סיפור יוסף: אומנות ספרותית קדומה במיטבה

שילוב מילים ומנהגים המקנים לסיפור נופך מצרי

בדומה לסיפור יציאת מצרים (שמות א–טו),^[1] סיפור יוסף רצוף גם הוא יסודות מצריים: מילים, רעיונות, תפיסות דתיות ועוד. הדוגמה הטובה ביותר לכך באה בפרק מא בספר בראשית, העשיר במילים, בשמות ובמנהגים מצריים.^[2]

מילים מצריות

אָחוּ – המילה "אחו" נזכרת בחלום הפרות (פס' ב, יח). מקור המילה במילה המצרית 3ḫy, שמשמעותה "עשב קנים".^[3]

אַבְרֵךְ – כאשר יוסף עובר במרכבה בחוצות העיר קוראים לפניו "אַבְרֵךְ" (פס' מג). מילה זו יחידאית במקרא, ואף שהוצעו הצעות שונות באשר לגיזרונה, ההצעה הטובה ביותר, בייחוד לאור ההקשר, היא ib r-k, שפירושה המילולי הוא "לב אליך" (כנראה במובן "שימו לב").^[4]

שמות מצריים

צָפְנַת פַּעְנֵחַ – פרעה קורא ליוסף בשם צפנת פענח (פס' מה). בעברית אין לשם משמעות,^[5] אבל סביר מאוד לראות בו צורה מעוברתת של המשפט המצרי dd p3 ntr iw-f ʿnḫ, שפירושו "האֵל אומר, יש לו חיים".^[6] קוראים רבים יזהו בוודאי את המילה המצרית, ʿnḫ, שפירושה "חיים" שהשתמרה בשלושת העיצורים האחרונים בשם צפנת פענח.

אָסְנַת – שמה של אשת יוסף, אסנת (פס' מה, נ), נגזר מן הצירוף המצרי n-s nt, "השייכת ל(אלה) נית".^[7] שמות הבנויים בתבנית שכזאת היו שכיחים לכל אורך תולדות מצרים העתיקה.

פֹּוטִי פֶרַע – חותנו של יוסף נקרא פוטי פרע (פס' מה), שם שמקורו בביטוי המצרי p3 di p3 rʿ, "זה ש(האֵל) רַע נתנו".^[8]

אוֹן – פוטיפרע מתואר כ"כהן אֹן" (פס' מה). און (במצרית iwn; עיר זו מוכרת גם בשם היווני "הליופוליס") הייתה המרכז של פולחן האֵל רַע במצרים העתיקה.^[9]

מנהגים מצריים

פתרון חלומות – פתרון החלומות נחשב לאומנות מוערכת במצרים העתיקה; למעשה, הגיעו לידינו שני מדריכים מקיפים לפתרון חלומות ממצרים העתיקה.^[10] הקדום והארוך שבהם, המתוארך לימי שלטון רעמסס השני (1279–1213 לפני הספירה), כולל רשימה בת 222 פריטים (139 חלומות טובים, 83 חלומות רעים), ובכל מקרה ומקרה, מוסבר כיצד יש לפרשו. פרשנות החלום מוצגת בצורה סכמטית:^[11] "אם חולמים X, אזי יתרחש Y". אין תמה אפוא שהריכוז הגדול ביותר של חלומות ופתרונם במקרא מצוי בסיפור יוסף: שני חלומותיו בפרק לז, חלומות שרי פרעה האסורים לצד יוסף בפרק מ, וחלומות פרעה בפרק מא.^[12]

גילוח – בפס' יד יוסף מתגלח לפני פגישתו עם פרעה. פרט זה משקף את המציאות ההיסטורית: הישראלים ובני עמים שמיים אחרים נהגו לגדל זקנים, ואילו המצרים נהגו להתגלח. מעשה זה הוא הצעד הראשון בתהליך התירבות של יוסף, שבו הוא מאמץ את אורח החיים המצרי על פני העברי.

