מחברי המקרא ידעו כי משה לא הביא את בני ישראל אל הארץ המובטחת, אבל למה? השאלה הזו הטרידה את מנוחתם.

שירת הבאר, המופיעה בבמדבר כא:טז–יח, אינה אלא קטע קצר. בעוד שרבים מהפרשנים מניחים שהשירה הייתה כך במקורה, ר' יהודה החסיד מציע פרשנות רדיקלית: השירה הוסרה מן התורה והוכנסה לספר תהילים על ידי לא אחר מאשר דוד המלך.

המקרא כמעט שאינו מקדיש תשומת לב למותן של נשים, ומסתפק בהודעה לקונית לגביו; לעתים המוות אף אינו מוזכר כלל. סופרי ימי בית שני מספרים בשנית את סיפורי המקרא באופן המעניק מקום של כבוד למות גיבורותיו.

ומה ניתן ללמוד מהשוואתו לספר קדום אחר המוזכר במקרא, ספר הישר?

מספר טקסטים, במקרא ומחוצה לו, מתארים מפגשים עם נחשים ארסיים מעופפים במדבר סיני ובמדבר הערבי. איקונוגרפיה מצרית עוזרת להבהיר מה מצטייר בתיאורים אלו.

סיפורה של בת יפתח הוא אחת הדוגמאות המפורסמות במקרא להעלאת ילד כקורבן, אולם רמזים הטמונים בטקסט המקראי מלמדים כי ייתכן שלא זה היה גורלה של בת יפתח.