מי נטל את כהונתו של מלכי-צדק?

בספרו "הגיעה שעתם של דמויות משנה" (באנגלית), ג'רמי מ' רוזן, פרופסור לאנגלית באוניברסיטת יוטה, עוסק בהקשר הספרותי והדרמתי שבתוכו דמויות משנה מן הקאנון המערבי הגדול הועלו לדרגת כוכבים.^[1] בין הגיבורים הבלתי צפויים שצצו בשנים האחרונות: פנלופה, קסנדרה, חבריו של המלט, ליצן החצר של המלך ליר ואביו של הקלברי פין. אפילו שעתו של הזאב מהסיפור שלושת החזרזירים הגיעה סוף-סוף.

"פיתוח הדמויות המשניות" הזה, כפי שמכנה זאת רוזן, אינו חדש. הדבר היה שכיח כבר בעולם העתיק: אניאס, המוזכר באורח אקראי באיליאדה, קורם עור וגידים אצל וירגיליוס; אסנת, אשת יוסף, מוצאת עצמה בקדמת הבמה בנובלה עתיקה המכונה יוסף ואסנת. הדמויות המקראיות הזניחות חנוך וברוך הופכות לגיבורים אפוקליפטיים בספרים החיצוניים חנוך וברוך, בהתאמה.

גם מלכי-צדק מלך שלם, הכוהן לאל עליון , המופיע במקרא אך בדוחק, נעשה מאות שנים לאחר תקופת המקרא דמות חשובה ומרכזית בספרות היהודית ובספרות הנוצרית.^[2]

הוספת מלכי-צדק, המלך הכוהן של שלם

מלכי-צדק מוזכר במקרא פעמיים: בבראשית יד:יח–כ ובתהילים קי:ד. פרשנים בני זמננו רואים בדרך-כלל באפיזודה הראשונה שיבוץ מאוחר יותר בתוך סיפור המסגרת על המפגש בין אברם למלך סדום, במיוחד מאחר שמלך סדום מופיע רק בכינוי זה ולא בשמו:

^{בראשית יד:יז} וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָר לָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.

^יד:יח וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. ^יד:יט וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.^יד:כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

^יד:כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ.

פסוק כא הוא למעשה המשכו של פסוק יז, המתחיל ב"וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ" ואז – "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ." עקב כך מסתבר שהמפגש עם מלכי-צדק הוּסף בדיעבד.^[3] בדרך כלל, תוספת זו מנומקת כמאמץ להכשיר את כס המלכות לבית דוד בירושלים.^[4] מלכי-צדק, המלך עתיק היומין של שלם – כלומר, ירושלים – מברך את האב הקדמון שצאצאו, דוד, עתיד באחד הימים לעשות את העיר לבירתו.

אחרים סבורים שמדובר במתן לגיטימציה לכוהנו של דוד, צדוק, באמצעות מלכי-צדק.^[5] לפי פרשנות זו, צדוק היה ראש הפולחן היבוסי בירושלים, ועם כיבוש יבוס דוד הפקיד אותו על הפולחן הישראלי. עורך מקראי בישר על תמיכתו של דוד בכוהן לא-ישראלי, בכך שהראה שאברהם הפריש מעשר לכוהן לא-ישראלי, מלכי-צדק, שניהל ב(ירו)שלם פולחן המוקדש ל"אל עליון" (בראשית יד:יח).

מלכי-צדק בתהילים

כל אחת מהפרשנויות יכולה לחול על אזכורו הנוסף של מלכי-צדק במקרא, בתהילים קי:ד

^{תהלים קי:ד} נִשְׁבַּע יְ־הוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק.^[6]

המזמור המלכותי מהלל מאן דהוא ככוהן הדומה למלכי-צדק, אולם את מי? האם ה' מהלל כאן את דוד כבעל סמכות כוהנית? נאמר על דוד שהוא הקריב זבחים, עולות ושלמים בהזדמנויות שונות (שמואל ב ו: יג, יז–יח; כד:כה; מלכים א ג: ד, טו); או האם ה' נותן תוקף לבחירתו של דוד בצדוק, בכך שהוא מדמה אותו לכוהן הלא-ישראלי המקומי מימים עברו? או האם מזמור תהילים זה מכוּוָן למלך או לכוהן גדול מאוחר יותר ביהודה?

