בסיפור סטירי מתאר ספר במדבר כיצד ה' מאלץ את בלעם, נביא-יידעוני בן עבר הירדן שאינו מבני ישראל, לברך את עם ישראל במקום לקללו. ספר דברים מעצב מחדש את דמות הנביא כקוסם מגיד עתידות מסופוטמי סטראוטיפי, שמוצאו מארם-נהריים הרחוקה, כדי להוכיח שכוחו של ה' משתרע אפילו עד לב-ליבה של ממלכת אשור.

פרשנים יהודים קדומים דמיינו את בלעם כאב טיפוס של הגוי המפתה. דימוי זה שימש את יוחנן מפאטמוס, מחברו היהודי של ספר חזון יוחנן, לפולמוס נגד יריביו בקרב הנוצרים הראשונים.

מה אנו יודעים על מקום מגוריו, השפה בה דיבר, והאלים אותם עבד.

המקורות המקראיים הקדומים ביותר רואים בבלעם רואה ונביא משכמו ומעלה, אולם עם חלוף הזמן מתגברת הנימה השלילית בדברי המקרא על בלעם. הסיבה לשינוי זה נעוצה ביחסו של ספר דברים לישראל ולעמים.