המלכה ברניקי: אישה מלאת סתירות

ברניקי מתחננת להציל את עמה

בשנת 66 לספירה, ערב המרד הגדול, יהודה עמדה על סף פיצוץ. ההתנכלויות מצד נציגי השלטון הרומאי הלכו והתרבו ובקרב האוכלוסייה היהודית החלו לקום מיליציות של מורדים. 

גֶסיוּס פלוֹרוּס, שהיה אז נציב יהודה, סירב להתערב לטובת היהודים, וברניקי, בתו בת ה-38 של אגריפס הראשון מלך יהודה, החליטה לגשת ולהתחנן לפניו. אולם פלורוס הנציב התעלם מבקשתה של ברניקי, ואילו היא כמעט נהרגה בידי חיילים רומאים, ונאלצה להימלט בחופזה לארמונה. יוספוס פלאוויוס (מלחמות היהודים ב, טו:1) מתאר את המאורע כך:

... אחותו [של אגריפס], ברניקי, שהיתה בירושלים וראתה את מעשי האכזריות של החיילים הרומאים נצטערה צער גדול ושלחה בזה אחר זה את מפקדי הפרשים שלה וחיילי המשמר שלה אצל פלורוס, וביקשה ממנו לשים קץ לטבח. אבל הוא לא נתן לבו, לא להמון ההרוגים ולא לייחוסה הנעלה של המבקשת. עינו היתה נתונה אל הבצע שהגיע לו על ידי השוד, ואטם אזניו להפצרותיה. הזעם המטורף של החיילים נפנה למלכה עצמה: לא זו בלבד שעינו והמיתו את שבוייהם בפניה, אלא אף ביקשו להרוג אותה, אילו לא מצאה מיד מחסה בארמון. שם עבר עליה הלילה כשהיא מוקפת אנשי משמר, שחששו מפני התקפת החיילים .

נזירה

יוספוס ממשיך ומסביר מדוע למעשה ברניקי ביקרה בירושלים באותה העת:

היא ביקרה בירושלים כדי לקיים נדר שנדרה לה', שכן מנהג היה שאדם חולה או היה נתון בצרה אחרת היה נודר להימנע מיין במשך שלשים הימים שקדמו ליום הבאת קרבנותיו, ומגלח את השערות. ברניקי נהגה אז בהלכות אלו כשהופיעה בפני בימתו של פלורוס כשהיא יחיפה [כך!], ולא זו בלבד שלא הראה לה שום אותות כבוד, אלא אף חייה היו נתונים בסכנה .

התיאור של ברניקי הפונה אל פלורוס בעת נזירותה^[1] –כאשר שערה מגולח, ציפורניה מגודלות והיא נראית בלתי מלכותית בעליל – הוסיף פאתוס וגדולה לדיוקנה של האישה החסודה, הנואשת להציל את בני עמה.

נשואה שלוש פעמים

בעל ראשון: מרכוס יוליוס אלכסנדר

ברניקי נישאה בראשונה למרכוס, אציל יהודי ממצרים שמוצאו מאחת המשפחות היהודיות המשפיעות ביותר באלכסנדריה.^[2] אביה של ברניקי, אגריפס הראשון, שהיה חברו הקרוב של הקיסר קלאודיוס ונאמנו, צפה כנראה שקשרים משפחתיים עם משפחתו של מרכוס יביאו תועלת גדולה לשלטונו, והוא טרח לארגן בעצמו את הנישואין הללו. ברניקי הייתה בת 14 לערך כאשר נישאה למרכוס, שנפטר שנתיים בלבד לאחר החתונה (בשנת 44 לספירה). ברניקי התאלמנה בגיל 16.

בעל שני: הורדוס החמישי, מלך כלקיס

לאחר מכן היה זה אביה של ברניקי שיזם את נישואיה לאחיו הורדוס (דודה מצד אביה): "לאחר שביקש מאת [הקיסר] קלאבדיוס [כך!] לתת לו את מלכות כלקיס",^[3] עיר/מחוז בצפון סוריה. נולדו להם שני בנים: ברניקיאנוס והורקנוס. אך הורדוס מכלקיס היה זקן, ונפטר עד מהרה, בשנת 48 לספירה. ברניקי נותרה אלמנה בשנית, בגיל 20.

בעל שלישי: פולמון השני, מלך פונטוס, קולכיס וקיליקיה

ברניקי ופולמון נפגשו ביהודה, שנתיים לאחר התאלמנותה, והיא אז בת 22. לפי השערתו של יוספוס, פולמון שאף להתחתן איתה בשל עושרה. היא הסכימה להינשא לו בתנאי שיתגייר ויעבור ברית מילה, וכך הוא אכן עשה. ואף-על-פי-כן, זמן קצר לאחר מכן ברניקי נפרדה מפולמון ושבה לחיות עם אחיה, אגריפס השני.