המידע שבידנו דל מכדי לספק הכרעה, ולכן נותרת דמותו של מלכי-צדק המקראי חמקמקה. אולם מסורות מאוחרות יותר עתידות בכל זאת לרתום את הדמות המשנית הזו לצורך קידום מטרותיהן התיאולוגיות.

הדחת הכוהנים ממעמדם – פרשנות נוצרית מוקדמת

עבור הנוצרים הקדומים, שסברו שישוע הוא הכוהן הגדול האחרון, היה מלכי-צדק התקדים המושלם.^[7] למשל, לפי המחבר האלמוני של החיבור הידוע בשם האיגרת אל העברים (בערך 100 לספירה), ישוע הוא הארכיטיפ – הצורה האפלטונית האידיאלית – של כל מאורעות המקרא. בפרפראזה על משפט מהמחזמר "אנני אוקלי אשת לפידות" - "כל מה שעשו היהודים, ישוע יכול לעשות טוב יותר". אם ליהודים יש מלאכים, ישוע נעלה מעל המלאכים, אמנם ליהודים יש נביאים, אך ישוע עולה אפילו על משה. ישוע מציג ברית טובה יותר, מִשכן טוב יותר, קורבן טוב יותר ואכן – גם כוהן גדול טוב יותר מאשר ליהודים.

אולם זיהויו של ישוע ככוהן הגדול האולטימטיבי משופע בבעיות. הנוצרים סברו שישוע היה צאצא של דוד – משבט יהודה, לא בן לוי; כיצד אם-כן אמור ישוע להיות הכהן הגדול האידיאלי והנצחי לאלוהי ישראל?

כאן נכנס מלכי-צדק. מחבר "אל העברים" ננעל על דמותו המסתורית של מלך שלם ומכריז עליו כמייסד הכהונה הארכיטיפית שהתגשמה בישוע:

אֲשֶׁר־בָּא שָׁמָּה בַּעֲדֵנוּ יֵשׁוּעַ הָעֹבֵר לְפָנֵינוּ וַיְהִי־כֹהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק. כִּי זֶה מַלְכִּי־צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר יָצָא לִקְרַאת אַבְרָהָם בְּשׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־הַמְּלָכִים וַיְבָרֲכֵהוּ׃ וַאֲשֶׁר חָלַק־לוֹ אַבְרָהָם מַעֲשֵׂר מִכֹּל שְׁמוֹ הוּא מֶלֶךְ הַצְּדָקָה וְעוֹד מֶלֶךְ שָׁלֵם הוּא מֶלֶךְ הַשָּׁלוֹם׃ בְּאֵין־אָב, בְּאֵין־אֵם, בְּאֵין יַחַשׂ וּלְיָמָיו אֵין תְּחִלָּה וּלְחַיָּיו אֵין סוֹף וּבְזֹאת־נִדְמֶה לְבֶן־הָאֱלֹהִים הוּא עוֹמֵד בִּכְהֻנָּתוֹ לָנֶצַח׃ וּרְאוּ מַה־גָּדוֹל הוּא אֲשֶׁר גַּם־אַבְרָהָם אָבִינוּ נָתַן־לוֹ מַעֲשֵׂר מֵרֵאשִׁית הַכֹּל׃ הֶן־בְּנֵי לֵוִי נֹחֲלֵי הַכְּהֻנָּה יֶשׁ־חֹק לָהֶם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לָקַחַת אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת מִן־הָעָם מִן־אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר אַף־הֵם יֹצְאֵי יֶרֶךְ אַבְרָהָם׃ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מִתְיַחֵשׂ לְמִשְׁפַּחְתָּם הוּא לָקַח אֶת־הַמַּעֲשֵׂר מִן־אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֶת־אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ הַהַבְטָחָה׃ וְהִנֵּה נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַקָּטֹן יְבֹרַךְ עַל־יְדֵי הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃ וּפֹה בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּמוּתוּ לֹקְחִים אֶת־הַמַּעֲשֵׂר אֲבָל שָׁם לֹקְחוֹ מִי שֶׁהוּעַד עָלָיו כִּי הוּא חָי׃ וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי גַם־לֵוִי הַלּקֵחַ אֶת־הַמַּעַשְׂרוֹת הָיָה מְעַשֵׂר בַּעְשֵׂר אַבְרָהָם׃ כִּי עוֹד בְּיֶרֶךְ הָאָב הָיָה בְּצֵאת מַלְכִּי־צֶדֶק לִקְרָאתוֹ (הברית החדשה, האיגרת אל העברים ו:20– ז:1–10).

