המומחית לענייני משכן: עשר שאלות עם ד"ר איימי קופר רוברטסון

מתוך מיליוני היהודים הפוקדים את בתי הכנסיות ברחבי העולם בשבתות שבהן קוראים בתורה את הפרשיות העוסקות בבניית המשכן, מעט מאוד בקיאים לעומק בתיאור המשכן שבתורה, ומעט עוד יותר רכשו את בקיאותם זו במסגרת אקדמית פורמלית. ככל הידוע לנו אין בימינו ולו ישיבה אורתודוקסית אחת המציעה לבאים בשעריה סדרת שיעורים ייעודית בנושא המשכן.

אילו עסקו הפרשיות האלה בגן עדן, לו דיברו על מהות האל או תיארו עלילות מסמרות שיער, או לו פשוט היו ברשותנו ממצאים ארכיאולוגיים המאמתים את קיומו של המשכן, היו כנראה זוכות לעניין רב יותר מצד הקורא המודרני. במציאות הפרשיות האלה הן טקסט טכני, מפורט וחזרתי ועם זאת רצוף פערים, העוסק במבנה שגם אם אכן התקיים בפועל (דבר המוטל בספק) לא ברור מה מקומו בתוך עולמו של המאמין המודרני.

מתוך תהיות אלה פנינו אל ד"ר איימי קופר רוברטסון, וביקשנו ממנה לשתף אותנו בתובנות שלה מן הדרך שעשתה בלימוד תורה מתוך פריזמה מחקרית, בפרט בעניין המשכן.

1. קודם כל: האם גדלת בבית דתי? האם חונכת על פי האמונה של "תורה מן השמיים" ולכן התפתח בך הרצון ללמוד אותה?

לא. גדלתי בבית חילוני לחלוטין. הקשר שלי ליהדות נבנה בעיקר סביב קורות העם היהודי במאה ה־20 (לאחר השואה). למעט סיפורים יהודיים שהשתרשו בתרבות האמריקאית, כמעט שלא נחשפתי לתורה בילדותי.

כשהתחלתי את לימודי האקדמיים, גיליתי עניין בספרות ומשם מצאתי את דרכי אל לימוד התורה. כבר מהמפגש הראשון עם הטקסט, חשתי שיש בו משהו שונה – תחושה שקשה לי לתאר. נדמה לי שפיתחתי מחויבות כלפיו, מחויבות להתחבר אליו ולהתעמת איתו במקום לברוח בכל פעם שמשהו מפריע לי.

זכיתי ללמוד באוניברסיטת רייס אצל פרופסור מתיאס הנזה, מורה שנתן לי את המרחב לעסוק בכל שאלה שעלתה מתוך הקריאה. עד סוף קורס המבוא למקרא כבר נסחפתי עמוק אל עולמה של מחשבת ישראל בתקופת המודרנית (לאחר-השואה). נדרשו לי כמה שנים לחזור אל התנ"ך אבל בסופו של דבר חזרתי אליו.

2. מכל הדברים בעולם, למה מצאת עניין רב כל כך דווקא במשכן?

האמת היא שהתחלתי ללמוד את הטקסטים של המשכן כמבחן שהצבתי לעצמי. הייתי צריכה להחליט אם אני רוצה להקדיש את שמונת השנים הבאות בחיי ללימוד תורה מעמיק (כלומר אם להמשיך ללימודים מתקדמים אחרי התואר השני), ורציתי לדעת אם אני באמת נושאת בתוכי את התשוקה והנחישות הנדרשות לכך. קל היה לי לחוש חיבור עם סיפורי בראשית או עם שירת תהילים אבל רציתי לבחון האם אחוש גם אותה המחויבות אל מול טקסט שמרגיש כל כך זר ומרוחק מחיי, והדוגמא שנבחרה הייתה תיאורי המשכן.

