איך נקשר חג הסוכות ליציאת מצרים ומדוע?

המצווה לשבת בסוכות בחג הסוכות ניתנת ומוסברת בקטע אחד בלבד, בויקרא כג:מב–מג:

^{ויקרא כג:מב} בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: ^כג:מגלְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

הפסוק אמנם כתוב בשפה פשוטה וברורה, אך פירושו אינו לגמרי ברור. הפרשנים בזמן העתיק והחדש נחלקו בשאלת טיבן של ה"סוכות" שבהן הושיב ה' את בני ישראל בצאתם ממצרים. מהן אותן סוכות?

מחסה במדבר

לפי אחד הפירושים המקובלים, מדובר בסוכות שבני ישראל הכינו לעצמם למחסה במדבר. למשל, אבן עזרא (1089–1167) קובע ש” ...כן מנהג כל המחנות“ לבנות להם סוכות כמחסה, ובאופן ממוקד יותר, לדבריו,

"מימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור".

כלומר, בני ישראל בנו את הסוכות למחסה בימי החורף הארוכים.^[1] אבן עזרא משער שבני ישראל פירקו את הסוכות ובנו אותן מחדש בכל פעם שעברו ממקום למקום. השחזור השנתי של בנייה זו על ידי בני ישראל נעשה בתחילת עונת הגשמים, התקופה שבה הוקמו הסוכות לראשונה במדבר.

רשב"ם (1085–1158 לערך) הציג עמדה דומה, שלפיה מנהג הישיבה בסוכות מזכיר את התנאים הקשים שבהם חיו בני ישראל במהלך ארבעים שנות נדודיהם במדבר, ונועדו לגרום לבני ישראל להעריך את הבתים והנחלות ששה' יספק להם בארץ.^[2]

זו גם גישתם של פרשנים מודרניים. למשל, מרטין נות כותב כי הסוכות ”נועדו להיות תזכורת לאוהלים שהרועים הנוודים אלתרו באמצעות מוטות ויריעות אוהל“.^[3]

בעייתיות באשר להסבר המחסה

פרשנות מקובלת זו כרוכה בקשיים אחדים.

אוהלים אינם סוכות

ראשית, לא נאמר שבעת שהותם במדבר בני ישראל התגוררו ב"סוכות", אלא ב"אוהלים". למשל, בספר במדבר יא:י נאמר שמשה שמע את בני העם ומשפחותיו בוכים אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ. אוהל אינו זהה לסוכה. בבראשית לג:יז מסופר שיעקב בנה סוכות לצאנו (וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת). ברור שהוא לא הלין את הצאן באוהלים! אילו מטרת המצווה להחיות היתה מחדש את תנאי החיים הקשים בתקופת המדבר, היא הייתה פוקדת על בני ישראל לגור באוהלים.

ה' הוא שבנה את הסוכות

קושי נוסף באשר לגישה זו הוא שהיא אינה תואמת את הביטוי "הושבתי את בני ישראל", המבטא פעולה אלוהית שננקטה לטובת בני ישראל.

בהקשר הזה מעניינת ההקבלה בין הקטע שלנו לבין המצווה בשמות טז:לב הדורשת לשמור צנצנת מן המן בקודש הקודשים.

מצוות סוכות

^{ויקרא כג:מג} לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם:

מצוות שמירת המן

^{שמות טז:לב}…מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

כפי שהמילה ”האכלתי“ מתייחסת לפעולה אלוהית ניסית של חסד, כך גם המילה ”הושבתי“ מתייחסת לפעולה אלוהית של חסד. הדורות הבאים מתבקשים לזכור את חסדיו של ה' במדבר, ואילו התמונה שהם נאלצו לבנות לעצמם סוכות במדבר כדי להתגונן בפני הקור אינה עולה בקנה אחד עם הפירוש הזה.

