דבורה: נביאה כמשה

אף שנשים נביאות לא היו מחזה נדיר בישראל הקדום^[1] אין אנו מוצאים במקרא שופטת אחרת מלבד דבורה (שופטים ד–ה). בכתוב היא מוצגת לראשונה כאישה, כנביאה וכשופטת.

^{שׁפטים ד:ד} וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת^[2] הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא.

הזיהוי של דבורה לא רק כשופטת אלא גם כנביאה מוסיף לדבריה ולשירתה משקל של חשיבות וסמכות שכן דבריה הם דברי האל. כלומר כשדבורה מכנה את עצמה "אם ישראל" (ה:ז) וכשהיא משבחת פעמיים את יעל במילים "תבורך מנשים" (ה:כד) עלינו לראות בדברים את הסמכותיות של הכתוב ושמא את דבריו של י־הוה עצמו.^[3]

כדרכו של המקרא דמותה של דבורה מתוארת בקצרה. אף על פי כן הרמזים הטמונים בלשונה ובמעשיה מלמדים אותנו לא מעט על דמותה.^[4]

דברי דבורה

דבורה מדברת במפורש שלוש פעמים, כולן מופנות לברק. הביטוי "הֲלֹא" בתוך חילופי הדברים הקצרים האלה (פסוק ו ושוב בפסוק יד) מלמד על הסמכותיות הפיקודית בדמותה של דבורה:

‏^{שׁפטים ד:ו} וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְ־הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.

בלשון הנביאים המילה "הלא" אינה מילת שאלת גרידא כי אם קריאה נחרצת לפעולה.^[5] הלשון הפיקודית התקיפה הזו משמשת את דבורה כדי ללכוד את תשומת ליבו של ברק.^[6]

בוא בעת דבורה מכירה בסמכות ובעוצמה של י־הוה, כפי שעולה בבירור מן השירה שלה וכן מן השימוש שלה בפועל "משך". בתחילה היא מצווה על ברק למשוך את צבאו (פסוק ו), ולאחר מכן י־הוה עצמו ימשוך את צבא סיסרא אליו:

^{שׁפטים ד:ז} וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ.

מנקודת מבט זו, על ברק ועל צבאו רק להתייצב במקום, וי־הוה כבר ייתן את סיסרא בידיהם.

תגובת דבורה להיסוסו של ברק

ברק מסרב ללכת ללא דבורה. דבורה שומעת ועונה לו בזו הלשון:

^{שׁפטים ד:ט} וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְ־הוָה אֶת סִיסְרָא...

השימוש של דברוה בצורה הלשונית של מקור מוחלט, הָלֹךְ, מדגיש את מעמדה הסמכותי של דבורה. במקום להתנסח בצורה מתחשבת כגון "ודאי כי אלך עמך" דבורה מתנסחת בלשון של ויתור ובכך מדגישה את חולשתו של ברק;^[7] היא תלך עימו אך לא בחפץ לב. ההחלטה שלה חושפת משהו נוסף על אישיותה:^[8] במקום לסרב לבקשתו של ברק היא בוחרת להפגין חמלה כלפיו.^[9]

נבואת דבורה בהר תבור

דבורה וברק מגיעים להר תבור, וכאשר סיסרא מעמיד את צבאו ומרכבותיו אל מול הצבא הישראלי, דבורה מכריזה שוב שעם ישראל ינצח:

^{שׁפטים ד:יד} וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְ־הוָה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא יְ־הוָה יָצָא לְפָנֶיךָ.

כמו בדבריה האחרים גם כאן דבורה מפגינה סמכותיות פיקודית כלפי ברק ומודה כי גורלו של ישראל תלוי באלוהיו באומרה כי י־הוה הוא שיביא את הניצחון.^[10]

מעשי דבורה

גם מעשיה של דבורה מלמדים על דמותה. כאשר היא מקבלת את דבר ה' הראשון שעליה למסור לברק, היא אינה הולכת אליו בעצמה, אלא "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם" (פסוק ו). התנהלות זו מורה גם היא על חשיבותה כנביאה וכמנהיגה.

הדברים שדבורה עושה לאחר מכן מעידים על יושרהּ. אחרי שהיא מיישבת את דעתו ברק ואומרת שתלך עימו הכתוב מספר על פעמיים שונות שבהן היא מתלווה אליו:

^{שׁפטים ד:ט}...וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה. ^ד:י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה.

הכפילות הזו היא אולי תוצר של מיזוג בין מקורות^[11] אבל הבחירה של העורך לשמר את שני התיאורים בנוסח הסופי של הטקסט מראה כי דבורה עקבית במילותיה ובמעשיה. דברי דבורה נאמנים ודבורה נאמנת לדבריה.

דמותה של דבורה מתגלה מתוך הנגדה

מעלותיה של דבורה ניכרות גם מתוך הנגדה בינה ובין ברק.^[12] דבורה מצטיירת כסמכותית ואילו ברק מצטייר כהססן. אף שברק נלחם בסופו של דבר בסיסרא ואפילו מצטרף לשירת הניצחון של דבורה (פרק ה:א, יב) מילותיו היחידות בסיפור הם אולטימטום הנובע מפחד. ההתנהלות שלו בהמשך הסיפור נראית כמעט קומית. הוא מופיע שוב רק אחרי שסיסרא כבר נהרג וגם אז מקבל הוראות מאישה:

^{שׁפטים ד:כב} וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.