לבוש – כאשר פרעה מרומם את יוסף וממנה אותו על הנהגת הממלכה הוא מלבישו בבגדים מצריים:

^{בראשית מא:מב} וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת טַבַּעְתֹּו֙^[13] מֵעַ֣ל יָדֹ֔ו וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל יַ֣ד יֹוסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתֹו֙ בִּגְדֵי שֵׁ֔שׁ^[14] וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל צַוָּארֹֽו.

בגדים אלה אופייניים לאציל מצרי, כפי שאפשר לראות בציורים רבים המצויים בקברים ממצרים העתיקה.

שפע המילים והיסודות התרבותיים המצריים בסיפור יוסף אינם רק ביטוי של הרקע התרבותי והתיאולוגי של הכתובים המקראיים, אלא הם גם משרתים מטרה ספרותית: בזכות שילוב המילים והרעיונות שמקורם במקום התרחשות הסיפור, המחבר כאילו שולח את הקורא למצרים. ואין זה אלא רק אחד מבין האמצעים הספרותיים שבהם נקטו המחברים שעיצבו והוציאו מתחת ידם את סיפור יוסף.

במקרא רבדים רבים, וביניהם: רובד תאולוגי, מוסרי ואתי, היסטורי, משפטי, פוליטי. אולם, בראש ובראשונה המקרא הוא יצירת ספרות, כפי שעולה ממספר הולך וגדל של מחקרים בחמישים השנים האחרונות.^[15] הסופרים המקראיים היו אנשי ספר בני התרבות הישראלית שפיתחו סגנון של כתיבה ספרותית שלא היה לו אח ורע בעולם העתיק. סיפור יוסף הוא הדוגמה המרשימה ביותר לסגנון זה.

מונולוג פנימי

בסיפור יוסף כמה דוגמאות מובהקות לשימוש במונולוג הפנימי, שהוא אמצעי סגנוני נפוץ במקרא. על פי רוב המספר המקראי מתאר את האירועים בלבד. אבל מדי פעם בפעם המחבר מאפשר לקורא לראות את הסיפור לא מנקודת המבט האובייקטיבית (זאת אומרת: האובייקטיבית לכאורה) של המספר המדבר בגוף שלישי, אלא מנקודת המבט של דמות או של כמה מן הדמויות.

דוגמה אופיינית לשימוש בכלי זה מופיעה בבראשית:

^{בראשית מא:ח} וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה.

הסיפור מתאר שני חלומות, והכתוב מיידענו שפרעה התעורר בין חלום הפרות ובין חלום השיבולים (פס' ד). אולם נוסח פס' ח –"ויספר פרעה להם את חלומו" (ולא "חלומותיו") – מלמד שפרעה הבין ששני החלומות – אחד הם. אולם החרטומים אינם משכילים לעמוד על עניין זה; בעיניהם פרעה חלם שני חלומות, ולפיכך הכתוב אומר "ואין פותר אותם לפרעה".^[16]

הרישא של הפסוק – "ויספר... את חלומו" – פותחת לקורא צוהר לנקודת המבט של פרעה; והסיפא "ואין פותר אותם" מציגה את נקודת המבט של החרטומים.

העובדה שהחרטומים לא עמדו על מה שפרעה הבין מוצגת בצורה עמומה מאוד, בכך שהכתוב מדלג מקול המספר לנקודת המבט של הדמויות בסיפור. תודעת הדמויות מוצגת ללא דיבור ישיר, ולכן מכונה מצב שכזה "מונולוג פנימי".

על הקורא להמשיך ולאחוז באבחנה הזו גם בהמשך קריאת הסיפור. אומנם פרעה אומר ליוסף "חלום חלמתי ופֹתר אין אֹתו" (פס' טו) – בלשון יחיד – והן יוסף הן הקורא שומעים זאת ישירות מפי פרעה, אך מסר האחדות בין שני החלומות מובע באופן מפורש ומודגש בדברי יוסף לפיו "חלום פרעה אחד הוא" (פס' כה).

