בטקסטים הכהניים הפכה שמירת המצוות למטרה בפני עצמה ואילו המשמעות או התכלית המיוחדות לכל מצווה ומצווה נתפסו כעניין משני. במקביל הדגישו המחברים הכהניים את חשיבותה של הכפרה האישית, וקבעו כי יש להביא קורבן חטאת אפילו על עבירות שנעשו בשוגג.

לאור הראיות העולות מן המקרא ומממצאים מן המזרח הקדום באשר להשלכותיה של שבועת שקר, אני מציעה זווית חדשה להבנת המקרה שבו קרבן אשם (ויקרא ה:כ–כו) נועד לכפר על עבירת רכוש ועל שבועת שקר שבאה לאחריה.

מי זקוק למשכן? מה הטעם בעבודת הקורבנות? רמב"ם ורמב"ן מציעים תשובות שונות בתכלית לשאלות האלו, ותשובותיהן חושפות מחלוקת עמוקה על מהותן של היהדות ומצוותיה.

על תוכניתה של התורה לדמוקרטיזציה של ידע ובניית ציבור משכיל.