נחמיה ט: הסקירה ההיסטורית הראשונה המזכירה את מעמד הר סיני ומתן תורה

פסוקים ו–יא מוכרים מן הסתם לרבים מהקוראים, מכיוון שהם חלק מפסוקי דזמרא (חלק מתפילת שחרית) הנאמרים לפני שירת הים.

הטקסט ממשיך ומתאר את ירידת המן מהשמים והוצאת המים מן הסלע (פס' טו₁; בספר שמות יש 'סיפורי מים' אחרים, כגון הפיכת מי מרה למתוקים [שמות טו:כב–כו], אך הציטוט המקוצר כאן משמיט אותם). לאחר מכן הטקסט מציין את הבטחת הארץ (פס' טו₂;), ובנקודה זו משתנה הטון של הטקסט, והלויים מתחילים לתאר את תלונותיהם העקשניות של בני ישראל (פס' טז–יז) ואת חטא העגל (פס' יח). ראוי לציין כי תפילת הלויים כאן אינה עוקבת אחר הסדר הכרונולוגי של התורה, ומתארת את מעמד הר סיני לפני אירועי המן והמים, למרות שבספר שמות, פרשת מעמד הר סיני (שמות יט – כד) מופיעה לאחריהם (שמות טז; יז:א–ז). ראו:

H.G.M. Williamson, Ezra, Nehemiah, WBC 16 (Waco, TX: Word Books, 1985), 314; Mark J. Boda, Praying the Tradition: The Origin and Use of Tradition in Nehemiah 9 (Berlin: de Gruyter, 1999), 77–78; Sara Japhet, “What May Be Learned from Ezra-Nehemiah about the Composition of the Pentateuch,” in The Formation of the Pentateuch: Bridging the Academic Cultures of Europe, Israel, and North America, ed. Jan C. Gertz, Bernard M. Levinson, Dalit Rom-Shiloni, and Konrad Schmid (Tübingen: Mohr Siebeck, 2016), 552.

  ראו:

Wilhelm Rudolph, Esra und Nehemiah, HAT 20 (Tübingen: Mohr Siebeck, 1949), 156.

ראו גם בביבליה הבראיקה (BHS) על אתר.

על ציטוטים פנים־מקראיים המופיעים בסדר כיאסטי, ראו במאמרו הקלאסי של משה זיידל, "מקבילות בין ספר ישעיה לספר תהלים", סיני לח (1955); עמ' 172־149, 240־229, 355־335. נדפס מחדש בתוך: משה זיידל, חקרי מקרא (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח), עמ' 97־1.

לשון הרבים הזו נדירה במקרא (ראו בראשית כו:ה; שמות טז:כח; יח:טו, כ; ישעיה כד:ה; יחזקאל מג:יא; מד:ה, כד). מרק בודה (Boda) טוען כי לשון הרבים בפס' יג מושפעת מזו שבויקרא כ, מו: "אלה החקים והמשפטים והתורֹת אשר נתן ה’ […] בהר סיני ביד משה". ראו: Boda, Praying the Tradition, 128־129. לחלופין, ייתכן כי צורת הריבוי "תורות" היא תוצאה של הידמות לצורות הרבים האחרות בפסוק. ראו:

Moshe Weinfeld, Deuteronomy and the Deuteronomic School (Oxford: Clarendon, 1972), 338.

וכן חוה שלום־גיא, "'והארץ אשר נתתה לאבתינו... הנה אנחנו עבדים עליה': למגמת תפילת הווידוי בנחמיה ט 6־37 ולנסיבות חיבורה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כד (תשע"ו), עמ' 127־103. השימוש במונח 'תורה' בהתייחס לחיבור ספציפי מושפע מספר דברים ומהספרות הדויטרונומיסטית, העושה שימוש במונח זה בלשון יחיד ביחס לחוקי ספר דברים. הערת העורך – ראו:

David Glatt-Gilad,  “Deuteronomy: The First Torah,” TheTorah (2015).

ראו:

Rolf Rendtorff, “Nehemiah 9: An Important Witness of Theological Reflection,” in Tehillah le-Moshe: Biblical and Judaic Studies in Honor of Moshe Greenberg, ed. Mordechai Cogan, Barry L. Eichler, Jeffrey H. Tigay (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 1997), 112–13.  See also Japhet, “Ezra- Nehemiah,” 551.

