רחב, לשון רוחב, מסמלת את כיבוש כנען בידי ישראל

כאשר יהושע שולח מרגלים לארץ כנען, מוצאים השניים מקום ללון ביריחו, בביתה של אישה זונה ושמה רחב:

^{יהושׁע ב:א} וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה.

מפרשים רבים רואים ברחב דמות בתחתית הסדר החברתי, אישה השייכת לשוליים החברתיים של יריחו. ריצ'רד נלסון למשל מכנה את עיסוקה כ"ידוע לשמצה"^[1] ותומאס דוזמן כותב כי: "התיאור של רחב כזונה נועד לסמל את מעמד השוליים שלה בתוך העיר".^[2]

מן ההמשך מתברר כי רחב עוזרת למרגלים להימלט, וכי "בית העסק" שלה נמצא ממש בתוך חומת העיר. ויש ממפרשי הסיפור הרואים גם בעובדה הזו עדות למעמדה החברתי הנמוך של רחב:^[3]

^{יהושׁע ב:טו} וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת.

אולם בפשט הכתוב לא מופיע שיפוטיות כלפי רחב. ייתכן שרחב היא פשוט אישה עצמאית, אשת עסקים ממולחת שבחרה לשכן את העסק שלה במקום שיהיה נוח גם לאנשי העיר וגם לזרים מן החוץ.^[4] כפי שנראה להלן, הכתוב עצמו מאיר פעם אחר פעם את רחב באור חיובי.

רחב בשליטה

כשמלך יריחו שומע על המרגלים הוא מצווה על רחב להביא אותם אליו מתוך אמון שהיא תציית לו:

^{יהושׁע ב:ג} וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ.

אך בניגוד למצופה רחב מסתירה את השניים ומכחישה את דבר שהותם בביתה:

‏^{יהושׁע ב:ד} וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה.

מעכבת במכוון את אנשי המלך

בנוסף רחב מוליכה את אנשי המלך שולל וגורמת להם לצאת במרדף שווא:

‏^{יהושׁע ב:ה} וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם.

כמה ממפרשי הסיפור תוהים – מדוע אנשי המלך מאמינים לרחב? כך כותבים למשל רוברט ברטכר וברסלי ניומן:

נראה מן הדברים כי אנשי המלך חיפשו בבית [כולל על הגג] ועל כן האמינו לדבריה. קשה להאמין כי קיבלו את ההסבר שלה בלא לבדוק בעצמם שהיא דוברת אמת.^[5]

אולם, על פי פשוטו של מקרא, נדמה שאנשי המלך רואים בה אישה מהימנה. לא רק שהם מקבלים בלא פקפוק את האמירה שאינה יודעת היכן המרגלים אלא גם נשמעים להוראות הכזב שלה ויוצאים בעקבותיהם במרדף אחר המרגלים:

^{יהושׁע ב:ז} וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם.

חושבת מהר, פועלת מהר

גם מהירות התפיסה של רחב באה לידי ביטוי בסיפור. בתחילת הסצנה מסופר לנו כי וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ (פסוק ד).^[6] אחרי שהיא מוליכה שולל את אנשי המלך אנו שומעים פעם נוספת כיצד הסתירה את אותם ישראלים:

^{יהושׁע ב:ו} וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג.

אמנם מקובל לפרש את "וַתִּטְמְנֵם" ו"הֶעֱלָתַם" כך שהמונח המופיע בפסוק השני מוסיף פרטים על הפעולה שנזכרה קודם לכן – כלומר שרחב הסתירה את המרגלים פעם אחת בלבד, והפסוק המאוחר יותר רק מפרט היכן וכיצד.

אולם מאחר שהשפה העברית אינה מבחינה באופן ברור בין פעולה אחת בעבר לפעולה מוקדמת ממנה (כפי שקיים למשל בדקדוק האנגלי),^[7] אפשר לקרוא את שני הפסוקים כתיאור של שתי פעולות נפרדות. ייתכן אם כן, שבעיצומו של השיח עם שליחי המלך, רחב הספיקה להסתיר את המרגלים פעמיים: תחילה בדרך חפוזה אך לא טובה, ולאחר מכן – הסתירה אותם בצורה מחושבת וחשאית יותר.

אסטרטגית

בהסתרת המרגלים מאנשי המלך רחב שמה את עצמה בעמדה אסטרטגית אל מול בני ישראל. כך היא יכולה לבקש מהמרגלים להשיב לה כגמולה ולהבטיח את עתידה ואת עתיד בני משפחתה:

‏^{יהושׁע ב:יב} וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּי־הוָה כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. ^ב:יג וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחוֹתַי [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת.

רחב של פשט הכתובים היא אישה חכמה, אמיצה ועצמאית.

