קריאת שמע

"וְלֹא נָתַן יְ־הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט:ג).

הפסקה השנייה של קריאת שמע (דברים יא:יג-כא) חופפת משמעותית לפסקה ראשונה שלה (דברים ו:ד-ט), וכוללת גם  רעיונות מרכזיים וביטויים זהים. סביר להניח שהפסקה השנייה נכתבה כהרחבה מאוחרת של הראשונה, בתהליך שעשוי לשקף את השלבים המוקדמים בתהליך הפיכת קריאת שמע לטקסט מרכזי.

כיצד פורשה מחדש מטאפורה מקראית לאור המנהג של ענידת קמעות להגנה אישית.

הקוראן, בקטעי ה'קִיבְּלָה' ("כיוון התפילה") שלו, יוצר קשרים אינטרטקסטואליים רבים עם קריאת שמע והפרשנות החז"לית שלה. בכך הוא מדגיש נקודה משותפת ליהודים ולמוסלמים: מהות התפילה אינה הכיוון הפיזי שאליו מפנה האדם את פניו, אלא אהבת האלוהים בכל לבך.