מתי והיכן דרו בני ישראל בסוכות

מצוידים לצעידה אינסופית?

ספרי שמות ובמדבר עמוסים בתיאורי "צעידה אינסופית אנה ואנה ברחבי המדבר [...] צפונה ונגבה, קדמה וימה."^[1] מתיאורים אלה משתמע כי לבני-ישראל היתה יכולת לארוז את חפציהם במהירות וביעילות ולשאת עימם את כל מטלטליהם, כולל בתיהם. ואכן, ספר במדבר מצייר תמונה כזו, כשהוא כורך את מעשי העם בפעולתו של עמוד הענן הניסי, המוביל את העם במסעו:

^{במדבר ט:כא} וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ:

עבור אורח חיים כזה, שבו שהייה במקום היא לפרקי-זמן קצרים, ויש צורך לארוז ולצאת עם שחר ללא אזהרה מוקדמת, בני אדם נוהגים להשתמש באוהלים, ואינם דרים בסוכות, שהן כבדות ומסורבלות.^[2] לעומת זאת, כפי שהעיר מנשה הראל, הגיאוגרף המנוח וזוכה פרס ישראל, כאשר נודדי מדבר מתגוררים למשך תקופות ממושכות בנאות מדבר, הם עוברים מאוהלים לסוכות.^.[3] אוהלים איפוא מתאימים לחיי נדודים, וסוכות מתאימות למגורים ארוכי-טווח (יחסית).

מצוות סוכה

ויקרא כג מסביר את הסיבה למצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות בלשון זו:

^{ויקרא כג:מב} בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: ^כג:מגלְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

קביעתו הבלתי מובנת של הפסוק, שבני-ישראל התגוררו בסוכות בעת נדודיהם במדבר – שהרי נוודים אינם יושבים בסוכות – היא שככל הנראה הובילה לפרשנות המדרשית האומרת כי במילה "סוכות" הכוונה היא לענני הכבוד, שליוו את בני-ישראל במהלך נדודיהם.^[4] אולם מה משמעות הפשט של הטקסט?

נרטיב האוהלים

למעשה מרבית ההתייחסויות בתורה למגורי העם במדבר מציינים אוהלים ולא סוכות.^[5] כך ניתן לראות בדוגמאות הבאות:

• כאשר משה יוצא אל אוהל מועד שמחוץ למחנה, אנשי העם ניצבים פתח אוהליהם:

^{שמות לג:ח} וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל הָאֹ֔הֶל יָק֙וּמוּ֙ כָּל הָעָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ ^לג:י… וְקָ֤ם כָּל הָעָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲו֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ:

• כאשר אדם נרפא מצרעת מיטהר ממחלתו הוא ממוקם "מחוץ לאהלו":

^{ויקרא יד:ח} וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:

• בפרשת המתאוננים, המתאווים לבשר, האנשים עומדים בכניסה לאהליהם:

^{במדבר יא:י} וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ

• וכך גם בפרשת ענישתם של דתן ואבירם:

^{במדבר טז:כו} ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה… ^טז:כז … וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם…

כיצד עלינו להבין, אם כן, את התייחסות בספר ויקרא כג:מג לישיבתם של בני-ישראל בסוכות?

הישיבה הארוכה בקדש

על אף העובדה שבני-ישראל נדדו במדבר, ספר דברים מדווח על ישיבה ארוכה במיוחד במדבר קדש, לאחר פרשת המרגלים והמעפילים:

^{דברים א:מו} וַתֵּשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים…^[6]

מדיווח זה ניתן ללמוד שבני-ישראל שהו בקדש שנים רבות,^[7] כדי שימות כל הדור שחטא בחטא המרגלים.

ואכן, קדש היא התחנה היחידה בכל מסלול הנדודים במדבר שלגביה נעשה שימוש בשורש ישב ולא בשורש חנה.^[8] הפועל "ישב" מכיל בתוכו אלמנט של קבע (התיישבות), של שהות ממושכת ואף של שליטה במקום.^[9] על כך מעיר כבר התלמוד הבבלי (מגילה כא, עא):

רבי יוחנן אמר: אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר "ותשבו בקדש ימים רבים".

הפועל ישב מוזכר ביחס לקדש בשלושה מקורות שונים:

המקור האלוהיסטי – (שופטים יא:יז) ^[10] וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ:
המקור הדברימי – (דברים א:מו) וַתֵּשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים
המקור הכהני – (במדבר כ:א) וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ ^[11]

הקישור בין הפועל ישב ובין קדש בשלושה מקורות שונים מוכיח את התפשטותה של המסורת בדבר הישיבה הארוכה של בני-ישראל בקדש. אך מה היה אורך השהות הזו בקדש לפי המקור הכהני?