יוסף מבין היטב את מה שהחרטומים לא השכילו להבין. סביר כי בבחירת יוסף לפתוח את פתרון החלום (או שני החלומות שהם אחד) באופן זה, היה בכדי להבהיר לפרעה שהוא מצא את פותר החלומות שביקש. יוסף השכיל לומר במפורש את מה שפרעה כבר ידע: שני החלומות אינם אלא חלום אחד.

רק מי שקורא את הסיפור בקפידה ועומד על כוונת הסופר המקראי בבחירת המילים "ואין פותר אותם לפרעה" (פס' ח) לביטוי מונולוג פנימי המשקף את נקודת המבט של החרטומים – רק הוא יוכל להבין לאשורו את האופן שבו עלה יוסף עלה על החרטומים ביכולתו לפרש את חלום (או חלומות) פרעה.

חזרה תוך שינוי

חזרה היא אחד האמצעים הספרותיים החשובים ביותר במקרא, ושמור לה מקום של כבוד בסיפור יוסף.^[17] בסיפור הנדון ננקטת אחת מטכניקות החזרה, – חזרה בשינוי. הדבר נעשה במומחיות רבה בתיאור צמד חלומותיו של פרעה (מא:א–ז).^[18] המספר מתאר את החלומות בפרוטרוט אך בדיווח יבש, ללא פרשנות. בהמשך, פרעה מספר את החלומות לחרטומי מצרים בקצרה (מא:ח), וקוראי הסיפור אינם שומעים את פרטי הדברים מפיו בדברו. לאחר מכן, כשיוסף בא לפניו (מא:יד–טז), אנחנו שומעים את תוכן החלומות בפעם השנייה (מא:יז–כד), הפעם מפי פרעה המדבר אל יוסף. בפעם הזו תיאור החלומות נרגש ונלוות להם הערות אישיות:

^מא:יט ...לֹֽא רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ.

^מא:כא וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי בָ֣אוּ אֶל קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה…

הערות אישיות אלה אינן מופיעות בתיאור החלומות הראשון. בסיפור בא גם תיאור שלישי של החלומות – או של חלקם לפחות, כשיוסף חוזר על יסודות מדברי פרעה במהלך פתרונו את החלומות (פס' כה–כז).

שינויים בבחירת המילים

אוצר המילים משתנה מגרסה לגרסה של תיאור החלומות. טכניקה זו של חזרה תוך שינוי אופיינית לסיפור המקראי, והיא פועלת בשני נדבכים.^[19] בנדבך הראשון היא מאפשרת למחבר להפגין את כישוריו בתחום אוצר המילים והדקדוק; ובנדבך השני היא מסייעת למנוע את הסכנה שהמאזין ישתעמם משמיעת אותו הסיפור במדויק פעם אחר פעם.

במקור הטקסט הוצג בעל פה, ועלינו לתת את הדעת על עניין זה כאשר אנחנו קוראים ספרות קדומה. המחבר כתב את הטקסט, אבל אדם אחר הציג את הטקסט בעל פה, והמאזינים האזינו לו. מהלך מסירת הסיפור היה אפוא:

מחבר > טקסט > מציג > מאזין

העובדה שהמחבר מכניס בטקסט שינויים במקרים של חזרה על עניינים תובעת מן המאזין להקשיב בקפידה בעת הצגת הטקסט.

בסיפור חלומות פרעה כמה דוגמאות בולטות לשינויים ממין זה בלשון הטקסט.

חלום הפרות

הפרות הבריאות

המספר (מא:ב)	יְפֹ֥ות מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר
פרעה (מא:יח)	בְּרִיאֹ֥ות בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר

סדר הופעת התיאורים השתנה, והמילה "תואר" מחליפה את המילה "מראה".

