כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכול לעשות טוב יותר – יהושע ומשה

 הפטרות ספר יהושע

הפטרת שמחת תורה^[1] היא אחת משלוש ההפטרות היחידות בשנה שמקורן בספר יהושע, עובדה שככל הנראה משקפת את חוסר המנוחה שחשו חז"ל נוכח האלימות הקיצונית במחציתו הראשונה של הספר^[2] ונוכח החדגוניות היחסית של מחציתו השנייה.^[3] למעשה אף לא אחת משלוש ההפטרות שנלקחו מיהושע עוסקת ישירות בסיפור הכיבוש, הנושא העיקרי של החצי הראשון של הספר, או בחלוקת הארץ בין השבטים, הנושא המרכזי של החצי השני. במקום זאת, כל הקטעים שנבחרו להפטרות הם קטעים המראים כיצד יהושע הוא יורש ראוי למשה וכיצד סיפורו של עם ישראל ממשיך גם לאחר מותו של משה.

עניין נוסף המשותף לשלוש ההפטרות הללו הוא שכולן מתכתבות עם רעיון המתואר בתורה עצמה: הנהגת עם ישראל (ההפטרה של שמחת תורה), ריגול הארץ (יהושע ב, ההפטרה לפרשת שלח לך) וברית המילה והפסח (יהושע ה:ב–ו:א, כז, חג ראשון של פסח).^[4]

מאחר שבשמחת תורה אנו קוראים את פרשת וזאת הברכה, המתארת את פטירתו וקבורתו של משה (דברים לד), הרי שהבחירה להפטיר ביהושע א, ההמשך הישיר של הסיפור, טבעית למדי.^[5] כמו שקריאת התורה בשמחת תורה עוברת מסוף ספר דברים אל תחילת ספר בראשית ובכך מדגישה את נצחיותה ואינסופיותה של התורה, גם ההפטרה של שמחת תורה עוסקת בהמשכיות. היא עושה זאת באמצעות הפסוקים הראשונים של ספר יהושע, הממשיכים את סיפורו של עם ישראל לאחר מותו של משה. פרטים שונים בסיפורו של יהושע וציטוטים וארמזים של פסוקים מן התורה הקשורים במשה, יוצרים בעבורנו, הקוראים, מסר של המשכיות.

יורשו של משה

הפתיחה של ספר יהושע (א:א) מציגה את יהושע כיורש טבעי למשה, המוזכר עשר פעמים בפרק זה, בכך שהכתוב מספר לנו כי אלוהים מדבר ישירות אל יהושע. אף על פי כן שומר הכתוב על הבחנה ברורה בין מעמדו של משה לזה של יהושע.

יהושע אמנם יורש את מעמדו של משה אולם משה מתואר כ"עבד ה'" (פסוק טו) ויהושע כ"משרת משה", מה שמציב אותו צעד אחד רחוק יותר ממשה מבחינת קרבתו לאל. בסוף הספר יהושע מכונה גם הוא "עבד ה'" (יהושע כד: כט), מה שמלמד לכאורה כי ירש במלואו את מקומו של משה כצינור הראשי של ההתגלות והמצוות לעם, אולם גם בפרק ההוא מוצג יהושע כמעין "משה שני".

יהושע א ממשיך בהנחיה אלוהית ארוכה ליהושע להמשיך את דרכו של משה ולהשלים את המשימה של הובלת העם אל הארץ המובטחת (יהושע א: ב–ט). כשם שאלוהים היה עם משה כך יהיה גם עם יהושע (פסוק ה). ההקבלות בין יהושע למשה ניכרות כבר בשכבה הקדומה של הפרק וחוזרות גם בשכבות המאוחרות יותר, למשל האזכור של (ספר) "התורה" בפסוקים ז–ח.^[6] למעשה, נוסח הנאום הזה שואב רבות מקטעים שונים בתורה, בעיקר מספר דברים.^[7]

ההפצרה בעם לקיים את הבטחותיו למשה

בקטע הבא (יהושע א: י–יח), יהושע מעביר את דברי האל לעם, ומשמש כמתווך בין האנושי לאלוהי, בדיוק כפי שעשה משה. כך הוא מבסס את סמכותו הנבואית כיורשו של משה. בפסוקים י–יא, יהושע קורא לעם להתכונן לקראת חציית הירדן ולכיבוש הארץ. בפסוקים יב–טו, הוא מזכיר לשבטים השוכנים מעבר לירדן (ראובן, גד וחצי שבט מנשה) את מחויבותם להשתתף יחד עם שאר השבטים בכיבוש הארץ, והם נענים לקריאתו. כל אחד מן הצדדים מזכיר בדבריו את שמו של משה.