המקצוע של רחב

השם רחב מתקשר עם השורש ר.ח.ב ומכאן עולה האפשרות כי השם עצמו לא נועד לתאר את שמה האמיתי אלא משמש מעין "משחק מילים" הנובע מעבודתה כזונה.^[8]

אפשרות אחרת היא ששמה של רחב מהדהד את המילה רחוב, "כיכר העיר" המקראית, הנזכרת גם בסיפורי סדום ופילגש בגבעה (בראשית יט:ב; שופטים יט:טו, יז, כ). אף שהפירוש המילולי של הביטוי "בית רחוב" הוא כנראה הבית בכיכר העיר ייתכן שהוא גם רומז על בית בושת.^[9]

פונדקאית

עם זאת התיאור של רחב כיצאנית עשוי לההמעיט מערכה האמיתי. מבחינה לשונית המילה זוֹנָה הוא צורת הבינוני בנקבה של השורש המוכר ז.נ.ה/י,^[10] אולם גם יוסף בן מתתיהו (100–37 לספירה בערך) וגם התרגום העתיק לנביאים המוכר בשם "תרגום יונתן" (תחילת-אמצע המאה ה־1 לספירה) מפרשים את המילה זונה (ביוונית ובארמית, בהתאמה) כ"בעלת פונדק". עם זאת גם הפירוש הזה לא שולל בהכרח שירותי מין.

רש"י בפירושו הולך בעקבות התרגום:^[11]

אִשָּׁה זוֹנָה. תִּירְגֵּם יְהוֹנָתָן: פּוּנְדְּקִיתָא, מוֹכֶרֶת מִינֵי מְזוֹנוֹת.

רד"ק (רבי דוד קמחי, 1235–1160 בערך) משלב בין שתי הפרשנויות ומציין כי גם פרוצה וגם מוכרת מזון מתארות אישה "המפקרת עצמה לכל":

זונה. כמשמעה או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא והוא בשקל [=במשקל המילה] 'טובה'. והאמת דעת יונתן זונה ממש, כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית, וכן [תרגם יונתן את הפסוק] "שתים נשים זונות" (מלכים א, ג:טז), פונדקן [פונדקאיות]. ואף על פי שתרגם מקצתן נפקת ברא [שלפעמים תרגם את המילה כ"פרוצה"], ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל.

וכך כותב גם דון יצחק אברבנאל (1503–1437):

ואחשוב אני שגם יונתן בן עוזיאל לא יכחיש פירוש המפרשים, לפי שכל אשה פונדקיתא, מפני רוב האנשים המתעסקים עמה בבית מזה אחד ומזה אחד [=שגברים רבים מתעסקים איתה בבית], יתחייב שתהיה זונה, כי אחד מהם יכבשה, והיא גם היא תטה אחריו, וגם כי רוב הנשים הבאות באומנות הזה היו זונות קודם לזה.

סרסורית

ככלל נראה שסביר יותר לתאר את רחב כמי שמתעניינת יותר במכירת מצרכי מזון מאשר מכירת הגוף. נראה לי שהתיאור המדויק ביותר לרחב הוא "מאדאם", מנהלת או בעלים של בית בושת העוסקת בסרסור זנות.

בהקשר הסיפורי חשוב לזכור כי זנות הייתה אז, ככל הנראה, אחת הדרכים הבודדות , ואולי היחידה, שבהן אישה עצמאית יכלה להתפרנס לבדה. בעולם כזה אפשר לראות ברחב אשת עסקים עצמאית, ויהיה טיבם המדויק של העסקים האלה אשר יהיה.

רחב היא סמל לארץ

רחב היא הדמות היחידה בעלת שם בסיפור כולו. כל היתר, המרגלים, מלך יריחו ושליחיו, הם גברים חסרי שם. שמה אפוא לא רק קשור למקצוע שלה אלא גם משחק תפקיד ספרותי במסר של הסיפור. כאשר התורה מתארת את הארץ שי־הוה מבטיח לעמו היא משתמשת שוב ושוב בשורש ר.ח.ב. כך למשל כאשר י־הוה מעודד את אברהם לגלות את הארץ וללכת ל"רחבה":

^{בראשׁית יג:יז} קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

במעמד הסנה הארץ נקראת "אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" (שמות ג:ח) ומאוחר יותר אומר אלוהים למשה "וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ" (שמות לד:כב והשוו דברים יב:כ, יט:ח). בהקשר הזה שמה של רחב מסמל את ארץ ישראל, והמרגלים הנכנסים לביתה מסמלים כניסה לארץ שנפתחת לפניהם לרווחה.

רחב יודעת את י־הוה

הטענה כי סרסורית כנענית היא סמל לארץ ישראל נשמעת דחוקה בתחילה אבל מתחזקת מדברי המחבר המקראי עצמו, כאשר רחב מכריזה ללא היסוס על אמונתה כי י־הוה נתן את ארץ כנען לידי בני ישראל:

‏^{יהושׁע ב:ט} וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְ־הוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. ^ב:י כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְ־הוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם.^[12]

לשונה של רחב (פסוק ט) משקף את היכרותה עם שירת הים:

‏^{שׁמות טו:טו} ...נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. ^טו:טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד...

הנאמנות שמפגינה רחב, אישה כנענית, לאלוהי ישראל, מסמלת את החורבן המתקרב של ממלכות כנען והחלפתן בעם ישראל, והכניסה של המרגלים לביתה מסמלת את כניסתו של עם ישראל לארצו.