כך ביסס מלכי-צדק כהונה שהיא נעלה על כהונת הלויים, שזכו בה אחריו. הכוהנים הלויים הם בני תמותה, בעוד מלכי-צדק, שהוריו ומותו אינם מתועדים בכתובים, הוא בוודאי בן אלמוות. אברהם הכיר בעליונותה של כהונת מלכי-צדק, כאשר הפריש לו מעשר וקיבל ממנו ברכה כנתינו. מכת המחץ היא הטענה שבהיות לוי יוצא ירכו של אברהם בכוח, הפריש גם הוא מעשר למלכי-צדק.

אם-כן, כהונת הלוויים, שקורבנותיהם נחותים בשל הקרבתם בידי בני תמותה, מודחת ממעמדה על ידי מחבר "אל העבריים". לדבריו, ישוע, הכוהן לעולם, "עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק", מקריב את הקורבן המושלם, אחת ולתמיד – את עצמו.

הדחת כוהן ממעמדו – פרשנות חז"ל

חז"ל, לעומת זאת, כלל לא ביקשו להכשיר שושלת כהונה חלופית. אמנם מלכי-צדק אִיים, לדעתם, על ייחודה של כהונת הלויים, אך הם לא ראו בו גורם עוין בשום אופן. הם זיהו את מלכי-צדק עם שם, בנו של נוח, ונאמר עליו שהוא חיבר פרקי תהילים, לימד תורה לאברהם, וסייע לה' בקביעת שמה של ירושלים.^[8] אולם חז"ל פשוט לא יכלו לשאת את הרעיון שאדם שאינו משבט לוי יכול להיקרא "כוהן לאל עליון", ועוד – בירושלים! התורה עומדת על-כך שהכהונה שייכת לעד לצאצאי אהרון בן לוי, אם-כן, כיצד יכולה להיות שושלת כוהנית שמוצאה ממלכי-צדק?

הבעיה נפתרת בתלמוד (בבלי נדרים לב ע"ב):

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא [לייסד] כהונה משֵם, שנאמר: והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון, אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: נאם ה’ לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה [לאחר מכן] כתיב [כתוב]: נשבע ה’ ולא ינחם: אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק – על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן – ואין זרעו כהן.

לדברי ר' ישמעאל, ה' הוא שאמר את פרק תהילים קי לאברהם, בזמן מפגשו עם מלכי-צדק. ה' אכן יעד את מלכי-צדק להיות כוהן גדול, אך התאכזב ממנו לאחר שהוא הקדים את ברכתו לאברהם לפני ברכת ה', ולכן ה' העניש את מלכי-צדק בכך שהעביר את הכהונה ממנו לצאצאי אברהם. לכן פרק תהילים קי פותח בהורדת מלכי-צדק לדרגת הדום רגליו של אברהם.