לשם כך נרשמתי לסמינר דוקטורט בהנחייתו של גרי אנדרסון מאוניברסיטת הרווארד שעסק במשכן ובקורבנות בספר ויקרא. בשיעורים הראשונים מה שבעיקר העסיק אותי היה החשש שלא אצליח לעמוד ברמה האקדמית הנדרשת, שכן לא היו לי אז את כל הכלים המתאימים לסמינר ברמה הזו. אבל האהבה העמוקה של ד״ר אנדרסון לטקסט, אהבה שאינה תלויה בדבר, הייתה מדבקת. אנרדסון היה ועודנו מורה מבריק ואיש מהמשתתפים בסמינר הזה לא יצא ממנו מבלי שהתאהב בטקסט הזה.

3. האם את מאמינה שהתורה באה ממקור אלוהי?

אני רוצה לענות שכן אבל נדמה לי שהשאלה הזו מתפרשת בצורה אחרת אצל אנשים שונים ולא נראה לי שתשובה פשוטה של "כן" או "לא" תייצג נאמנה את כוונתי. אני מאמינה שהתורה היא טקסט קדוש. אני מאמינה שבעולם הזה יש דרכים רבות לפגוש את אלוהים. אחת מהן היא התורה, ועבורי היא הדרך המרכזית.

4. האם לימוד תורה בגישה אקדמית החליש את הקשר שלך ליהדות?

כשהחלטתי כשאני רוצה ללמוד תורה במסגרת של לימודים אקדמיים מתקדמים, הרב שלי באותה תקופה – רב רפורמי מאזור בוסטון – הביע דאגה רבה מהבחירה הזו. נדמה לי שהוא חשש שהלימוד האקדמי יספק את סקרנותי האינטלקטואלית ולא אשוב יותר אל הקהילה היהודית (הפתרון שהוא הציע היה שאתחייב ללמד ילדים בכיתה א' בבית ספר יהודי, משהו שלמען האמת היה לי בבחינת אתגר גדול פי כמה לקשר שלי עם היהדות!)

למעשה בדיוק ההפך קרה. לימוד התורה האקדמי העניק לי אחיזה במסורת ואוסף של כלים שדיברו אל ליבי ושבזכותם נותרתי מחוברת גם זמן רב לאחר סיום הלימודים. הלימוד לצד עמיתים בני מסורות דתיות אחרות הרחיב את אופקיי וחידד את הקשר שלי למסורת שממנה באתי. קשה לי לדמיין כי המעורבות, החיבור וההתמסרות שאני חשה כיום מול התורה היו מתעוררות בי בדרך אחרת.

5. בעבודת הדוקטורט שלך את משווה בין תיאור המשכן לבין טקסטים המלווים בנייה של מנדלה. תוכלי להסביר בקצרה על הדמיון בין הדברים ומה ניתן ללמוד ממנו?

המנדלה, המגיעה מתוך המסורות ההינדואיסטית והבודהיסטית, היא ייצוג דו־ממדי או תלת־ממדי של ארמון האל וסביבתו. כמו המקדש במסורת המקראית, גם המנדלה נתפסת כמיקרוקוסמוס של היקום. אם ראיתם פעם נזירים בודהיסטים יוצרים מנדלה מחול צבעוני זה מחזה עוצר נשימה ביופיו (אפשר לקרוא עוד על תהליך הבנייה כאן). בנוסף למנדלות הפיזיות, יש גם מנדלות הנבנות בדמיון – ויש הסוברים כי דווקא המנדלה שבראש היא המנדלה האמיתית, ואילו המנדלה הפיזית נועדה לשמש תפאורה או כלי עזר לתרגול ההדמיה.

הטקסטים המלווים בנייה של מנדלות דומים לטקסט המקראי על המשכן ברשמיות ובריבוי החזרות שלהם ואולי יותר מכל – בעמימות שלהם, בעיקר במקומות שבהם הרכיבים השונים של המבנה אמורים להתחבר זה עם זה. הקשיים הטקסטואליים האלה מורים על מטרתם האמיתית של הטקסטים האלה: לעורר בנייה של מרחב מקודש בכח הדמיון ולא לשמש הוראות מעשיות לבניית מבנים תלת־ממדיים ממשיים.

