הפקידים הבבלים שפיקחו על מצור ירושלים
מצור נבוכדנצר על ירושלים. למטה - ירמיהו באבל, טקסטים שונים, Add MS 11695. אמן: Petrus of Santo Domingo de Silos. המאה העשירית, הספרייה הבריטית
הכרוניקות הבבליות והמצור על ירושלים
מקורות אכדיים, שנכתבו על לוחות טין בכתב יתדות, משפרים מאוד את הבנתנו אודות שקיעתה ונפילתה של ממלכת יהודה. טקסטים חוץ מקראיים אלה מאפשרים לנו להבין את האירועים - המונצחים עד היום בלוח השנה היהודי - כחלק ממה שאנו מכנים הסצינה הגיאו-פוליטית בתקופה הניאו-בבלית המוקדמת. קבוצה של טקסטים בכתב יתדות המכונים הכרוניקות הבבליות מתעדים, כמעט משנה לשנה, אירועים מרכזיים משנת 741 לפני הספירה ועד סוף המאה השנייה לספירה.[1]
הטקסטים הבבליים מתעדים חלקים משמעותיים מתקופת שלטונם של נבוכדנצר ואביו נבופלאסר. תחת מלכים אלה, בבל השתחררה משליטה אשורית ובסופו של דבר התרחבה לשליטה באזורים מצפון וממערב. ניתן לראות אפוא את המצור והנפילה של ירושלים דרך עדשת ההתפתחויות ההיסטוריות הרחבות יותר.
החמישי מתוך הכרוניקות הבבליות האלה מכיל את אחת המקבילות החשובות ביותר בין התיעוד ההיסטורי המקראי לבין זה החוץ-מקראי. התיעוד מזכיר כיצד, בשנתו השביעית (אביב 598 - אביב 597 לפני הספירה), מלך בבל
הטיל מצור על עיר יהודה (כלומר ירושלים) וביום השני לחודש אדר, הוא כבש את העיר ותפס את המלך. הוא מינה בעיר מלך על פי בחירתו ולקח את רוב השלל והביא אותו לבבל.
הודעה זו משקפת את "גלות יהויכין" או "גלות החרש והמסגר" של המקרא העברי, שקדמה לחורבן הסופי באחת עשרה שנים (ראו מלכים ב כד:ח-יז), והסתיימה בגלות משפחת המלוכה והמלכת דודו של יהויכין, צדקיהו, כמלך בובה בבלי ("מלך על פי בחירתו" של נבוכדנצר).[2]
למרבה הצער, הטקסט נפסק זמן קצר לאחר ההודעה הזו, כאשר הכרוניקה הבאה ששרדה מתחילה בשנת 557 לפנה"ס, תאריך מאוחר בהרבה מהחורבן הסופי של ירושלים. עם זאת, ישנם מקורות אכדיים יקרי ערך המשלימים את התיאור המקראי בדרכים אחרות, וממלאים את השנים החסרות הללו.
מקורות אכדיים אלה הם מנהליים ולא היסטוריים, ומכאן שמטרתם קרובה יותר לחשבונאות של ימינו מאשר לתיעוד כרוניקה של אירועים. ועדיין, תיעודים אלה יכולים לשפר את הבנתנו ההיסטורית, ואפילו את קריאתנו בפסוקי המקרא, כדוגמת רשימת פקידי נבוכדנצר המעט מעורפלת של ירמיהו.
נבוכדנצר וקציניו צופים במצור
ירמיהו לט:א-ב מתאר את המצור האחרון של נבוכדנצר על ירושלים (שהונצח עד היום בצום עשרה בטבת) ופריצת חומות העיר בתשעה בתמוז (שהונצח בצום שבעה עשר בתמוז). פסוק ג מפרט את הקצינים המפקחים על המצור עם נבוכדנצר:
ירמיה לט:ג וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂר־אֶ֠צֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכָל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
ארבעת הקצינים של נבוכדנצר
על פי ירמיהו כט:ג, "כל" הקצינים הבבליים הגיעו וישבו בשער העיר. בין שתי ההודעות הכלליות שוכנות מילים המפרטות ככל הנראה את שמותיהם של פקידים מסוימים. כמה קצינים בדיוק הגיעו לשער ירושלים?
נוסח המסורה של התנ"ך הסטנדרטי היום, מונה ארבעה שמות. על פי הבנה זו, שני השמות האחרונים מפורטים יחד עם תאריהם, והשניים הראשונים עם שמותיהם בלבד:
- נֵרְגַ֣ל שַׂר־אֶ֠צֶר
- סַֽמְגַּר־נְב֞וּ
- שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס
- נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג
נוסח המסורה משתמשת במקף כדי לחבר את המילים סמגר-נבו, שר-סכים, רב-סריס ורב-מג ליחידה אחת. לפי זה, ברשימה הנ"ל יש שמונה מילים בסך הכל.
התרגום לאנגלית של ה- NJPS מבין שתיים מתוך שמונה מילים אלה כתארים, המצוינים על ידי הכנסת המילה באנגלית "the" לתרגום: "the Rab-saris" ו- "the Rab-mag" פרשנות זו הגיונית מכיוון ששני זוגות המילים הללו מתחילים במילה rab, אלמנט המופיע בדרך כלל בראשם של תארים. ואכן, מקורות אכדיים מעידים על שני התארים.