ענני הכבוד

הבעייתיות שבפירוש הקודם מסבירה מדוע רבים מהפרשנים המסורתיים מבינים את הפסוק כמתייחס לענן(י) הכבוד שליוה(ו) את בני ישראל במסעיהם במדבר, והגנו עליהם.^[4] זהו פירושו של ר' עקיבא (ספרא, ”אמור“ יז:יא; מכילתא, ”בוא“,יד) והוא אומץ על ידי אונקלוס, רש"י, רמב"ם ואחרים. רמב"ן מצטט את ישעיה ד:ה–ו כדי לתמוך בזיהוי של המילה ”סוכה“ עם ”ענן“.

^{ישעיה ד:ה} וּבָרָ֣א יְ־הֹוָ֡ה עַל֩ כָּל מְכ֨וֹן הַר צִיּ֜וֹן וְעַל מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל כָּל כָּב֖וֹד חֻפָּֽה: ^ד:ו וְסֻכָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר:

ישעיהו חוזה כי יבוא יום והענן ועמוד האש ששימשו את עם ישראל במדבר ישובו לשמש את העם, אולם הפעם בהר ציון. באופן זה הטקסט רומז להקבלה בין המילה "סוכה" במשמעות של מחסה ומסתור ובין "ענן".

בעייתיות בהסבר הענן

למרות הסיוע מהתקבולת בנבואת ישעיהו, הפרשנות המזהה את הסוכות עם ענני הכבוד נראית מאולצת.

הענן אינו מתואר כאמצעי הגנה על העם

הענן שליווה את העם במדבר אינו מוצג כאמצעי להגנה על העם. לרוב נאמר שהוא הלך לפני מחנה בני ישראל והוביל אותם במדבר (שמות יג: כא–כב; במדבר יד: יד; דברים א: לג), או שריחף מעל המשכן וכיסה אותו (שמות מ: לד–לח; במדבר ט: טו–כג), אך לא את העם. אמנם, מטקסטים מסוימים משתמע שהענן ריחף מעל בני ישראל ("ועֲנַ֧ן יְ־הֹוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנׇסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה", במדבר י:לד, והשוו גם יד:יד), אך הכוונה יכולה להיות גם שהענן היה ”עם“ בני ישראל ולאו דווקא ”מעליהם.“^[5] בתורה אין סיפור המתאר שהענן הגן על העם מפני השמש או הגשם.

סוכות אינן עננים

הפסוק מישעיה אמנם מבטא את הרעיון שענן עשוי לשמש ככיסוי מגן, אך אין בכך כדי להוכיח שהמילה "סוכה" נרדפת ל"ענן", וגם במראה החיצוני, סוכות אינן נראות כמו ענן. הגיוני יותר להניח שהישיבה בסוכות מכוונת להזכיר ישיבה או מגורים בסוכות.

ישיבה בסוכות שבנה ה'

לדעתי, הפרשן שפירש בצורה הקרובה ביותר לפשט הפסוק הוא ר' נפתלי הרץ (הרטוויג) וייזל (Wessely, 1725–1805 , בפירושו על ויקרא (שהתפרסם כחלק מהביאור הידוע מאת משה מנדלסון, שהיה מורכב מתרגום לגרמנית בתוספת פרשנות בעברית). וייזל מצביע על כך שהקטע שלנו מתייחס בהכרח למעשה אלוהי ניסי, המשתמע מן המילה "הושבתי". הוא גם מכיר בכך שהמילה "סוכות" מתייחסת בהכרח לסוכות ממש ולא לענן הכבוד שבמדבר. לכן, הפסוק קובע שעל אנשי העם לשבת בסוכות לזכר ההשגחה האלוהית הניסית שהושיבה את העם בסוכות לאחר יציאת ממצרים.

מתי קרה הדבר? וייזל טוען שהדבר נמסר בתיאור התחנה הראשונה במדבר לאחר יציאת מצרים, ששמה "סוכות":

^{שמות יב:לז}וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:

^יג:כ וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר:

^לג:ה וַיִּסְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵרַעְמְסֵ֑ס וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּסֻכֹּֽת:

וייזל טוען שהמקום נקרא ”סוכות “מפני שה' שיכן את בני ישראל בסוכות באורח ניסי בצאתם ממצרים, לפני שהוטל על ענני הכבוד להגן על בני ישראל מפני איתני הטבע (ראו את הטקסט המלא בסוף המאמר).