הפרות הרזות

המספר (מא:ג)	רָעֹ֥ות מַרְאֶ֖ה וְדַקֹּ֣ות בָּשָׂ֑ר
פרעה (מא:יט)	דַּלֹּ֨ות וְרָעֹ֥ות תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקֹּ֣ות בָּשָׂ֑ר

 גם כאן המילה "מראה" מתחלפת במילה "תואר" בגרסה השנייה; בגרסה השנייה גם מתווספת המילה "מאֹד"; פרעה פותח את תיאורו במילה "דלות", שאינה מצויה בתיאור שבפי המספר; ותחת המילה "דקות" נקוטה בגרסה השנייה המילה "רַקֹּות". ומלבד כל ההבדלים הללו, פרעה מוסיף את ההערה האישית שנזכרה לעיל: "לֹֽא רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ".

הפרות הרזות אוכלות את הפרות הבריאות

	הפרות הבריאות	הפרות הרזות
המספר (מא:ד)	יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת	רָעֹ֤ות הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר
פרעה (מא:כ)	הַבְּרִיאֹֽת	הָרַקֹּ֖ות וְהָרָעֹ֑ות

תיאור הפרות בדברי המספר על הפרות הרזות האוכלות את אלו השמנות דומה אך לא זהה לאופן שבו תיאר אותן בעת הופעתן לראשונה בחלום (פס' ב ו–ג). בתיאור הפרות הבריאות המספר רק משמיט את המילה "בשר" (ראו מא:ב), ובתיאור הפרות הרזות הוא חוזר על אותם הצירופים, אך מוסיף להם את תווית היידוע. אני סבור שגם כאן לפנינו עניין סגנוני: א) המחבר נוטש את טכניקת החזרה בשינוי כדי לא לבלבל את הקורא/המאזין; ב) רושמן של הפרות הרזות על פרעה היה עז כל כך שתיאורן אינו משתנה, לפחות בפס' ג–ד.

המחבר שב להכניס שינויים בדיווח כאשר פרעה מספר את חלומו ליוסף (פס' כ–כא): כעת הוא מתאר את הפרות הרזות כרקות ורעות, והפרות הטובות מתוארות רק כ"בריאֹת". את תיאורו זה את החלום, מסיים פרעה במילים "וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה".

חלום השיבולים

בתיאור השני של חלום השיבולים, השינויים בתיאור השיבולים הרעות הבולעות את אלו הטובות, אינם רבים כל כך, אך גם בו ננקט אמצעי סגנוני זה.

הופעת השיבולים הטובות

המספר (מא:ה)	בְּרִיאֹ֥ות וְטֹבֹֽות
פרעה (מא:כב)	מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֹֽות

 התיאור הראשון של השיבולים הטובות (פס' ה) קצר מתיאור הפרות, ויש בו שתי מילים ולא ארבע. בתיאור החלום מפי פרעה מוחלפת אחת המילים במילה שמשמשת את המספר בתמונה הבאה בחלום (פס' ז).

הופעת השיבולים הרעות

המספר (מא:ו)	דַּקֹּ֖ות וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים
פרעה (מא:כג)	צְנֻמֹ֥ות דַּקֹּ֖ות שְׁדֻפֹ֣ות קָדִ֑ים

 פרעה מרחיב בדבריו כאן ומוסיף מילה חדשה – צנומות –שהיא מילה יחידאית במקרא. נוסף על כך הוא יוצר שינוי סגנוני באמצעות השמטת וי"ו החיבור לפני הרכיב האחרון, "שדֻפות קדים".

השיבולים הרעות בולעות את השיבולים הטובות

	השיבולים הטובות	השיבולים הרעות
המספר (מא:ז)	הַבְּרִיאֹ֖ות וְהַמְּלֵאֹ֑ות	הַדַּקֹּ֔ות
פרעה (מא:כד)	הַטֹּבֹ֑ות	הַדַּקֹּ֔ת

בסצנת הבליעה מתאר המספר את השיבולים הטובות כשיבולים "בריאות" ו"מלאות". השינוי במילה השנייה (מ"טֹבות" ל"מלאות") זהה לשינוי בדברי פרעה כאשר הוא מתאר את הופעת השיבולים הטובות. תיאור השיבולים הרעות כ"דקות" בדברי המספר דל למדי, והוא משמיט את היותן "שדופות קדים".