תזמון מסע בני-ישראל במדבר: המסורת הכוהנית

הטקסט הכוהני מזכיר את ישיבת עם ישראל בקדש בבמדבר כ':

^{במדבר כ:א} וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם: ^כ:ב וְלֹא הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל אַהֲרֹֽן:

הפסוק מציין שבני-ישראל הגיעו למדבר צין בחודש הראשון – אולם באיזו שנה מדובר?

מיוספוס ועד רמב"ן: הגעה בשנה הארבעים

פרשנים כגון רשב"ם, אבן עזרא ורמב"ן התייחסו לציון דבר מותה של מרים כרמז לשנה שבה בני-ישראל הגיעו לקדש.^[12] אף שאין מקור מקראי האומר מפורשות כי מרים נפטרה בשנה הארבעים, הרי ההשערה הרווחת היא שמותה מתקשר לאובדן הבאר והמים, שהוביל לחטאם של משה ואהרון ובהמשך למותם. כל האירועים הללו קרו בשנה הארבעים (ראו במדבר לג:לח ודברים א:ג).

המקור הקדום ביותר המתארך את מותה של מרים לשנה הארבעים של הנדודים הוא יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים ד: 78):

באותו זמן הפתיע המוות את מרים אחותו כשנמלאה שנת הארבעים מעת צאתה ממצרים בחודש כסנתיקוס [=ניסן]. בראשון לחודש לפי הירח. הם קברוה בפאר רב על חשבון העדה על הר אחד שקוראים אותו צין ...

לפי המקור הכהני, אהרון מת בחודש החמישי באותה שנה ונקבר בהור ההר (במדבר לג:לח), שהוא כמהלך יום אחד דרום-מערבית לקדש.^[13]

אם תיארוך זה נכון, פירוש הדבר שהמקור הכהני, שלא כמו הדבריימי, סבור שבני-ישראל שהו בקדש בין ארבעה לחמישה חודשים.

ההגעה לקדש ומות מרים: פסוק מורכב

אך, במבט בוחן, במדבר כ פסוק א מסתבר כטקסט מורכב. המחצית הראשונה של הפסוק "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ" שייכת ככל הנראה לסופר כהני, ואילו המחצית השנייה: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם", מקורה באסכולה האלוהיסטית.^[14] לכן, גם אם מניחים שהמסורת שבידי יוספוס נכונה, הרי לוח המסע מהמקור הכהני אינו מציין כאן את השנה הארבעים, מאחר שיש לקרוא את שני חלקי הפסוק בנפרד זה מזה.

החלק הראשון של הפסוק מכיל אלמנטים כהניים:

• תיארוך מדויק למסגרת הנרטיב
• המונח "עדה"
• הצירוף: "בני-ישראל כל העדה" מופיע רק במקום אחד נוסף בתורה (כ:כב) – בתיאור מות אהרון, טקסט השייך למקור הכהני (פס' כב–כט)
• איזכור קדש בצירוף "מדבר צין" מופיע רק בטקסטים כוהניים (במדבר כז:יד; לג:לא; דברים לב:נא)

לעומת זאת, מרים מופיעה רק בסיפורי יציאת מצרים והנדודים במדבר, בחומרים השייכים למקור האלוהיסטי:

• בשירת הים, שבה היא מכונה "נביאה" (שמות טו:כ–כא).^[15]
• בסיפור לשון הרע של מרים על משה והצרעת שקיבלה בעקבות זאת (במדבר יב: א–טז).^[16]
• וייתכן שניתן להוסיף לכך את איזכורה נטול השם כאחות משה ["אחותו", "העלמה"] המשגיחה על אחיה הצף בתיבה על היאור, אם נניח שהפסוק אכן מתייחס למרים (שמות ב: ד–ח).^[17]

היות שרק המקור האלוהיסטי רואה במרים דמות היסטורית הזכאית לאיזכור, יש להניח שהוא היחיד שגם מציין את עובדת מותה.^[18] מות מרים תואם לאופן שבו מתואר מות אהרון במקור האלוהיסטי (דברים י: ו).^[19]

הפרדת מות מרים מסיפור השהייה בקדש

מאחר שמות מרים אינו שייך לאותו מקור המתאר את ההגעה לקדש,^[20] עלינו לפשפש במקור הכהני כדי למצוא את מסגרת הזמן של הגעת בני-ישראל לקדש. כל התאריכים במקור הכהני, חוץ מזה המצוין בבמדבר כ:א, כוללים התייחסות לשנת יציאת מצרים.^[21] אני סבור שבפסוק המקורי מהמקור הכהני נמצאת שנת ההגעה לקדש, וכי זו לא היתה השנה הארבעים ליציאת מצרים, אלא תאריך מוקדם הרבה יותר.