אני סבור כי פירושו של וייזל מתקרב לאמת, אולם מאחר שהוא עדיין יצא מהנחה שהטקסט אחיד, הוא לא היה יכול לעשות את הצעד הפרשני עד הסוף. לדעתי, הטקסטים של שמות ובמדבר לא דברו על סוכות, אך מחבר ויקרא כג:מג פירש את הפסוקים הללו בדרך זו.

כדי להסביר את הנקודה הזאת, עליי לומר מילים אחדות על התופעה הספרותית "פרשנות פנים מקראית", שקרוב לוודאי שר' וייזל לא היה מודע לה.^[6]

פרשנות פנים-מקראית: הרחבה

כולנו יודעים שהמפרשים יוצרים פרשנות לטקסט המקראי, אך תהליך דומה של פרשנות ניתן למצוא בטקסט המקראי עצמו.

מדובר בניסיון לשלב הסבר או הבהרה לטקסט מקראי אחד בתוך טקסט מקראי שנכתב בשלב מאוחר יותר. אחת הדוגמאות הידועות לתופעה זו היא האופן היצירתי שבו סופרי דברי הימים שזרו זו בזו שתי גרסאות סותרות של הלכות קרבן פסח, המצויות בדברים ובשמות, ובאמצעות הסברים יצירתיים יישבו ביניהן ויצרו טקסט קוהרנטי.^[7]

לעיתים יכול להיות מרחק טקסטואלי בין הטקסט המתפרש לטקסט המפרש, ובפעמים אחרות הם עשויים להימצא בסמוך זה לזה. לעתים קרובות אנו עלולים להחמיץ את מלוא המשמעות של טקסט מקראי אם איננו מבינים שהוא מפרש טקסט אחר.

פירוש מחודש של שם עיר: גישת פרשנות פנים-מקראית

לאור תופעה זו, אני מציע שהקטע שלנו בספר ויקרא המספר שה' הושיב את בני ישראל בסוכות לאחר הוצאתם ממצרים, הוא מעין פירוש מדרשי לטקסטים בשמות ובבמדבר.

הטכניקה המדרשית של גזִירת שמות

השם ”סוכות “הוא כנראה עִברוּת של השם המצרי Tjeku(t), הכינוי המצרי לאזור בדלתת הנילוס שבו נמצאה העיר פיתום.^[8] אולם מחבר ספר ויקרא התייחס למונח כאל שם עברי בעל משמעות עברית. אמנם, הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שהם חנו במקום שנקרא "סוכות" (במדבר לג:ה), אבל מאחר שבעברית אין דרך גרפית לסמן שם של מקום (כמו אות גדולה באנגלית), מחבר הקטע בויקרא הבין את הטקסט הזה במשמעות, "בני ישראל נסעו מרעמסס וחנו (התגוררו) ב(מבני) סוכות".

אין בכוונתי לרמוז שמחבר ספר ויקרא לא ידע ש"סוכות" הוא שם של מקום, אלא שהשתמש בסוג הפרשנות המצוי לכל אורך המקרא והספרות הבתר-מקראית, של "גזִירת שם":^[9] הוא שיער שהמקום נקרא "סוכות" בפי בני ישראל, בעקבות העובדה שה' סיפק להם סוכות שבהן יוכלו לתפוס מחסה, כאשר נמלטו ממצרים.

גזירת שמות במקרא

רוב מקרי גזירת השמות ברורים וגלויים. בת פרעה קראה למשה בשם זה לאור ההסבר "כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ" (שמות ב: י), ומשה קרא לבנו גרשם כי אמר: "גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נׇכְרִיָּֽה" (שמות ב: כב). אולם, לעתים קרובות השמות הנגזרים נרמזים בלבד. למשל, ההדגשה המתמשכת והחזרתית על הפועל ”להמלט“ בסיפור על לוט (בראשית יט: יז, יט, כ, כב), משקפת פרשנות מרומזת לכך שלוט הוא: "הנמלט".