סיפור נישואיה לפולמון השני מוכיח שברניקי הייתה מחויבת ליהדותה. בנוסף לכך, הסיפור מלמד עד כמה ברניקי הייתה נחשקת – אם בשל עושרה, יופיה, מעמדה החברתי, קסמיה או שילוב של כל אלה. ואכן, אפילו מלך היה מוכן לעבור ברית מילה ולהתגייר כדי לשאתה לאישה (אמנם מלך של כמה ערי-מדינה ותו לא, ובכל זאת) . נישואיה האחרונים גם מוכיחים שהיא הייתה אישה עצמאית; כאשר החליטה שאינה מאושרת עם פולמון, היא עזבה אותו וחזרה לבית אחיה ביהודה ולמעמדה כמלכה-שותפה רומאית בכלקיס.^[4]

מלכת כלקיס: אחותו של מלך כלקיס

ברניקי כבר הייתה מלכת כלקיס כאשר הייתה נשואה לדודה, הורדוס החמישי, ועוד קודם הייתה נסיכה יהודאית מלידה. עם תום נישואיה השלישיים היא השיבה לעצמה את משרת המלכה, וחלקה את השלטון בכלקיס עם אחיה, אגריפס השני. היא הצטרפה אליו ליהודה כבר לאחר מות דודה-בעלה, וחזרה לחיות איתו לאחר שנפרדה מפולמון, בעלה השלישי.^[5]

בברית החדשה מסופר שברניקי היתה בין מקבלי פניו של השליח פולוס (פאולוס, שאול התרסי) לצידו של אגריפס השני.^[6]

^{מעשי השליחים כו:28} ויאמר אגריפס אל-פולוס: ”עוד מעט ופתיתני להיות נצרי? “ ^כו:29 ויאמר: ”אבקשה מאלהים אשר בקרוב או ברחוק לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני – זולתי המוסרות האלה.“ ^כו:30 ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם; ^כו:31 ויבאו החדרה וידברו (=אגריפס וברניקי) איש אל-רעהו לאמר, ”האיש הזה לא-עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות". 

ההיסטוריון הרומי קאסיוס דיו (היסטוריה רומית, 65:15) מתאר גם הוא את ברניקי מושלת לצידו של אחיה אגריפס, ומתלווה אליו במסעותיו הרשמיים.

ברניקי ואגריפס אינם תומכים במרד

המרד הגדול נגד רומא פרץ בשנת 67 לספירה. שנה לפני-כן, ניסו ברניקי ואחיה אגריפס השני לצנן את הרוחות ביהודה ולמנוע את פריצתו של המרד, אך הם נאלצו לברוח לאחר שארמונותיהם נשרפו עד עפר. המרד ברומאים לא קיבל אפוא את תמיכתו של בית הורדוס. ולצידם היו יהודים נוספים שלא תמכו במרד.

גיסה לשעבר של ברניקי, טיבריוס אלכסנדר (אחיו של בעלה הראשון מרכוס), היה בעל קריירה חשובה בממשל הרומאי. הוא כיהן במספר עמדות יוקרתיות, ובכללן כנציב יהודה (תחת שלטון קלאודיוס), וכמשנה למפקד בצבא טיטוס בעת שזה כבש את ירושלים. על אף שהיה יהודי, הוא לא תמך במרד, ויחד עם זאת, כשהחיילים הרומאים הטילו לפידים בוערים לתוך בית המקדש במהלך הקרבות, הוא עשה מאמצים להגן על הבית ועל תכולתו. מאמצים אלה, כידוע, לא צלחו.

כידוע, יוספוס – שבתחילה לקח חלק במרד – חזר בו והסגיר את עצמו לידי הרומאים, ונשאר עימם כמעין כַּתב-מדווח. למעשה, יוספוס התרשם מאספסיאנוס, מפקד הצבא הרומי שמאוחר יותר נעשה קיסר, עד כדי כך שאימץ לעצמו את שם משפחתו של אספסיאנוס – פלאוויוס.

העובדה הבאה עשויה להיות קשה להבנה עבור מי שהכירו והמשיכו את האתוס בן ה-2000 שנה של אבל על חורבן המקדש: לא כל היהודים, ואף לא מי שזיקתם למורשת היתה עמוקה, כדוגמת ברניקי ויוספוס, תמכו במרד. ייתכן שחלק מהסיבות לכך נעוצות בעובדה שיהודים רבים הבינו שכל מרידה ברומא תוביל בהכרח את הקיסרות לשלוח את צבאותיה להרוס את עריה ומבצריה של העיר המורדת, להרוג את המורדים ולקחת אותם לעבדים. זו יכולה להיות הסיבה לכך שיהודים דוגמת ברניקי, עמדו לצידם של הרומאים, אף שמאוחר יותר קוננו על אובדן החיים היהודיים ועל חורבן ירושלים והמקדש.

