נח, מלכיצדק, עבד אברהם, לבן ויתרו מברכים את י־הוה. לעומת זאת, כפי שרבי פפיס מעיר במכילתא, בני ישראל אינם עושים כן. מחוץ לתורה, דוד ושלמה מברכים את י־הוה, אבל בכך הם דומים במעשיהם לחירם מלך צור ולמלכת שבא.

"בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר" (שמות יט:יג). הכוונה המקורית הייתה שכל בני ישראל יהיו ככוהנים ויחוו יחד את ההתגלות האלוהית על ההר, אולם כאשר י־הוה ירד וקול השופר נשמע, העם נרתע ונותר למטה.

לחמוד פירושו לחשוק (במישהו או במשהו) באופן כפייתי, באופן שגורם עוול כלפי הזולת או חסר התחשבות בזכויותיו וברגשותיו. זה רגש עוצמתי שרצוי למונעו. אך האם "לחמוד" במשמעות המודרנית תואם את המשמעות של השורש העברי חמ"ד בשימושו המקראי?

התפתחותו של הרעיון לפיו בתורה יש 613 מצוות: מן האגדות שבתלמוד, ספרות הגאונים ועד מוני המצוות בימי הביניים.

על תפיסות מוטעות בנוגע להתגלות הישירה והמרכזית של אלוהים

פרשנים מסורתיים העניקו לפסוקים מסוימים בתורה פרושים מדרשיים או איזוטריים, וזאת בניסיון להתגונן מפני מי שלעגו להם. בגישתם הם הסכימו, על פניו, לטענת הלוגעים כי פסוקים אלה אכן חסרי ערך. למרבה המזל, ביקורת המקרא מסייעת לנו לקבל טקסטים אלה כפי שהם, ובכך מקלה על תחושת ההכרח לפרש אותם בצורה אפולוגטית.

האם אפשר לקשר בדיעבד את כל השינויים החברתיים למעמד הר סיני?

מעמד הר סיני נעדר למעשה מהמקרא, והוא מופיע רק בתורה ובספר נחמיה, שזמנו מאוחר מאוד. היעדרות זו משקפת מסורת חלופית הרואה את חוקי ישראל כפרי יצירתן של התגלויות קטנות ומרובות אל נביאים במהלך ההיסטוריה.

מעמד הר סיני הפך להיות סיפור ישראלי מרכזי בתקופה הפרסית. אין אף טקסט מקראי מחוץ לתורה המזכיר אותו, עד להכללתו הייחודית בהקדמה ההיסטורית לתפילת הלויים בנחמיה ט:יג–יד. סופר מאוחר ערך את 'פסוקי סיני' אלו כדי להדגיש את ההתייחסות לתורת משה.