בתרגילי דמיון פרטים כמו האמצעים המדויקים המעורבים בחיבור שבין שני רכיבים בתוך מכלול עשויים להישכח בקלות – מי שמעלה בדמיונו את המשכן על כל פרטיו לא מחזיק בראשו תוכנית הנדסית מדוקדקת.

ההבחנה בנקודות הדמיון שבין הטקסטים העוסקים במנדלה וטקסט המשכן תורמת לנו משום שהטקסטים של המנדלה ממשיכים למלא תפקיד מרכזי בחיים הדתיים בקהילות של מאמיניהם. בעבודת הדוקטורט שלי אני מציעה שהטקסט המקראי על המשכן פועל באופן דומה: זהו טקסט ריטואלי שמטרתו לעורר חוויה דתית חזותית אצל הקורא ולא לשמש הוראות בנייה.

6. האם בנית אי פעם של המשכן?

לא. דגמים של המשכן מעולם לא דיברו אלי במיוחד. החלקים בטקסט שאני הכי מתחברת אליהם מצביעים על משהו שהוא מעבר למבנה עצמו, ולכן התבוננות בדגם נראית לי כמו התמקדות בעצים במקום ביער.

בעיניי החלק הזה של התורה נוגע בהמון דברים. הוא מדבר על הקשר שבין אלוהים לישראל – באופן שבו אלוהים בוחר לשכון בתוך בני ישראל במדבר. הוא מראה כיצד אנו בני האדם נוטים לבטא אכפתיות ואינטימיות דרך תשומת לב לאינספור פרטים (תשומת הלב לפרטים הקטנים בטקסט הזה מזכירה לי את תקופת התינוקות של ילדיי. תמיד זכרתי בלי לחשוב בכלל איזה מהציפורניים שלהם כבר החלה להתארך – וככה הייתי יכולה לפעול במהירות כשצצה הזדמנות טובה לגזוז אותן. זו אחת הדרכים שבהן אני מביעה אהבה. לצד צחוק וחיבוקים, גבולות והמון המון סיפורים – אהבה היא גם היכרות אינטימית ועמוקה ותשומת לב קפדנית לפרטים הקטנים ביותר).

וכפי שכתבתי במאמר שלי, "נצח נוכח שינוי: החזרתיות והמשכן", הטקסט הזה מדבר גם על הדברים שאינם משתנים גם כשדברים אחרים רבים סביבם משתנים, ובכלל זה גם התפקיד של המשכן/המקדש. אם כן הטקסט הזה מתאר את מבנה המשכן אך התמקדות במבנה לבדו היא לא מה שמעניין אותי.

7. אם הייתה לך האפשרות להחזיק ברשותך פריט אחד מהמשכן – במה היית בוחרת?

אף פעם לא חשבתי על השאלה הזו. התגובה הראשונה שלי היא תחושת אי-נוחות קלה מהרעיון שחלק מן המשכן יהיה מונח אצלי בבית. הטקסט המקראי משקיע אהבה ותשומת לב רבה בהבחנה בין קודש לחול, וביצירת גבולות ברורים ביניהם. גם אם החזון הזה כבר אינו מעשי, יש משהו שנראה לי לא נכון ברצון להפוך את אחד מהפריטים האלה לרכושי האישי.

8. יש לך דוגמאות מוכרות ועכשוויות יותר לטקסטים עם מאפיינים דומים לאלה שאת מזהה במשכן?