ה' ממשיך לכנות את אברהם "כֹּהֵן לְעוֹלָם" בשל התבטאותו הנמהרת של מלכי-צדק. פרשנות זו מתאפשרת באמצעות קריאה מחוכמת של הביטוי "עַל דִּבְרָתִי", הנקרא כאילו היא תוצאת "דיבורו" של מלכי צדק: והפירוש הוא "אתה, אברהם, מלך לעולם בגלל דבריו (המוטעים) של מלכי צדק". מכת המחץ של הפרשנות כאן מגיעה מהערתו של רבי ישמעאל, המעיר שבבראשית יד:יח ניתן לקרוא שמלכי-צדק אכן כוהן גדול, אך לא צאצאיו אחריו.

כך, התלמוד מצליח לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. כפי שאומרת התורה, מלכי-צדק אכן כוהן, ואפילו הכוהן הראשון, אך הזכות לכהונה מכאן ואילך מוגבלת לצאצאי אברהם בני לוי ואהרון.

ממלך-כהן למלאך מושיע – פרשנות קומראן

מכְּתבים שקדמו הן לנצרות והן לחז"ל, מסתבר שבני הקהילה המיוצגת במגילות ים המלח הראו התעניינות מועטה בלבד בכהונתו של מלכי-צדק, אף-על-פי שהם כתבו עליו בהרחבה. בין המגילות ישנה מסה מדרָשית (11Q13) שבה למלכי-צדק תפקיד כה בולט עד שהחוקרים כינו אותה על שמו: 11QMelchizedek. טקסט זה מביא פסוקים מישעיהו, דניאל, תהילים ומספרי מקרא אחרים, בתארו תקופה אסכטולוגית של משפט וגאולה המתארת את מלכי-צדק לא ככוהן, אלא כשופט בדמות מלאך וגואל באחרית הימים (11QMelch II:13- 18):^[9]

‎ ¹³ ומלכי צ֗דק יקום נק֗ם֗ משפ֗ט֗י א[ל וביום ההואה יצי]ל֗[מה מיד ] ב֗ליעל ומיד כול ר֗[וחי גורלו.] ¹⁴ ובעזרו כול אלי [הצדק וה]ו֗אה א[שר ·· ]כ֗וֹל בני אל . והפ[ ] ¹⁵ הזואת הואה יום ה֗[שלום א]שר אמ֗ר֗[ ·· ביד ישע]יה הנביא אשר אמר[ מה ]נֹאוו ¹⁶ על הרים רגל[י] מבש[ר ם]שמיע שלום מב[שר טוב משמיע ישוע]ה֗ [א]וֹמר לציון [מלך ]א֗לוהיך. ¹⁷ פ֗שרו ההר֗י֗מ[ המה] ה֗נֹביאיֹ[ם ]המה א[ ·· ]°מ֗[„] לכול °°[ ·· ] . ¹⁸ והמבשר הו[אה ]מ֗שיח הרוֹ[ח] כ֗אשר אמר דנֹ[יאל עליו עד משיח נגיד שבועים שבעה.

שכתוב רציף:

ומלכי צדק יקום נקם משפטי א-ל וביום ההוא יצילם מיד בליעל ומיד כל רוחי גורלו, ובעזרו כל אלי הצדק והוא אשר... כל בני א-ל והפעם הזאת הוא יום השלום אשר אמר... ביד ישעיה הנביא אשר אמר: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה. אומר לציון מלך א-לוהיך" (ישעיה נב:ז) פִּשרו: ההרים המה הנביאים המה א -ם לכול... והמבשר הוא משיח הרוח כאשר אמר דניאל עליו "עַד מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה" (דניאל ט:כה).

בתפקידו זה, מלכי-צדק דומה למלאך מיכאל כפי שהוא מתואר במקום אחר במגילות (1QM יז: ה–ח) ובספר דניאל יב: א–ד, וייתכן שהקהילה ראתה בשניים אחד.^[10]

בכל מקרה, הבלטתו של מלכי-צדק במגילות היא קוריוז היסטורי: מדוע מכל הדמויות המקראיות בחר היהודי שחיבר את מגילת 11QMelch דווקא במלכי-צדק, לחזור בדמותו של גיבור אחרית הימים?