^{יהושע א:יב} וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר ^א:יג זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ־הוָה... ^א:טז וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר... ^א:יז כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה יְ־הוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה…

תאוריית ההקסטויך (החומש וספר יהושע)

בזאת ניתנה הגושפנקא הסופית למקומו של יהושע כיורשו הטבעי של משה. הוא עומד להשלים את מה שמשה לא הספיק לפני מותו. למעשה, העובדה שהתורה מסתיימת במותו של משה, ללא השגת המטרה של סיפור יציאת מצרים, דהיינו כיבוש ויישוב הארץ, הובילה חוקרים מסוימים להעלות את ההשערה כי בתקופה מסוימת במקום "חמישה חומשי תורה" כבימינו היה קובץ המורכב משישה ספרים (הקסטויך), מבראשית עד יהושע.^[8]

משה ויהושע בקרב ספרותי

ספר יהושע שופע מקבילות לשוניות ותמטיות בין דמויותיהם של יהושע ומשה. כפי שנראה בהמשך המסורות על משה והמסורות על יהושע מצטלבות בנקודות רבות כל כך עד שהמסקנה המתבקשת היא שהאחת משמשת כשיקוף ספרותי של השנייה.^[9] לעיתים הדבר מתבטא באירועים מקבילים שבהם מעשיו של יהושע מהדהדים את מעשיו של משה.  במקרים אחרים נראה כי משה ויהושע מעורבים בתחרות ספרותית, כמו מעין משחק שבו כל אחד מהם מנסה לגבור על השני, בסגנון "כל מה שאתה יכול לעשות, אני יכול לעשות טוב יותר."^[10]

להלן מספר מקבילות בין משה ליהושע:

שליחת מרגלים

בבמדבר יג–יד, משה שולח שנים עשר מרגלים, אחד מכל שבט, כדי לתור את הארץ המובטחת לפני שינסו בני ישראל להיכנס אליה. האירוע מסתיים בכישלון, כאשר עשרה מהמרגלים מוציאים דיבתם רעה על הארץ. ייתכן שיהושע למד מניסיונו המר של משה, ולכן הוא שולח רק שני מרגלים^[11] לתור את יריחו, מה שהוביל לתוצאות חיוביות בהרבה (יהושע ב). המנצח בסבב הזה: יהושע.

קריעת הים וחציית הירדן

בשמות יד–טו, אלוהים קורע את הים למען בני ישראל ואז סוגר את המים במטרה להטביע את המצרים הרודפים אחריהם, ומשה מוביל אחריו את בני ישראל דרך ים סוף. סצנה זו מוצגת באופן מבריק על ידי הבמאי האגדי ססיל ב' דה־מיל בסרט "עשרת הדיברות" (1956), כאשר היא מצטיירת כבריחה בהולה ומלאת חרדה מפני מוות בקרב – בני ישראל המרופטים רצים באמוק על קרקעית הים החשופה בניסיון להימלט מצבאות מצרים. אף שהדברים לא מתוארים כך בטקסט המקראי במפורש, הפחד של בני ישראל מן הצבא המצרי והבריחה ממנו יכולים ללמד על סצנה כזו (שמות יד: י–כג).^[12]

כאשר יהושע מוביל את בני ישראל אל הארץ דרך נהר הירדן (יהושע ג–ד), אלוהים שוב בוקע את המים, אך הפעם החצייה מתבצעת בתהלוכה מסודרת ובראשה הכוהנים הנושאים את ארון הברית. לאור החצייה החלקה הזו – וכנראה גם נטולת החיפזון – נראה כי גם כאן יהושע מנצח.

ברית מילה

לאחר הכניסה לארץ המובטחת, יהושע מצווה על בני ישראל למול את הזכרים בהתאם לציווי האל (יהושע ה:ב–ט), מה שמלמד כי לאורך מסעם במדבר לא קיימו בני ישראל את ברית המילה. מן הסיפור המשונה שבו אלוהים תוקף את משה בדרכו למצרים ולא מרפה ממנו עד שציפורה אשתו בתעוזתה מלה את בנם ומצילה את חיי משה, עולה כי משה עצמו התקשה בקיום מצווה זו (שמות ד:כד–כו). העובדה כי יהושע מבצע את המילה לאלתר ונותן לעם זמן להחלמה היא נקודה נוספת לזכותו של... יהושע.

פסח

לאחר קיום ברית המילה חוגגים בני ישראל את חג הפסח (יהושע ה:י–יב). האירוע הזה מזכיר את ליל הפסח במצרים, כאשר מלאך המוות פסח על בתי בני ישראל והכה את בכורי מצרים, בעוד בני ישראל אוכלים את פסחיהם (שמות יב). אף שבמקרה הזה הפער צמוד גם כאן יהושע מוביל, שהרי בחגיגת הפסח ביהושע אין שום סכנה מרחפת. עם זאת יש לזכור כי לאחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני משה עצמו עורך לבני ישראל חגיגת פסח חפה מכל חיפזון או פחד (במדבר ט:א–יד), ולכן ייתכן שאת הסבב הזה יש לסיים ב"תיקו".

