תהילים

מזמור שיר חנכת הבית לדוד

תושבי מסופוטמיה הקדומה נהגו להניח צלמיות מנחה בדמות עצמם לפני האל, בניסיון לייסד עימו קשר קבוע. מזמור כז מייצג את החלופה הישראלית לנוהג זה: הדובר מבקש לראות את י־הוה פנים אל פנים באמצעות מילים, ולא פסלים, כדי להעניק למתפלל מחסה בצל האל; מחסה שיעמוד על תילו גם לאחר היציאה מן המקדש.

העולם העתיק הצדיק אלימות ורצח המונים במלחמה כניסיון להגן על "דרכי חיינו" מפני גורמים המאיימים עליהם.

שירת הבאר, המופיעה בבמדבר כא:טז–יח, אינה אלא קטע קצר. בעוד שרבים מהפרשנים מניחים שהשירה הייתה כך במקורה, ר' יהודה החסיד מציע פרשנות רדיקלית: השירה הוסרה מן התורה והוכנסה לספר תהילים על ידי לא אחר מאשר דוד המלך.

המבנה והתוכן של מזמור קי"ד, שנכתב מאוחר יחסית, יוצא דופן. שמונת הפסוקים הללו, המשקפים כמה מסורות שאינן מצויות בתורה, משתמשים ביציאת מצרים באופן סמלי, על מנת לעודד את הגולים לחזור מבבל.

מדוע דמותו של מלכי-צדק, דמות מקראית משנית, נעשתה כה משמעותית בפרשנות היהודית והנוצרית?

חלוקת התורה לחמישה חלקים אינה מוזכרת בשום מקום במקרא, ועם זאת כבר בתחילת האלף הראשון לספירה שמה היווני של התורה היה "פנטטויך", כלומר "חמישה ספרים". מדוע ומתי נולדה החלוקה הזו?

מזמור התהילים המלווה את תקופת הימים הנוראים פותח במילים "ה' אורי וישעי", ממשיך בביטויים של חרדה עמוקה מפני היעלמותו של האל ומסתיים בקריאה מלאת תקווה. הכיוון הלא צפוי שהמזמור הולך בו משרטט עבורנו דגם של מערכת יחסים בוגרת ואותנטית בין אלוהים ואדם.