^{תהלים עח:יב} נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא
בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן.
^עח:יג בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם
וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד.
^עח:יד וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם
וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ.
^עח:טו יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר
וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה.
^עח:טז וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע
וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם.

לדוגמאות קצרות יותר, ראו יהושע ב:י; ד:כג ותהלים קיד. ראו את הדיון אצל:

Yair Zakovitch, “And the Lord sent Moses and Aaron,” in Birkat Shalom: Studies in the Bible, Ancient Near Eastern Literature, and Postbiblical Judaism Presented to S.M. Paul, ed. C. Cohen et al. (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2008), 1:192

והערה 2 שם. לעומת זאת, משה (ואהרן) מופיעים בסקירות היסטוריות אחרות, כגון זו בשמ"א יב (פס' ח), תהלים קה (פס' כו) ויהושע כד (פס' ה), למרות שזה האחרון הוא כנראה הוספה מאוחרת (הוא לא מופיע בתרגום השבעים). ראו:

Zakovitch, “And the Lord sent Moses and Aaron,” 191–99; Thomas Römer, “Extra-Pentateuchal Biblical Evidence for the Existence of a Pentateuch? The Case of the ‘Historical Summaries,’ especially in the Psalms,” in The Pentateuch; International Perspectives on Current Research (ed. Thomas B. Dozeman, Konrad Schmid, and Baruch J. Schwartz; Tübingen: Mohr Siebeck, 2011), 471-488 [475 n. 21].

השוו מכילתא דרשב"י על שמות יד:כא. ראו:

Avigdor Shinan and Yair Zakovitch, “Moses or God? Who Split the Sea of Reeds?” in From Gods to God: How the Bible Debunked, Suppressed, or Changed Ancient Myths and Legends, trans. Valerie Zakovitch (Lincoln: University of Nebraska Press, 2012), 38–40;

אביגדור שנאן, "מדוע משה אינו מוזכר בהגדה של פסח?", עמודים לט (1991), עמ' 174־172.

ראו:

Japhet, “Ezra-Nehemiah,” 552–60 (esp. 552–60 and n. 23); Thomas Römer, “The Problem of the Hexateuch,” in The Formation of the Pentateuch. Bridging the Academic Cultures of Europe, Israel and North America (ed., J. C. Gertz, et al.; FAT 111; Tübingen: Mohr Siebeck, 2016), 813-827 .

התארים "תורת משה/ספר תורת משה" מופיעים גם ביהושע ובמלכים, אך רק ביחס לחוקי ספר דברים. ראו למשל יהושע ח:לא–לב (דברים כז:א–יג); מל"א ב:ג (דברים כט:ח) ומל"ב יד:ו (דברים כד:טז).

הערת העורך – ראו את הדיון כאן:

David Frankel, “Judaism Without Sinai,” TheTorah (2015).

תהלים קו:יט, המצוטט פעמים רבות כדוגמה לאיזכורה של מסורת זו בסקירה היסטורית, אמנם מתייחס למעשה חטא העגל, אך לא למתן תורה: יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה. חבקוק ג:ג מקביל לדברים לג:ב, אך לא זו בלבד שהוא אינו מזכיר את מתן תורה, הוא אינו מזכיר את סיני כלל. ראו: אריה טוויג, מתן תורה בסיני: המסורות על מתן תורה בסיני, גיבושן בשמות יט–כד והשתלשלותן בספר התורה (ירושלים: הוצאת מאגנס, 1977), עמ' 101־100. וראו גם בין השאר:

Konrad Schmid, “Divine Legislation in the Pentateuch in its Late Judean and Neo-Babylonian Context,” in The Fall of Jerusalem and the Rise of the Torah, ed. Peter. Dubovsk‎‎ý, Dominik Markl, and Jean-Pierre Sonnet, FAT 107 (Tübingen: Mohr Siebeck, 2016), 136–38.

חוקרים אחרים זיהו רמזים למסורת אודות מעמד הר סיני ומתן תורה בטקסטים נוספים. כך, למשל, ריצ'רד באוץ' (Richard J. Bautch (“An Appraisal of Abraham’s Role in Postexilic Covenants,” CBQ 71 : 50)) מצביע על שימוש במוטיבים מסיפורי הבריאה ומעמד הר סיני בישעיה השלישי (ישעיה סג: יט₂־סד, ד₁); תומס רימר (Thomas Römer (“Historical Summaries,” 482)) מצביע על זיקות למסורת זו בסקירות ההיסטוריות בתהלים, כגון מזמור פא המבוסס על שמות יט–כ; וכן בתהלים קמז:יט; צט:ז; קג:ז.