התגלות ללא נעליים

אלוהים נגלה לראשונה למשה במדיין בסנה הבוער שבחורב, הוא "הר האלוהים" (שמות ג:א–ד:יז). כשמשה מתקרב לסנה אשר "אֵינֶנּוּ אֻכָּל", אלוהים קורא לו ומורה לו להסיר את נעליו מעל רגליו, שכן המקום שעליו עומד קדוש הוא (שמות ג:ה). זמן קצר לפני כיבוש יריחו נתקל יהושע בדמות שמתגלה כ"שר צבא ה'" (יהושע ה:יג–טו).

בדומה למשה בסנה הבוער, גם יהושע מצטווה להסיר את נעליו, שכן האדמה שעליה עומד קדושה היא. כמו אצל משה בהר חורב גם כאן הציווי הזה מלווה בציווים נוספים (יהושע ו:ב–ה). בניגוד לרוב המקרים גם כאן התוצאה תהיה כנראה "תיקו", אלא אם נעדיף לייחס יתרון למשה, כיוון שאלוהים דיבר אליו ישירות, בעוד שליהושע התגלה שליח האל. כך או כך, זהו מקרה נוסף שמעיד על תלות ספרותית בין שתי המסורות הללו.

הניצחון מול מצרים/כנען

למשה במצרים דרושות עשר מכות כדי לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל, ואילו הכיבוש של יהושע ביריחו מתבצע במאמצים מועטים. די בצעידה סביב חומות העיר במשך שבעה ימים תוך כדי תקיעה בשופרות ותרועות, והעיר יריחו נופלת לידי בני ישראל (יהושע ו). גם הכיבושים הנוספים של יהושע (פרקים ח, י–יב) מתבצעים במידה דומה של קלות.^[13] שוב במקום שבו משה נתקל בקשיים יהושע מצליח לפעול ללא הרבה מאמץ… ובדומה למשה, בעזרתו של אלוהים.

הדפוס

אף שניתן למצוא דוגמאות נוספות,^[14] הדפוס שנחשף כאן בפנינו כבר ברור: בסיפורים מקבילים אלו משה משיג את מטרותיו בקושי רב ויהושע לעומתו מצליח, במרבית המקרים, להשיג תוצאות דומות בקלות רבה יותר. כלומר אף שלפי התורה שבכתב – ומתוך כך לפי התורה שבעל פה – משה נחשב עדיף על יהושע מפאת תפקידו במסירת ההתגלות והמצוות, בספר יהושע נרמז כי רבים מן הדברים שעשה משה התבצעו על ידי יהושע בצורה יעילה ומוצלחת יותר.

אם נכונה השערתו של תומאס רמר ייתכן שביהושע כד מתואר יהושע כמי שהעניק לישראל את גרסתו שלו לתורה, גרסה בת שש ספרים.^[15] השערה זו מתבססת על יהושע כד:כו, שם נאמר "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשׁוּעַ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים". בדיוק כמו שמשה העניק לישראל את התורה כעת גם יהושע עושה זאת.^[16] אכן, זהו מקרה מובהק של "כל מה שמשה יכול לעשות, יהושע יכול לעשות טוב יותר!"^[17]

מי הושפע ממי?

אבל מי קדם למי, הביצה או התרנגולת? שאלה עתיקה זו ממצה את הבעיות שבהן נתקלים חוקרי ספרות בבואם לבחון דמיון לשוני ותוכני בין טקסטים. אף שרוב החוקרים טוענים כי דמותו של יהושע עוצבה על בסיס דמותו של משה, חלקם טוענים ההפך, כלומר שסיפור משה הושפע מסיפור יהושע.

אחד הפתרונות האפשריים לדילמת הביצה והתרנגולת היא לטעון כי המסורות של משה ויהושע התפתחו באופן עצמאי, אך שהייתה ביניהן השפעה הדדית. גם אם יהושע היה במקום הראשון מבחינה כרונולוגית, במסורת המאוחרת יותר ניתנה הבכורה למשה. יהושע המשיך לשחק את התפקיד המרכזי בספר המוקדש לקורותיו, אך נותר "בעקביו" של משה גם מבחינת העיצוב הספרותי, גם מבחינת מקומו בקאנון, וגם במעמדו לאורך הדורות. כקוראים הספר רוצה לגרום לנו לראות את יהושע כהשתקפותו החיוורת של משה.

טענה נוגדת אינטואיציה דומה עלתה במחקר גם לגבי אלישע הנביא. יש המשערים כי סיפורי אלישע, שעל פי המקרא היה תלמידו של הנביא אליהו, היו מקור ההשראה להתפתחותן של מסורות אליהו.^[19] כלומר לפעמים הסיפור השני הוא למעשה הסיפור הראשון! ייתכן שזהו גם היחס שבין יהושע וקודמו (לכאורה), משה.

בין כך ובין כך, באף אחת מן המסורות המיוחסות לשתי הדמויות האלה אין דבר מה הנובע באופן מובהק מן הזיכרון ההיסטורי של חייהם בפועל.^[20] גם משה וגם יהושע הן דמויות של זיכרון ספרותי, ומעשיהן עוצבו על פי הצרכים של אלה שבאו מאות שנים אחריהם.