרמטיות, אם בשל העוינות (של ממלכת ישראל) כלפי ארם־דמשק ואם לשם המחשת התובנה (של יהודה) שממלכת ישראל נענשה על חטאיה החמורים.

עם זאת, כאשר קוראים את דברי המקרא לצד התמונה המצטיירת מן הממצאים הארכאולוגיים, אפשר לראות בבהירות את התהליך הנחוש של השתלטותו של חזאל על הלבנט במהלך עשרות שנות מלכותו.^[47] אחרי כיבוש הגלעד פנה חזאל לעמק החולה והקים שם ערים ארמיות; משם פנה לעמק יזרעאל וגרם לנטישת עריו, ומשם – לעמק בית שאן, אזור מוצאו של בית המלוכה הישראלי, והשמיד את עריו.

אחרי ביסוס שלטונו בצפון הוא ערך מסעות מלחמה נוספים בדרום ארץ כנען; הוא השמיד את העיר הפלישתית גת ואת בנותיה, והפך את יהודה למדינת חסות. בכך הוא כנראה תרם להיחלשות מסחר הנחושת הפורה, ותחת זאת ביסס את ארם-דמשק ככוח הדומיננטי באזור, למשך תקופה מסוימת. מסתבר שחזאל שאף להשליט הגמוניה קבועה על הממלכות השכנות, אבל תקופת שלטונו נקטעה בשל חידוש מסעות המלחמה של האשורים מערבה.

ממלכת ישראל מתקוממת

חזאל מת בשנת 805 לפני הספירה לערך. מלכי ישראל, שעד אז הוגבל כוחם המדיני להרי השומרון ולכמה אזורים סמוכים, רתמו לטובתם את המצב הגאו־פוליטי החדש והיכו בארם־דמשק:

^{מלכים ב יג:כה}וַיָּשָׁב יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז וַיִּקַּח אֶת הֶעָרִים מִיַּד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל אֲשֶׁר לָקַח מִיַּד יְהוֹאָחָז אָבִיו בַּמִּלְחָמָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל.

מלחמות יהואש הן תחילתה של תקופה חדשה ביחסים בין שתי הממלכות השכנות. מנקודת מבט ארכאולוגית, מסעות המלחמה של ממלכת ישראל בימי יהואש ובנו ירבעם השני משתקפות היטב בניתוץ כתובת תל דן, הראיה החיה ביותר להשתלטות ארם־דמשק על העמקים בצפון ממלכת ישראל, ולביסוס שליטת ממלכת ישראל בשטח רחב ידיים שהתפרש, לפחות במשך זמן מה, מכונתילת עג'רוד בדרום ועד לבקעת הלבנון בצפון.