ראו למשל:

Samuel E. Loewenstamm, The Evolution of the Exodus Tradition, trans. Baruch J. Schwartz, Perry Foundation for Biblical Research (Jerusalem: Magnes, 1992), 31–34; Martin Noth, Das System der zwölf Stämme Israels, BWA[N]T 4,1 (Darmstadt: Wissenschftliche Buchgesellschaft, 1930; repr. 1966), 68; Gerhard von Rad, The Problem of the Hexateuch and Other Essays, trans. E. W. Trueman Dicken (London: SCM, 1966), 53–55; Lothar Perlitt, Bundestheologie im Alten Testament, WMANT 36 (Neukirchen-Vluyn: Neukirchener Verl, 1969), 252; Moshe Anbar, Joshua and the Covenant at Shechem (Jos. 24:1–28) (Jerusalem: Bialik Institute, 1999), 92 [Hebrew]; Boda, Praying the Tradition, 142–43.

לפי  Schmid (“Divine Legislation,” 140, 146), הפסוקים המזכירים את התגלות ה' בסיני או את ביאתו משם, מעידה על קדושתו של ההר במסורת המוקדמת; עם זאת, המסורת על מתן תורה בסיני ועיגונה בסיפור יציאת מצרים מקורה בתקופת הגלות. מסורת שונה לחלוטין משתקפת ביהושע כד, לפיה מוענקת עליונות לברית בשכם ולתיאורו של יהושע כנותן התורה. ראו:

Martin Noth, Das Buch Josua², HAT 1,7 (Tübingen: J.C.B Mohr, 1953), 140; Anbar, Joshua and the Covenant at Shechem, 92; Yair Zakovitch, Inner-biblical and Extra-biblical Midrash and the Relationship Between Them, Aron Sefarim Yehudi (Tel Aviv: Am Oved, 2009), 254 [Hebrew]; Römer, “Historical Summaries,” 475 and n. 22; Römer, “The Problem of the Hexateuch,” 825.

ראו:

Boda, Praying the Tradition, 197; Sara Japhet, “The Ritual of Reading Scripture,” Shnaton 22 (2013): 77–78 [ Hebrew]; idem, “Ezra-Nehemiah”; David M. Carr, “The Rise of Torah,” in The Pentateuch as Torah: New Models for Understanding Its Promulgation and Acceptance, ed. G.N. Knoppers and B.M. Levinson (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2007), 39–56, among others. Editor’s note: See Jacob Wright, “The Origins of Torah Study,” TheTorah (2015); Aaron Demsky, “Historical Hakhel Ceremonies and the Origin of Public Torah Reading,” TheTorah (2017).

ראו:

Carr, “The Rise of Torah,” 46.

ראו:

Konrad Schmid, “The Persian Imperial Authorization as Historical Problem and as Biblical Construct: A Plea for Differentiations in the Current Debate,” in The Pentateuch as Torah, 22–28; idem, “Divine Legislation,” 148.

קונראד שמיד (Schmid) מציע תובנה דומה: ברור כי המקורות מהווים עדות למגוון תהליכי הכרה בנורמות מקומיות על ידי הרשויות הפרסיות... עזרא ז מראה כי מחבר הטקסט היה בקי בהליכי ההכרה בנורמות מקומיות, וכי הוא מתאר לקוראיו את הצגת התורה על ידי עזרא בהקשר הזה (שמיד, שם, עמ' 38־37).

ראו: יפת, "Ezra-Nehemiah". בהקשר לנחמיה ט, היא מעירה כי הסקירה ההיסטורית שם פותחת בבריאה, כמו התורה עצמה, בניגוד לסקירות היסטוריות אחרות להן יש נקודות פתיחה שונות. היא מעירה גם על הזיקה בין נחמיה ט:ז–ח לבין בראשית טו:ו–יז, וכי נחמיה יג:א–ג הוא ציטוט תמציתי של דברים כג:ד–ו, לצד דוגמאות נוספות, לרבות הזיקה בין האיסור על נישואי תערובת בעזרא ט:א \ נחמיה י:לא ודברים ז:ג.