אולי דיבור ריטואלי/תפילה? לאחרונה שוחחתי עם  חברה אורתודוקסית שלי בעניין. היא הגיעה לבית הכנסת (הרקונסטרוקציוניסטי) שלי לשעות אחר הצהריים של יום כיפור, והעירה עד כמה אנחנו "מדברים". וזה נכון – אנחנו נוטים לעצור בין קטעי התפילה כדי לקרוא שירים, לשתף בהרהורים או לנסות למקד את הכוונה. היא אמרה שבשבילה כל זה הסיח את דעתה מהחוויה העיקרית של התפילה – חוויה של יציאה מהזמן ועמידה לפני האל. בשבילה החזרה על מילות התפילה המוכרת היא השער לחוויית הנצח הזו – אבל כשהיא לא מתרכזת בהן יותר מדי. השירים והכוונות שאצלנו נועדו לסייע למתפללים להגיע למקום הזה דווקא הפריעו לה.

בעולם הספרות ספר הילדים "לילה טוב ירח" הוא דוגמה מעניינת. אמנם הוא לא מכיל את כל המרכיבים שעליהם אני מדברת, אבל יש בו ממד פורמלי מובהק, והחצי השני של הספר חוזר כמעט במדויק על החצי הראשון (אבל רק כמעט!) בצורה שמזכירה את החזרה על תיאור המשכן במלואו לאחר חטא העגל.

זה מחזיר אותי לעבודתו של החוקר שון מקאוויניו, שאותה קראתי במהלך לימודיי. הוא השווה בין סגנון הכתיבה של מחבר תיאור המשכן (הידוע בכינויו "המקור הכוהני") לשירי ילדים של הגן. מאקוויניו לא עוסק ישירות בטקסט המשכן אלא במקורות אחרים כגון בראשית א, ומדבר על ההנאה של ילדים משפה שיטתית וחזרתית.

9. לאחר כעשור של עיסוק במשכן, האם יש שאלה שנותרה פתוחה וממשיכה להטריד או לאתגר אותך – כזו שאת עדיין מקווה למצוא לה תשובה?

אני תוהה אם אבות אבותינו חוו את הטקסט הזה באופן הריטואלי והכמעט מדיטטיבי שאני חווה אותו כיום. מתי וכיצד קראו אותו? מי זכה לגישה אליו ומתי, האם היה זה בעל פה או בכתב? אני נוטה לחשוב על הטקסט כאל שירה שנקראת בשקט, בשהייה ובנעימה רכה ולא כאל שיר עם מנגינה, אבל אולי יש דרכים נוספות להבין או לחוות את הטקסט הזה.

אני גם מהרהרת בתפקיד שהטקסט הזה היה יכול למלא בחיי היהודים בגולה לאחר חורבן המקדש: להציג בפניהם את האפשרות כי אלוהים שוכן עימם בכל מקום שהם. עם זאת אני תוהה לכמה יהודים הייתה גישה לטקסט הזה באותו רגע טראומטי בהיסטוריה? יש חוקרים המתארכים את טקסט המשכן לתקופה ההיא (כלומר בבל לאחר חורבן הבית הראשון) – תיאוריה שאינה פחות יפה בעיניי אך משנה לחלוטין את האופן שבו אנו תופסים את הטקסט.

10. אם הייתה לך הזדמנות לכתוב עבודת דוקטור נוספת על התורה – באיזה נושא היית בוחרת?

ייתכן שהייתי מנסה לבחון כיצד זהויות ואמונות יהודיות נוצרות ונבנות מחדש לנוכח אירועים היסטוריים גדולים ומטלטלים (ולעיתים טראומטיים) – בין אם על פי הטקסט המקראי עצמו ובין אם על פי הפרשנויות שלו בתקופות שונות בהיסטוריה. סביר להניח שהייתי מתחילה בנושא הרחב הזה ואז מתמקדת בטקסט מסוים וצוללת לתוכו, כפי שנהגתי בעבודתי הקודמת.

אבל כיום, מחוץ לעולם האקדמיה, אני נהנית לשקוע בעניינים רבים ושונים בתורה לפרקי זמן קצרים יותר.