בדברי פרעה, כאשר הוא מתאר את החלום באוזני יוסף, מקוצרים שני התיאורים, והשיבולים הטובות מתוארות במילה זו ותו לא. השיבולים הרעות מכונות בפיו "דקֹת", כמו בדברי המספר.

הקיצורים הללו עשויים לבטא עייפות של פרעה בשלב זה, לקראת סוף נאומו הארוך (פס' יז–כד), שבעטיה הוא נוקט בשמות תואר בודדים בלבד כדי לתאר את שני סוגי השיבולים.

פתרון החלום בפי יוסף

בהמשך הסיפור יוסף מכנה את הפרות ואת השיבולים בתארים ובמונחים נוספים!

הפרות והשיבולים הטובות – בתחילת דבריו משתמש יוסף בלשון פשוטה ומכנה הן את הפרות הן את השיבולים בתואר "הטֹבֹת" (פס' כו). פרעה תיאר במילה זו רק את השיבולים הטובות (פס' כב, ראו לעיל), אולם יוסף מרחיב את השימוש בה ומתאר בה את שתי הקבוצות הטובות.

הפרות והשיבולים הרעות – בפסוק הבא מתאר יוסף את הפרות הרעות כ"רקות ורעות" (מא:כז); כלומר, הוא מצטט במדויק את מה ששמע מפי פרעה (פס' כ, ראו לעיל).^[20] אך בתיאור השיבולים הרעות יוסף מוסיף מילה חדשה: "הָרֵקֹ֔ות שְׁדֻפֹ֖ות הַקָּדִ֑ים" (מא:כז). יתרה מכך, היות שהמילים רַקות ורֵקות דומות מאד (וכתיבן זהה), המאזין עשוי לחשוד לרגע שמציג הטקסט לא דייק בהגיית המילים או שהוא עצמו לא שמע היטב את הדברים שנאמרו. אבל זה טיבה של ספרות המקרא: חילופים קלים באוצר המילים כגון חילוף זה הם אחת מאבני הבניין העיקריות שמהן נבנה הטקסט.

תפקיד המאזין

מאחר שספרות זו נועדה להיקרא בקול באוזני קהל מאזינים, יש לתהות: האם ציפו מן המאזינים לעקוב אחר שינויי הלשון הקטנים הללו? האם משימה שכזו היא כלל בגדר האפשר?! מסתבר שכן. המאזינים בני העולם העתיק, שהתחנכו בתרבות שבה הספרות הוצגה בעל פה לקהל שצפה והאזין (אך לא קרא בה בעצמו), היו מסוגלים להבחין בשינויים כאלו.

הלשון הייתה חלק בלתי נפרד מן הסיפור. לפיכך המחבר ניצל את ההזדמנויות שנקרו בפניו להפגין את כושרו הספרותי, והוא היה יכול לצפות שהקוראים/המאזינים יצליחו לעמוד על השינויים הקלים באוצר המילים ובסגנון.

אומנות ספרותית בפרוזה המקראית

מחבר הטקסט שלפנינו מנצל כל הזדמנות כדי להעצים את ההנאה מן הסיפור. מילים, שמות ומנהגים מצריים מעתיקים את הקורא ממקומו למצרים, השימוש במונולוג הפנימי פותח לו צוהר לתודעתן של הדמויות (במקרה זה, בעיקר לתודעתו של פרעה), והוא מוזמן לנתח מגוון רחב של שינויים המצויים בדיווחים השונים על החלומות. האפקט המשולב של כל אלה הוא הסיבה לכך שהסיפור שלפנינו, סיפור יוסף, הוא אחת מגולות הכותרת של הפרוזה המקראית.