ספר יהושע

בסיפור המרגלים ששולח יהושע ליריחו רק לדמות אחת יש שם, והיא המפתח למסר של הסיפור כולו.

השארת כנענים בארץ לאחר התיישבותם של בני ישראל בה הולידה הסברים שונים כבר בימי קדם. מחברי ספר שמות (כג:כט–ל) וספר דברים (ז:כג) תלו את הדבר במשך הזמן הארוך שנדרש לשם יישוב הארץ. לעומתם, מחבר ספר יהושע מציג עבר מדומיין שבו עם ישראל כבש את הארץ ב"כיבוש בזק" והכרית את כל יושביה. והיו מחברים אחרים שראו בכנענים שנותרו בארץ עונש על חטאים (שופטים ב) או בדיקה מכוונת לנאמנותם של עם ישראל (יהושע כג).

עם עמידתם על סף הכניסה לארץ, משה מציג בפני בני ישראל ברית. אולם, העם כבר כפופים למצוות י־הוה מיום מתן תורה בחורב, ואף נענשו בעבר על הפרתן. איזו בחירה אפוא ניתנת להם באמת?

משה כולל בברית את כל ישראל, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט:ט). המדרש סבור כי חוטבי עצים ושואבי מים אלו הם הגבעונים הנזכרים ביהושע ט, ויוצר אנכרוניזם שפרשנים מאוחרים יותר ביקשו ליישב.

במאה ה־14 לפנה"ס הייתה ירושלים עיר כנענית; במאה ה־9/10 לפנה"ס הייתה כבר ישראלית. במקרא יש כמה וכמה תיאורים של כיבוש העיר. מה בידנו להבין מן המסורות השונות האלה?

בן גוריון ראה בצה"ל גלגול מודרני של צבא יהושע ועוצמתו. הסופר והפוליטיקאי ס' יזהר טען שיש לנטוש את ספר יהושע בשל האלימות והטבח המצויים בו לרוב. בימינו, מורים בישראל עסוקים בשאלה איך להעביר לתלמידים סיפור מרכזי כל כך בתולדות ישראל שרווי בבעיות מוסריות.