במקרה של הקטע שלנו בספר ויקרא, גזִירת השם נרמזת באופן דומה. הקטע המפרש בספר ויקרא אינו מקושר ישירות לטקסט המפורש מספר במדבר לג:ה (ושמות יב:לז), ואין הצהרה ברורה כגון: "על-כן קרא שמה סוכות", שהיא נוסחה המשמשת לעתים קרובות, אם כי לא תמיד (ראו, למשל, בראשית כא: לא; כה: ל).

יעקב בונה סוכה בעבר הירדן וקורא למקום סוכות

אף-על-פי-כן, האופי הפרשני של הקטע בויקרא מתקבל על הדעת. ככל הנראה, ההחלטה לפרש את המידע מספר במדבר באופן זה הושפעה מבראשית לג:יז (ווייזל הפנה את תשומת הלב גם לקטע זה),

^{בראשית לג:יז} וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת:

אם המקום "סוכות" בעבר הירדן נקרא בשם זה עקב בניית סוכות – כך הסיק מחבר הקטע בויקרא – הרי נסיבות דומות מסבירות כנראה את שמו של ”סוכות“ סמוך למצרים.

כמובן, הקטע בספר ויקרא מציע לא רק פרשנות שנונה של הטקסט הנוגע לחנייתם של בני ישראל בסוכות בספר במדבר. הוא גם מציע פרשנות למנהג הישיבה בסוכות בחג הסוכות. לפי קטע זה, המנהג נקבע כדי לזכור שבני ישראל דרו בסוכות בצאתם מרעמסס.

הדחף ההיסטורי למדרש המקראי החדש: הרחבת תפקידה של יציאת מצרים

נשאלת השאלה, מדוע מחבר ספר ויקרא התעקש לקשר את נוהג הישיבה בסוכות לצורת המגורים שניתנה לעם במדבר. אין אף טקסט הקובע שה' סיפק לבני ישראל סוכות בחג הסוכות. יתרה מכך – העיתוי אינו נכון: המסע מרעמסס לסוכות התרחש בזמן יציאת מצרים, בחודש ניסן, ולא בתשרי, זמן הישיבה בסוכות על פי המסורת. כמו-כן, לא ניתן להניח שבני ישראל שהו בסוכות שבעה ימים. האם לא ניתן היה למצוא הסבר טוב יותר למנהג זה?

במאמר אחר שכתבתי עבור אתר התורה, שכותרתו "יציאת מצרים היא לא המסורת הבלעדית על עברו של עם ישראל", אני טוען שמסורת יציאת מצרים לא תמיד הייתה הסיפור המרכזי או ה”מיתוס“ העיקרי של האומה הקדומה שהפכה לבסוף לעם ישראל.^[10] מרכזיותו של הסיפור הושגה בהדרגה, כאשר מסורות מסוימות הושתקו או נדחקו לשוליים, ואחרות קיבלו פרשנות המתקשרת ליציאת מצרים.

אחד המקומות שבו מוצאים ראיות ברורות לתהליך חדירתה של מסורת יציאת מצרים לתודעה הוא אופן ההתייחסות למועדים, כפי שאני טוען במאמר נוסף שכותרתו (באנגלית) "שילוב סיפור יציאת מצרים במועדים". גולי ישראל ויהודה תרמו בוודאי להתפתחות זו.

בעוד שנרטיבים על ייסוד האומה שהתמקדו במרכזיות הארץ, המלכות או המקדש, היו עלולים לאבד מאמינותם ומן הרלוונטיות שלהם בזמן החורבן והגלויות, מסורת יציאת מצרים לא התערערה בשל המשברים הללו, ויכלה לשרת היטב את צרכיו החדשים של עם ישראל.

חזרה אל התורה למציאת משמעות: הפרשנות הפנים-מקראית על סוכות

סביר להניח שהישיבה בסוכות במהלך חג האסיף נעוצה במקורה בפרקטיקות חקלאיות קדומות, כאשר מגורים אלה אפשרו לחקלאים לשמור על תוצרתם בלילות, ולהתחיל לעבוד בשדות השכם בבוקר, כדי שהיבול ייאסף לפני תחילת עונת הגשמים (ראה למשל ישעיהו א, ח). עם החורבן והגלות, אבדה סיבה זו לישיבה בסוכות. מאחר שיציאת מצרים נהייתה לנושא המרכזי של הדת המתפתחת, חיפשו דרך לקשור את נוהג הישיבה בסוכות בתקופת האסיף לסיפור יציאת מצרים.