מאיר שטרנברג מציין כי "מלבד תפקיד זוטר בתוך עלילה נשית" ברק מוצא את עצמו לבסוף עם "תמורה דלה במיוחד לפועלו".^[13]

דמותה של דבורה מנוגדת גם לציפייה המקובלת בחברה הישראלית הקדומה מן המנהיגות הגברית. למעט יבין מלך כנען שנשאר מאחור ומובס תחת הנהגתה, דבורה מפגינה יותר סמכות מכל דמות (אנושית) אחרת בסיפור. היא נכנסת לתוך המשבצת הגברית הטיפוסית של השופט ועם זאת מעולם לא מאבדת את נשיותה.

לא רק שהכתוב מדגיש את היותה אישה (ד:ד) דבורה בשירתה מכנה את עצמה "אם בישראל" (ז:ו). הדימוי הקולע הזה מבליט כמובן את נשיותה אך גם את מנהיגותה. חוקרים כמו קרול מאיירס הצביעו על כך כי האימהות המקראיות היו מנהלות משק הבית, אשר נחשב ל"מרכז העניינים" של החברה הישראלית הקדומה, ובכך החזיקו בכוח משמעותי יותר מכפי שסברו בעבר.^[14]

ההשוואות בין דבורה למשה

מוטיב לא כל כך מוכר של ספר שופטים הוא המקבילות בין השופטים השונים ובין משה.^[15] על פי המסורת המפטירה בסיפור ובשירת דבורה בפרשת בשלח (שמות יג:יז–יז:טז) ההשוואה (וההנגדה) הזו לדבורה נראית כמובנת מאליה.

ואכן לדבורה ומשה מעלות משותפות רבות.^[16] שניהם:

• שופטים את ישראל (שמות יח:יג; שופטים ד:ד)
• נביאים (דברים לד:י; שופטים שם שם)
• שולחים מנהיג צבאי לקרב אך לא משתתפים בקרב במישרין (שמות יז:ט–י; שופטים ד:יד–טו)
• שרים שירי ניצחון (שמות טז; שופטים ה)
• פועלים במשך 40 שנה (במדבר יד:לג; שופטים ה:לא)

הדמיון בין השניים חוזר גם במקומות רבים בסיפוריהם:

• אויביהם משתמשים ברכבים ובנשקים משוכללים (שמות יד:ו; שופטים יג)
• המים ממלאים תפקיד חשוב בתבוסה של אויביהם (שמות יד:כה; טו:ד–י; שופטים ד:ז; ה:ד, כא)
• י־הוה מהמם את מחנה אויביהם (שמות יד:כד; שופטים ד:טו)^[17]
• מצבאות אויביהם "לא נִשְׁאַר עַד אֶחָד" (שמות יד:כח; שופטים ד:טז)
• אצל שניהם הקיני ממלא תפקיד מכריע (במדבר י:כט; שופטים א:טז, ד:יא)

השילוב של כל המקבילות האלה יחד יוצר בסיס נאמן לטענה כי דבורה היא נביאה בדמות משה.^[18] השכבה הנוספת הזו באישיותה מדגישה עוד יותר את מעמדה המופתי של דבורה בספר שופטים. בדומה למשה גם היא מנהיגה נאמנת המשתדלת למען עמה בשעה שהספק והפחד מאיימים לנתק את ישראל מאלוהיו.

אם דמותה של דבורה עוצבה בדמותו של משה, מה מסמלות הדמויות האחרות בסיפור?

הניגוד בין דבורה וברק מקביל למערכת היחסים בין משה ודור יוצאי מצרים, דור שנע בין פחד לאומץ לב וזקוק לתיווכו ולמנהיגותו של משה. דבורה חזקה וברק נע בין הססנות לגבורה. היא פוקדת עליו, מובילה אותו ואפילו מרחמת עליו בעת חולשתו, והיא מתווכת בינו ובין אלוהיו.

נוסף על כך, דמותה של יעל מקבילה ליהושע, מי שסיים את מה שמשה התחיל והוביל את ישראל אל ארצו כדי שיוכל לשבת בטח. יעל מגשימה את נבואת דבורה ומסיימת את מה שדבורה וברק התחילו. ניצחונה הערמומי על סיסרא נותן לישראל עתיד בטוח לאורך יתר התקופה תחת הנהגתה של דבורה.

נביאה כמשה

ספר שופטים מתאר את דבורה כאישה, נביאה ושופטת המנהיגה את עמה בסמכות ובחמלה. את הניצחון של עם ישראל דבורה זוקפת לזכותו של י־הוה.^[19] התורה מזמינה אותנו להשוות את משה לנביאים אחרים:

‏^{דברים לד:י} וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ־הוָה פָּנִים אֶל פָּנִים.

המדרש מגיב במילים:

^{ספרי דברים שנ״ז} ולא קם נביא בישראל כמשה – אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור.^[20]

ברוח דומה, אנו רואים כי אף שמעולם לא קם נביא כמשה, קמה נביאה כמותו, הלוא היא דבורה.