גלות בבל

בתקופת גלות בבל (המאה השישית לפני הספירה) מנבא יחזקאל שבירושלים עתיד להיבנות מקדש השונה מן המשכן ומהמקדש הראשון. אך כמה ממאפייניו עולים בקנה אחד עם עקרונות מבניים המוכרים לנו ממקדשים בבליים דוגמת מקדש אזידה בבורסיפה. 

המקרא מתאר את תדהמתם של עזרא ונחמיה בשומעם על שבי ציון שנישאו לנשים נכריות ביושבם בארץ יהודה. אולם שטרי נישואין שהתגלו בערים ליד בבל מלמדים שתופעת נישואי התערובת התקיימה גם בבבל.

בתקופה שלאחר הגלות נערך ספר דברים, המיוחס למשה רבינו, והוא מדבר על חורבן יהודה והגלות כמציאות קיימת ("כיום הזה", דברים כט:כז). בד בבד הוא גם מנחם את העם ומבטיח שבאחרית הימים ישראל ישובו אל אלוהיהם, הוא בתגובה ימול את ליבם וכך הברית לא תופר עוד לעולם.

המבנה והתוכן של מזמור קי"ד, שנכתב מאוחר יחסית, יוצא דופן. שמונת הפסוקים הללו, המשקפים כמה מסורות שאינן מצויות בתורה, משתמשים ביציאת מצרים באופן סמלי, על מנת לעודד את הגולים לחזור מבבל.

הקשר בין חג הסוכות שישראל חגגו במקדש ובין חג השנה החדשה באוגרית ובתי הענפים שנבנו בו לאלים.

עם כיבוש יהודה, נבוכדנצר הגלה רבים מתושבי יהודה לבבל. כיצד נראו חייהם שם? האם נטמעו בסביבתם החדשה או שמא זוהו כיהודים? אילו שפה או שפות דיברו ואילו מנהגים דתיים קיימו? מה היה מעמדם החברתי והכלכלי? הרשומות הבבליות פותחות צוהר לחייהם של כמה מן הגולים.

ירמיהו לט מתאר את המצור של נבוכדנצר על ירושלים, ואף נוקט בשמם של כמה מהפקידים שהיו עמו ותאריהם (פסוק ג). רישומים בבליים מנהליים שנחשפו על ידי ארכאולוגים משנים את הבנתנו אודותם.