רק שני קובצי חוקים מהמזרח הקדום הקרוב עוסקים בסוגיה של משכב בהמה: התורה והחוקים החתיים. מה מבדיל בין שני קובצי חוקים אלו, ומה הניע את חקיקתם?

קללת י־הוה אינה רק ביטוי לבוז וחוסר יראה. על פי תפיסת העולם המקראית, היא מהווה ניסיון להרוג את האל, ולפיכך העונש עליה הוא מוות.

הבאת העצים למזבח הייתה חג חשוב בתקופת בית שני. כדי לעגן את המנהג בתורה, נחמיה (י:לה) מתאר אותו כמצווה מן התורה, ואילו מגילת המקדש (11Q19) וקטעי "תורה משוכתבת" (4Q365) כוללים אותו בלוח המועדים המקראי שלהם.

הסופרים שכתבו את הנספח להלכות חג הסוכות (ויקרא כ"ג: מב–מג) השתמשו בפרשנות פנים-מקראית כדי להסביר את מנהג השהייה בסוכות בימי האסיף כהנצחה לסוכות (ולא לענני הכבוד) שיצר ה' עבור בני ישראל בתחנתם הראשונה בדרך לחירות.

סיפורו של המקלל, בנם של אישה ישראלית וגבר מצרי, מלמד על התפיסה הכוללת של פרשת אמור בנוגע לזכויות גרים ועל החשיבות של שמירה על "קדושת המחנה".

"כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – ויקרא כג:מג

זמנו של טקס הבאת העומר, או קורבן המנחה של ראשית הקציר, הוא "ממחרת השבת" (ויקרא כג:טו). במשך אלפיים שנה התנהל ויכוח בקרב פרשנים יהודים באשר למועד המדויק של הנפת העומר. ארבעה תאריכים אפשריים הוצעו, אשר כל אחד מהם אומץ על ידי כת יהודית אחרת.

האיסור ההלכתי על סירוס בעלי חיים מבוסס על הפרשנות ההלכתית לויקרא כב:כד. האם לכך התכוונה התורה? מאילו סיבות ייתכן שהתורה אסרה זאת, וכיצד ניתן לציית לאיסור שכזה בחברה חקלאית התלויה בבהמות עבודה?

לפי עזרא (ג:ד) ונחמיה (ח:יד–טו), חגגו "העולים משבי הגולה" (ב:א) את חג הסוכות "ככתוב". אולם החגיגות שלהם שונות מן המצֻווה בתורה, ומעידות שהחוקים שהם כתבו היו שונים במקצת מאלה שלנו. האם התורה נחתמה לפני שספרי עזרא ונחמיה נכתבו?

הקשר בין חג הסוכות שישראל חגגו במקדש ובין חג השנה החדשה באוגרית ובתי הענפים שנבנו בו לאלים.

מאבק, בריאה, טכס המלכה ומשפט