הדחת המכבים ממעמדם?

בעוד האדרתו של מלכי-צדק במגילות מיוחסת בדרך כלל לעניינם של אנשי כת קומראן בדמויות מקראיות מסתוריות או במה שניתן להבין כמשרה השמיימית שהוענקה לנמען האלמוני של תהילים קי (למשל :"אֲ-דֹנָי עַל-יְמִינְךָ" -פסוק ה), הרי מסקרן אחד גורס שכת ים המלח הגיבה למעשה לשימוש שנעשה בדמותו של מלכי-צדק בתעמולה המלכותית של שושלת המכבים.^[11] שמעון המכבי, אחי יהודה, הכריז על עצמו כהן גדול בשנת 141 לפנה"ס, למרות אי השתייכותו לשושלת צדוק הכהן. נכדיו, יהודה אריסטובלוס ואלכסנדר ינאי, נטלו לעצמם את התואר "מלך" אף שלא השתייכו לשושלת בית דוד. מקורות אחדים רומזים שייתכן שמושלים חשמונאים אלה ניכסו לעצמם את דמות המלך-הכוהן של שלם, כדי להצדיק השגת תארים שהם לא היו זכאים להם.^[12]

ייתכן כי בשל אי יכולתם להכריז על עצמם כוהנים גדולים משושלת צדוק או מלכים לבית דוד, הם הציגו את עצמם ככוהנים ו/או מלכים לפי פקודת מלכי-צדק ("עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק".) ואכן, אחד החוקרים אף הציע שפרק תהילים קי הוא מתוצרת משפחת המכבים השלטת, שמי מאנשיה חיבר כדי לתקף את טענתה לכהונה.^[13] גם העובדה שהאותיות הראשונות מארבע השורות הראשונות יוצרות את האקרוסטיכון "שמען" ["שמעון"] מפתה לחשוב כך.

יש להודות כי חוקרים מעטים בלבד סוברים שתהילים קי הוא תעמולה מכבית. אולם גם אם המזמור חובר מאות שנים קודם לכן, עדיין ייתכן שהמכבים הציגו אותו לעדות, כמו גם את סיפור מלכי-צדק מבראשית יד: יח–כ, כדי להביא תקדים היסטורי לתפיסתם הבלתי חוקית את השלטון. סיפור זה מספק בוודאי רקע הגיוני כתשובה לשאלה: מדוע בני כת ים המלח, יריבים נחרצים של המכבים, אימצו בעצמם את דמותו של מלכי-צדק ועשו אותו לגיבור התואם את שאיפותיהם?

דמות משנית מקראית נעשית כוכב

אף קורא אחד של התורה לא היה מעלה בדעתו כי מלכי-צדק מלך שלם הוא דמות משמעותית. הוא היה בהחלט יכול להיעלם אל תהום הנשייה כדרכם של מלכים עלומים נוספים הנזכרים בבראשית פרק יד, כגון כדרלעומר מלך עילם, אמרפל מלך שנער או ברשע מלך עמורה. ועדיין, המידע הדל שהתורה בכל זאת מנדבת על מלכי-צדק, הביא לכך שקוראים רבים בימי קדם פשוט לא היו יכולים להתעלם מדמותו. כוהן מירושלים שאברהם הפריש לו מעשר סימל ברכה לנוצרים, איום לחז"ל, מתנגד (משוער) למכבים ומסיבות בלתי ברורות – מושיע גיבור ליושבי קומראן.

ממש כמו הקאנון המערבי הגדול לסופרים בני זמננו, הייתה התורה ליהודים עץ חיים להזנת הנפש, אך גם עץ חי שכל ענף, ואפילו כל זלזל שלו, עשוי לזכות בחיים חדשים בזכות דור הקוראים הבא. רבים מקוראיה הקדומים של התורה מצאו אצל מלכי-צדק תהודה מיוחדת לשאלות הפוליטיות והתיאולוגיות של זמנם. איזה זלזל עתיד לתפוס את קדמת הבמה בתקופתנו אנו?