נרגל שר-אצר הרב-מג
התואר השני, רב-מג, שווה ערך לרב-מוגי האכדי (rab mugi), תואר ל"פקיד צבאי גבוה."[3] אם נקבל את ההנחה שהכותרת רב-מג/רב מוגי היא זו שנמצאת בסוף הרשימה שלנו, אזי אפשר לצפות ששמו של הנושא תואר זה יבוא קודם למילים אלו. למעשה, תרגום ה- NJPS משלב את שתי המילים המופיעות לפני התואר רב-מג/רב-מוגי, ומעניק לפקיד זה את השם נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֙צֶר֙ הַרַב־מָ֔ג.
למרות שטקסט המסורה אינו משלב את שתי המילים נרגל ושר-אצר, השילוב של ה- NJPS הוא מסתבר. השם נרגל שר-אצר, באכדית נרגל שַׁרוּ-אוּצוּר (šarru-uṣur , שפירושו: הו נרגל, שמור על המלך!), מתועד היטב ברישומים הבבליים מתקופת נבוכדנצר. אותו שם ממש מתחיל גם את הרשימה בפסוק שלנו. (למעשה, לחתנו של נבוכדנצר, שכבש את כס המלוכה לאחר מות בנו של נבוכדנצר, אמל-מרדוך, היה שם זה. יתכן אפילו שהוא אחד משני האנשים האלה).
לפיכך, הרשימה שלנו מסתיימת עם השם והתואר נרגל שר-אצר/נרגל שר-אוצור הרב-מג/הרב-מוגי.
נרגל-שר-אצר הסימגיר
מה לגבי נרגל שר-אצר/נרגל שרו-אוצור הראשון ברשימה?[4] על פי ה- NJPS, איננו יודעים את תוארו. במקום זאת, לאחר שמו יש שם אחר, סמגר-נבו, המחובר במקף המסורה.
עם זאת, כאן נראה כי ה- NJPS טועה. היסוד הראשון בכביכול בשם זה, "סמגר", הוא ככל הנראה המילה האכדית סימגיר (simmagir), אשר בתקופה הניאו-בבלית הייתה תואר לפקיד גבוה.[5]
למעשה, רשימת פקידים בחצר המלוכה של נבוכדנצר עצמו כוללת אדם אחד בשם נרגל-שרו-אוצור, הסימגיר.[6] עובדה זו מתאימה למידע בירמיהו לט:ג, עם השם נרגל שר-אצר/נרגל שרו-אוצור, ואחריו התואר סמגר/סימגיר.
נבו שר-סכים הרב סריס
קבלת ההתאמה הזו מחייבת אותנו להפריד בין המילים המחוברות הן בטקסט המסורה והן בתרגום NJPS, סמגר/סימגיר ונְבוּ (נְבוֹ ב- NJPS). נְבוּ, הוא שמו של האלוהות הבבלית נָבּוּ, הבאה בדרך כלל בתחילת שמות בבלים, כמו נבוכדנצר (נבו-כודורי-אוצור, "נָבּוּ יגן על בני בכורי."). לאחר מכן יש לנו צמד נוסף של מילים, שַׂר־סְכִ֣ים, שה- NJPS מתרגם כשם יחיד, שרסכים, הנושא את התואר רב-סריס (שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס).
התואר רב-סריס עצמו מתועד היטב במונח רב שה רשי האכדי (rab ša rēši), שניתן לתרגם כ"חצרן ראשי."[7] בשנת 2007, האשורולוג האוסטרי מיכאל יורסה, שעבד באוספים העצומים של כתבי היתדות של המוזיאון הבריטי, גילה מחדש לוח המתעד את קבלת הזהב שהועבר למקדש אסגילה בבבל ב-י"ח שבט, השנה ה-10 לנבוכדנצר, או ב -1 במרץ 594 לפנה"ס.[8] האיש המעביר את הזהב הוא נבו-שרוסו-אוקין (Nabû-šarussu-ukīn , כלומר, "נָבּוּ הקים את מלכו"), הרב שה רשי.
בהתבסס על גילוי יוצא דופן זה, אנו יכולים לקרוא מחדש את ירמיהו לט:ג ולחבר את המילים נבו-שר-סכים לשמו של אותו פקיד ממש. נבו-סרוסו-אוקין, רב שה רשי, מקבל הזהב במקדש הבבלי, הוא לא אחר מאשר נבו-שר-סכים, רב-סריס, של ירמיהו לט:ג.[9]
שלושת הקצינים של נבוכדנצר
הרישומים המנהליים של בבל מאפשרים לנו לתקן את טקסט המסורה ולזהות שלושה פקידים, כל אחד עם תוארו, שבאו לפקח על חורבן ירושלים:
- נֵרְגַל[־]שַׂרְאֶצֶר סַמְגַּר
- נְבוּ[־]שַׂר־סְכִים רַב־סָרִיס
- נֵרְגַל[־]שַׂרְאֶצֶר רַב־מָג
יתרה מכך, בשני המקרים הראשונים, הרישומים הבבליים מתייחסים לאותם שמות ותארים כמו במקרא. בהתאם לזאת, מאוד סביר שהטקסטים מתייחסים לאותם אנשים ממש.