כתבי הקודש עברו סריקה ובדיקה בחיפוש אחר הקשר הזה והגיעו לפירוש הגאוני שמציע הקטע שלנו בספר ויקרא. עלינו לשבת בסוכות, כך נטען, כדי להיזכר במחסה ובדאגה שסיפק לנו ה' בצאתנו ממצרים, כפי שמסופר בספר במדבר לג!

 בעיקרה, ההתפתחות הזו דומה להתפתחות של מנהגים אחרים, כמו השבת. השבת התפרשה רק בשלב מאוחר כתזכורת לחסד אלוהי של יציאה מעבדות לחירות (דברים ה, טו). גם כאן התבססה הפרשנות החדשה על טקסט מקראי מוקדם יותר שכבר הדגיש שיש להניח לעובדים לנוח בשבת (ראו שמות כג: יב).

קטע מאוחר: שינויים מוגבלים

חוקרים ציינו זה מכבר שהקטע המציין בניית סוכה מאוחר במיוחד. זהו הקטע השני בסדרה של שתי תוספות לרשימת המועדים בספר ויקרא כג (הראשון עוסק בארבעת המינים).^[11] זמנו המאוחר של הקטע נלמד מרמזים טקסטואליים, וגם מהסיפור בנחמיה שבו עזרא קורא את קטע התורה הזה באוזני בני העם והם מגיבים בתדהמה.^[12] לאחר שהם בונים סוכות הכתוב מספר שלא נעשה כדבר הזה מאז ימי יהושע. כלומר, העם מעולם לא שמע על מנהג זה לפני-כן.

זמנו המאוחר של הקטע מסייע להסביר מדוע הכתובים אינם מרמזים על נס זה בשום מקום אחר. זמנם של הסופרים שהגו את המדרש על הנס היה מאוחר מכדי לבצע שינויים גדולים ורבים בטקסטים אחרים, ולכן ביצעו שינוי ממוקד. כך עשו סופרים מימי בית שני וחז"ל ש באמצעות המדרש "גילו" בטקסט ניסים חדשים, כגון הבאר הנודדת של מרים, ומאות המכות שלקוּ המצרים על ים-סוף (מוכר מן ההגדה של פסח). סופרים אלה הסתמכו על התהליך המדרשי ביחס לפסוקים שבהם תלו את תובנותיהם החדשות.^[13]

האם הסוכות הניסיות זקוקות להסבר?

כיצד מחבר הקטע בויקרא הגה את הרעיון של אספקה ניסית של סוכות לעם בחג הסוכות? וייזל העלה את האפשרות שהפסוק מצביע על כך שה' סיפק באורח פלאי שפע של צמחייה באזור כדי להצל על בני ישראל; הרעיון דומה לנס הקיקיון שארע ליונה, אולם בקנה מידה עצום.

ייתכן שזה הדבר שבעל ספר ויקרא הגה בחזונו; אולם איני סבור שעלינו להרהר בשאלה כיצד ה' יצר את הסוכות. אם ה' מסוגל היה לבנות בתים למיילדות במצרים (”ויעש להם בתים;“ שמות א: כא), או לספק לשנים-עשר השבטים ולשבעים זקני ישראל ”שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים“ באֵילים (שמות טו: כז), הרי הוא ודאי הצליח לבנות לבני ישראל סוכות במקום הנקרא ”סוכות“. בכל מקרה, הסופרים, שצירפו את המצווה הזו לסוף חוקי המועדים בספר ויקרא כג, תוך שימוש בגישה מדרשית, הפיקו משמעות חדשה למנהג השהייה בסוכות בחג הסוכות: זיכרון לסוכות הנִיסיות שסיפק ה' לבני ישראל בתחנתם הראשונה לאחר יציאת מצרים, בעיר המצרית "סוכות".