כדי למנוע התנגשות בין התאריך המוקדם של ההגעה, בתחילת הפסוק, ובין התאריך (הנרמז) המאוחר של מות מרים בסופו, העורך מחק את השנה שנזכרה במקור הכהני, והשאיר את ההגעה לקדש ללא ציון תאריך. אך מה היה התאריך המקורי במקור הכהני?

תזמון המסע במדבר בנרטיב הכוהני

המקור הכהני בספר במדבר ט: יט–כב מתאר את הקצב והמסע בני-ישראל במדבר כדפוס פעולות הקשורות במיקום הענן:

^{במדבר ט:כא} וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ: ^ט:כב אֽוֹ יֹמַ֜יִם אוֹ חֹ֣דֶשׁ אוֹ יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ:

ברור שהטקסט הכוהני אינו מתאר צעדה ישירה ומהירה, אלא רצף של יציאות וחניות. חלק מן המסע התבצע במהירות, בחניות ללילה אחד בלבד. עובדה זו נרמזת בתיאור החודש הראשון של בני-ישראל בדרכם:

• בני-ישראל יצאו מרעמסס בחמישה עשר לחודש הראשון (=ניסן) (במדבר לג:ג)
• הם עצרו בדרכם בשש חניות. לשישית, מדבר צין, הם הגיעו בחמישה עשר (=אייר) (שמות טז:א).

כלומר, בחודש הראשון למסעם הם עברו בשש תחנות: סוכות, איתם, פי-החירות, מרה, ים סוף ומדבר צין (במדבר לג: ה–יא).

בכמה חודשים עברו עשרים ואחת חניות?

לאחר מדבר צין שהו בני ישראל בעוד ארבע תחנות ואז ניתן התאריך לצאתם ממדבר סיני: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי--בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" (במדבר י:יא1). זהו התאריך האחרון שהמקור הכהני מספק לגבי המסע עד הגעתם של בני-ישראל לקדש, עשרים ואחת תחנות מאוחר יותר (במדבר לג:טז–לו).^[22]

בני ישראל אכן יכלו להשלים את המסע בשמונת החודשים הנותרים בשנה השנייה ליציאת מצרים.^[23] לשם השוואה, צבאו של סתי הראשון (1290–1279 לפנה"ס) צלח באחד-עשר יום בלבד את המרחק בין סילה שבגבול המזרחי של מצרים ובין רפיח, בגבול המערבי של כנען.^[24]

אמנם, ייתכן שהמרחק היה רב יותר (בין החוקרים קיימת מחלוקת באשר למיקומו של מדבר סיני), וייתכן שהיו תחנות בדרך – אולי אפילו לזמן ממושך – כמתואר בספר במדבר ט. אף-על-פי-כן, מאחר שאין בטקסט איזכור לחניות כלשהן, ניתן להסיק שהחודש הראשון הנזכר כתאריך ההגעה לקדש (במדבר כ: א_a) היה החודש הראשון בשנה השלישית, ולכל המאוחר בשנה הרביעית או החמישית לאחר יציאת מצרים.

מכאן, שנותרו לבני-ישראל 35 עד 37 שנים של מגורים בקדש, לפי המקור הכהני. שהרי קדש הוא המקום היחיד המתואר במקור זה כמקום מושבו של עם ישראל, עובדה התואמת את המתואר בספר דברים "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים." (דברים א: מו_a).^[25]

נקודת מבט אחרת על הנדודים במדבר

קטעים רבים במקרא מזכירים ארבעים שנות נדודים.

^{דברים ח:ב} וְזָכַרְתָּ֣ אֶת כָּל הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכֲךָ֜ יְ־הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר… ^ח:ד שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה:

^{דברים כט:ד} וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר…

^{יהושע ה:ו} כִּ֣י׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ בַּמִּדְבָּר֒ עַד תֹּ֨ם כָּל הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם…

פסוקים אלה מעלים בדמיון תמונה של "צעידה אינסופית אנה ואנה ברחבי המדבר". ובכל זאת, עיון בארבעת המקורות המרכיבים את התורה (האלוהי, הדברימי, הכהני והיהויסטי)^[26] מצייר תמונה שונה, שלפיה בני ישראל ניהלו אורח חיים של התיישבות קבע למחצה בקדש, שם ישבו בסוכותיהם עד שניתנה להם הפקודה להמשיך בדרכם.