הקמת כס מלכות בשערים
הפסוק עם רשימת הקצינים מצייר דיוקן של מעשי נבוכדנצר ופקידיו במהלך המצור:
ירמיה לט:ג וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ…׃
הפסוק מתאר את הקצינים הבבליים "תופסים אזורים", או מילולית, "יושבים" (וַיֵּשְׁבוּ) באחד משערי ירושלים. הדבר מזכיר את הנבואה הנמצאת ממש בתחילת ספר ירמיהו, שם נאמר לנביא:
ירמיה א:טו כִּ֣י׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכָֽל מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם יְ-הוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֙ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וְעַ֤ל כָּל חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כָּל עָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃
מטרה אחת של הפסוק, אם כן, היא לאותת על הגשמת תחזית הנביא; מה שאמר שיתרחש אכן התרחש. בנוסף, הדימוי המשותף של הפסוקים המתארים אויבים "יושבים" או "נותנים כסאות" בשער עשוי היה להיות מוכר לקהל קדום.
המלך מפקח על כיבושו
קצת יותר ממאה שנה לפני האירועים שהפסוק מתאר כאן, עיטר סנחריב מלך אשור את ארמונו בתמונות חרוטות של המצור ההרסני שלו על עיר אחרת ביהודה, לכיש. שם, סנחריב יושב בכסאו, בכניסה לעיר, ומפקח על חורבנה.
בהתבסס על תמונה זו, איננו יכולים לומר שסנחריב, או, לצורך העניין, הקצינים הבבליים, אכן ישבו בפועל בכניסות לערים שהם צרו עליהן.[10] למרות זאת, התמונה בעלת ערך מכיוון שהיא נותנת לנו תחושה איך "נראה" מצור בעיני רוחו של סופר עתיק. אפילו מאה שנה מאוחר יותר, עבור המחבר והקהל שלו, מוסכמות המצור כללו את מנהיג מחנה האויב יושב בשערי העיר הנצורה. גם נבואת ירמיהו וגם סיפור הגשמתה מוכיחים מוסכמה זו.
לאור כל אלה, אנו מסיקים כי המידע בירמיהו לט:ג מתאר מציאות ממשית. הוא מגדיר את סצנת המצור וההרס כפי שקהל קדום היה מצפה, עם פקידים חשובים יושבים בשער. וכאשר הוא מקצה תפקידים לפקידי בבל, הוא מתעד, בצורה כלשהי, את שמותיהם ותאריהם.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
23 ביוני 2021
|
עודכן לאחרונה
21 באוקטובר 2021
מאמר זה הוא תרגום של "The Babylonian Officials Who Oversaw the Siege of Jerusalem" פורסם במקור על ידי TheTorah.com בילי 2018. תורגם על ידי צוות האתר.
לטקסטים ולהקדמה מפורטת אליהם, ראו:
Jean-Jacques Glassner, Mesopotamian Chronicles (Society of Biblical Literature Writings from the Ancient World 19; Atlanta: Society of Biblical Literature, 2004), 37–114; 193–262.
למידע נוסף על אירועים אלה, ראו:
David Glatt-Gilad,“Jehoiachin’s Exile and the Division of Judah,” TheTorah (2017).
ראו:
The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, volume M2, 171.
שים לב שכמו ברוב המקרים, המקורות שלנו אינם מתארים רשמית תפקיד זה, כך שהפרשנות של התפקיד המוגדר בתואר זה אינה ודאית.
ראו רד"ק על ירמיהו לט:ג, שמציע שאותן מילים בתחילת הפסוק ובסופו מתייחסות לדמויות שונות.
המילה היא\ סינ-מגיר, אך הנו"ן של "סינ" (שמו של אל הירח) נטמע במ"ם של "מגיר".
ראו:
“The Court of Nebuchadnezzar,” in James B. Pritchard, ed.Ancient Near Eastern Texts Relating to the Old Testament(Princeton, 1969), 307–308.
ראו:
The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, volume R, 289.
הגילוי המחודש עלה לכותרות. ראו, למשל:
Nigel Reynolds, “Tiny Tablet Provides Proof for Old Testament,” The Daily Telegraph, July 13, 2007.
ניתוח מחקרי של טקסט זה ניתן למצוא ב:
Bob Becking, “The Identity of Nabu-sharussu-ukin, the Chamberlain: An Epigraphic Note on Jeremiah 39:3,” Biblische Notizen 140 (2009):35–46.
אין זה סביר שהמספר המקראי בספר ירמיהו מתייחס לתמונה הספציפית הזו: גם אם יהודי תחת שלטון נבוכדנצר (ירמיהו, לצורך העניין) היה מבקר באשור, הוא לא היה רואה את התמונה הספציפית הזו, כי סנחריב והארמון שלו נעלמו הרבה קודם להתרחשות האירועים המסופרים.
מאמרים קשורים :
