סיפור יוסף מזמין את הקורא לבקר במצרים דרך המילים, השמות והמנהגים המצריים שבסיפור. הוא מעודד אותו לבחון את משמעות השימוש הייחודי באמצעי הספרותי של חזרה תוך שינויים, והוא פותח לקורא צוהר לתודעת הדמויות (במקרה זה – דמותו של פרעה) באמצעות שימוש במונולוג פנימי.

השתחוויה אפיים ארצה – השתטחות על הקרקע בפישוט ידיים ורגליים – היא מחוות כבוד רווחת במקרא. מדוע כיום היא מתקיימת רק בימים הנוראים?

טקסט ממצרים ההלניסטית (מיוחס ל-100 לפנה"ס עד 100 לספירה בערך) מספר סיפור רומנטי על נישואי יוסף ואסנת. בתחילה אסנת מסרבת ליוסף, וכאשר היא לבסוף מתאהבת בו, הוא מסרב לה משום שהיא בתו של כוהן מצרי. רק כשהיא מתחילה לשמור אמונים לאלוהי ישראל, יוסף נושא אותה לאישה.

אנשי הממשל המצריים, ובהם גם פרעה, מתוארים בסיפור יוסף כנדיבים ונבונים. יוסף עצמו מגלח את זקנו, לובש בגדים מצריים, מאמץ שם מצרי ונושא לאישה את בתו של כהן מצרי. אין בטקסט דבר שירמז לכך שהמחבר ראה פסול בכל אלה.

הסמליות ההיסטורית של שנים עשר השבטים והמשמעות הגיאוגרפית של שבט בנימין.