נספח

פרשנותו של הרב וייזל בתוך הביאור

ואגיד לך דעתי, ידענו שדרך התורה בספורים לקצר במקום אחד ולפרש במקום אחר. וחשבתי שבליל צאת צבאות ה’ בשעה אחת ממצרים והיו [מ]פוזרים במקומות רבות בגשן ובמצרים יחד להם משה מקום על פי ה’ יתאספו שמה כלם אלה מפה ואלה מפה, והמקום ההוא היה סכות.

על זה כתוב “ויסעו מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף” (שמות יב:לז), ושב על סכתה כי לשם נסעו כלם, וביום שלאחריו כתוב: ”ויסעו מסכות ויחנו באיתם“ וכו' ואז נאמר ”וה’ הולך לפניהם.“ (יב:כח, כב)

אבל במסע הראשון בלילה ישבו בצל סכות, וכאן פירש הדבר ”כי בסכות הושבתי את בני ישראל“ ומבאר אימתי היתה זאת, ואמר בהוציאי אותם מארץ מצרים בליל טו כשיצאו, לא במדבר כי שם היה הענן עליהם, ואין סכתה שם מקום או כבר במדינת מצרים אבל חנו על פני השדה ומשה קוראו סכות על שם הסכות שנהיו שם.

ודומה לו ”ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות“ (בראשית לג:יז) חנה על פני השדה והכתוב קראו סכות על שם הסכות שעשה שם יעקב, וראיה ”על כן קרא שם המקום סכות. “…^[14]

אלא שיש לשאול מאין היו סכות בליל זה לת”ר [600] אלף בני אדם מלבד נשים והטף? ואין הדעת סובלת שעשו להם סכות בלילה אחת ולמחר נסעו משם לאיתם! ההוא סכות לאיזו צורך? ועוד מאין להם במקום ההוא כל כך צמחים לכסות בהן סוכות הרבה כאלו?

אולי נעשו במקום ההוא סכות לאיזו צורך, אפשר לחיילותיו של מלך שהסתופפו תחתיהן קודם לכן, או אלו אפשר שהצמיחם השם בדרך פלא באותו הלילה שינוחו גאולים תחתיהן, והיו מכל מיני צמחים הנותנים ריח שדרכן להמצא בעת האסיף. ,^[15] 

ולזכר נס זה מצות סוכה בעת האסיף שנמצאים בעת ההיא כל מיני צמחים ופסולת גרן ויקב, מסכים ללשון הושבתי את בני ישראל שנופל על נס שעשה השם עמהם, ונקל בעיני ה’ לעשות כן, וקיקיון של יונה יוכיח, ובגאולה האחרונה מפורש, ”אתן במדבר ארז שטה“ וכו (ישעיה מא:יט).

ואם לא נזכר נס זה בתורה עם יציאת מצרים, נזכר כאן מפורש ”כי בסכות הושבתי וגו’,“ המלמדני פרוש ”סכתה“ האמור להלן. וכן דרכה של תורה, שהרי זכרה בספור דברים ”שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה“ (דברים ח:ד). ולא נזכר קודם לכן.

להם במקום ההוא כל כך צמחים לכסות בהן סוכות הרבה כאלו?

אולי נעשו במקום ההוא סכות לאיזו צורך, אפשר לחיילותיו של מלך שהסתופפו תחתיהן קודם לכן, או אלו אפשר שהצמיחם השם בדרך פלא באותו הלילה שינוחו גאולים תחתיהן, והיו מכל מיני צמחים הנותנים ריח שדרכן להמצא בעת האסיף.^[15] 

ולזכר נס זה מצות סוכה בעת האסיף שנמצאים בעת ההיא כל מיני צמחים ופסולת גרן ויקב, מסכים ללשון הושבתי את בני ישראל שנופל על נס שעשה השם עמהם, ונקל בעיני ה’ לעשות כן, וקיקיון של יונה יוכיח, ובגאולה האחרונה מפורש, ”אתן במדבר ארז שטה“ וכו (ישעיה מא:יט).

ואם לא נזכר נס זה בתורה עם יציאת מצרים, נזכר כאן מפורש ”כי בסכות הושבתי וגו’,“ המלמדני פרוש ”סכתה“ האמור להלן. וכן דרכה של תורה, שהרי זכרה בספור דברים ”שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה“ (דברים ח:ד). ולא נזכר קודם לכן.