המאהבת של טיטוס: פרשיית אהבים עם האיש שהרס את בית המקדש

הקיסר נירון שלח את אספסיאנוס לירושלים כדי לדכא את המרד, ואספסיאנוס הביא עימו את בנו, טיטוס. זמן קצר אחר-כך מת נירון, ולאחר רצף מהיר של קיסרים שמלכו זמן קצר בלבד, הוצעה משרת הקיסרות לאספסיאנוס. כאשר הוא קיבל אותה, הוא הותיר את טיטוס להשלים את משימת דיכוי המרד בירושלים. לאור תמיכתם הגלויה של בני משפחת הורדוס – אגריפס וברניקי –בפלאוויאנים (אספסיאנוס וטיטוס), אין זה מפתיע שטיטוס וברניקי מצאו את עצמם פועלים באותו מעגל חברתי של רומאים ביהודה.

טיטוס התאהב באישה המבוגרת ממנו (הוא נולד בשנת 39 לספירה, ולכן היה אז רק בן 30), ויחסים בלתי צפויים אלה נעשו מקור לרכילות ולשערורייה ציבורית.^[7] יש להניח שחלו תמורות כלשהן בזהותה הדתית של ברניקי או שהיא נשבתה לחלוטין בקסמיו של טיטוס – או שתי הסיבות גם יחד. שהרי, על פי עדותו של יוספוס, הייתה זו ברניקי עצמה שהתנתה את נישואיה לבעלה השלישי פולמון בכך שיתגייר ויעבור ברית מילה בטרם יינשא לה.

פרשיית האהבים בין ברניקי וטיטוס פסקה עם שובו של טיטוס לרומא כמנצח, אך היא חודשה חמש שנים מאוחר יותר, כאשר אגריפס וברניקי ביקרו ברומא. בעקבות לחץ מצד אזרחי רומא, עזבה ברניקי את רומא, לכאורה לבקשתו של טיטוס. כאשר הוא מונה לקיסר בשנת 79, ברניקי חזרה לרומא, אך טיטוס נמנע מחידוש היחסים עימה, מתוך רצון לבסס את המוניטין שלו ולהוכיח את עצמו כקיסר ראוי. קאסיוס דיו כותב (היסטוריה רומית, 66:18):

לאחר שעלה טיטוס לשלטון, הוא לא נקט שום מעשה רצח או תשוקה, אלא הוכיח את עצמו כאדם הגון, אף שזממו נגדו, ושלט ביצריו, אף שברניקי שבה לרומא.

כך מספר קאסיוס דיו את הסיפור (היסטוריה רומית 65:15),

ברניקי היתה בשיא עוצמתה ובעקבות כך הגיעה לרומא יחד עם אחיה אגריפס. לזה האחרון ניתן מעמד של פראיטור, בעוד היא התגוררה בארמון, יחד עם טיטוס. היא קיוותה להינשא לו, והתנהגה כאילו כבר היתה אשתו בכל מובן; אך כאשר הוא הבין שהרומאים לא היו מרוצים מן המצב, הוא שילח אותה.

אף שאין בידינו דיון מפורש על אודות יחסים אלו במקורות חז"ל, יוסף קלאוזנר (1874–1958) טען^[9] שהאנקדוטה המדרשית הבאה מהדהדת את היחסים הללו:

^{בבלי, גיטין נו ע"ב} וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ [דברים, לב:לז] – זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה.

ייתכן שהתדמית היחידה שהייתה לברניקי בעיני חז"ל (בלתי הוגנת ככל שתהיה), היא תדמית של בוגדת וזונה שהתנהגותה ביזתה את האלוהים ואת מקדשו, וששמה יימחה לצמיתות מההיסטוריה היהודית.

זוכרים את ברניקי האמיתית

שנאתם ההיסטורית של היהודים לטיטוס ולרומא, והתפיסה המקובלת של המרד הגדול כפעולה צודקת גם אם בעלת תוצאות טראגיות,^[10] גרמו לכך שדמויות כגון יוספוס, ברניקי ואגריפס השני התקבעו לנצח בתור בוגדים. טיטוס הרס את בית המקדש והרג אלפי יהודים כשדיכא את המרד, וברניקי היתה המאהבת שלו. בשל כך לא נסלחה לברניקי פרשת יחסיה עם טיטוס ועמידתה לצד רומא בעת המרד הגדול.

כדרכם, המקורות הקדומים מגדירים את ברניקי ביחס לגברים שבסביבתה. רוב הידוע לנו עליה קשור בשאלה למי נישאה ועם מי ניהלה יחסים רומנטיים, והרומאים במיוחד גינו אותה בשל קשריה עם טיטוס. אפילו השלטון שחלקה עם אחיה אגריפס הוכתם בשמועות שלפיהן היחסים ביניהם חרגו מעבר ליחסים של אח ואחות.

הצוהר אל חייה של המלכה ברניקי ואל זהותה היהודית נשען על מאגר מצומצם ודל של מקורות. עובדה זו מעניקה לסיפורו של יוספוס על ברניקי הנזירה המתחננת על חייהם של בני עמה משקל רב וחשוב. כאשר אנו באים להעריך את מקומה של ברניקי בהיסטוריה היהודית, אין לשכוח את דמותה כאישה נזירה, שלמרות מעמדה הרם, לא היססה להשפיל את עצמה בפני הנציב הרומי פלורוס – מראֶהָ מרושל, עיני דומעות, ומבקשת רחמים על בני עמה, היהודים.