יפת, "Ezra-Nehemiah",עמ' 557, 560 . עליי לציין, עם זאת, שהתיאור של מעמד הר סיני ומתן תורה בנחמיה ט: יג אינו נוקט בלשון של ברית. הברית היחידה המוזכרת בפירוש בסקירה הזו, היא הברית עם אברהם (ט:ז–ח), שעיקרה הוא הבטחת הארץ לזרעו. ייתכן כי המטרה של השבת הבעלות על הארץ לדור הנוכחי, הובילה לשימת הדגש על ברית אברהם. למעשה, ההדגשה של ברית אברהם על הבטחתה להעניק את הארץ לזרע אברהם, היא המפתח לגילוי האידאולוגיה העומדת בבסיס התפילה; ראו: שלום־גיא, "The Confessional Prayer in Nehemiah 9". למרכזיותה של דמותו של אברהם לדורות החורבן, הגלות והשיבה, ראו:

Bernard Gosse, “L’Alliance avec Abraham et les relectures de l’histoire d’Israël en Ne 9, Ps 105–106, 135–136 et 1 Ch 16,” Transeuphratène 15 (1998): 123–35; and recently Bautch, “Abraham’s Role in Postexilic Covenants,” 42–63;  Römer, “Historical Summaries,” 476; Atar Livneh, “Abraham in Second Temple Historical Summaries,” Meghillot 13 (2017): 119–58 [Hebrew].

הערת העורך – ראו:

Norman Solomon, “Shavuot: How the Festival of Harvest Grew,” TheTorah (2014).

האיזכור המוקדם ביותר לקשר שבין שבועות למתן תורה בסיני בחודש השלישי (ראו שמות יט:א) מופיע בספר היובלים (א, 1) ממנו משתמע כי הברית של שמות יט אירעה בחמישה עשר לחודש השלישי, מכיוון שעליית משה להר לקבל את התורה והעדות אירעה בששה עשר. ראו:

James C. VanderKam, “Weeks, Festival of,” ABD 6: 895–97, at 896. For a description of the biblical holiday.

ראו גם:  יעקב ליכט, "שבועות, חג שבועות", אנצ"מ ז,492–494 . הערת העורך: ראו גם:

Michael Segal, ” Shavuot: The Festival of Covenants,” TheTorah (2014).

ראו למשל מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו ג; בבלי שבת פו ע"ב־פז ע"א.

הערת העורך – ראו:

Zev Farber, “In What Way is Shavuot ‘Zman Matan Torateinu’?” TheTorah (2015).

ראו:

Loewenstamm, Exodus Tradition, 12 ; Boda, Praying the Tradition, 143; Richard J. Bautch, Development of Genre between Post-Exilic Penitential Prayers and the Psalms of Communal Lament, Academia Biblica / SBL 7 (Atlanta, GA – Leiden, 2003), 131, 135; Römer, “Historical Summaries,” 476 n. 30.

ראו גם ביחזקאל כ:יג; יט–כ; כא; כד, שם השבת סמוכה לחוקות ומשפטים. ראו את הדיונים כאן:

Loewenstamm, Exodus Tradition, 12 ; Boda, Praying the Tradition, 143; Richard J. Bautch, Development of Genre between Post-Exilic Penitential Prayers and the Psalms of Communal Lament, Academia Biblica / SBL 7 (Atlanta, GA – Leiden, 2003), 131, 135; Römer, “Historical Summaries,” 476 n. 30.

הערת העורך – ייתכן גם כי איזכור המן לאחר השבת משקף את איזכורם הסמוך בשמות טז.

השוו לפסקה הדומה בירמיהו יז (פס' כא–כז).

ראו:

Williamson, Ezra, Nehemiah, 314; Joseph Blenkinsopp, Ezra-Nehemiah: A Commentary, OTL (Philadelphia: Westminster, 1988), 304; Boda, Praying the Tradition, 11, 132; Sara Japhet, “Postexilic Historiography: How and Why?” in From the Rivers of Babylon to the Highlands of Judah: Collected Studies on the Restoration Period (Winona Lake, IN: Eisenbrauns, 2006), 311.

פרופ' חוה שלום־גיא היא סגנית־נשיא אקדמית במכללת דוד ילין לחינוך בירושלים, ומלמדת שם בחוג ללימודי מקרא. היא מחזיקה בתואר ד"ר למקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיברה את הספר "אלה תולדות גדעון: מחזור סיפורים מקראי בראי מקבילותיו", וכן את המאמר:

"Three-Way Intertextuality: Some Reflections of Abimelech’s Death at Thebez in Biblical Narrative" (JSOT).