בלהה וזלפה הולידו ארבעה שבטים — האם הן אפוא אמהות ישראל?

בסוף סדר פסח נהוג לשיר כמה שירים עממיים. השיר הלפני אחרון, "אחד מי יודע?", מונה מאחד עד שלושה-עשר, ומקשר לכל מספר נושא מן המסורת היהודית. הבית הרביעי אומר כך:

ארבע מי יודע? ארבע אני יודע: ארבע אימהות, שלושה אבות, שני לוחות הברית, אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.

רשימת שלושת האבות מופיעה כבר בתורה עצמה, כאשר י־הוה מתגלה למשה בסנה הבוער:

^{שמות ג:ו} וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

לעומת זאת, התורה אינה מציגה רשימה מקבילה של האמהות, ואף לא מכנה את הנשים הללו "אמהות". נראה כי חז"ל מבקשים להשלים את התמונה ולהעמיד את האימהות כמקבילות לאבות. כך, למשל, לקראת סוף הקללות בספר ויקרא, נאמר לנו כי י־הוה יזכור את הברית עם האבות (אם כי לא נעשה שימוש במונח "אבות" בפסוק זה):

^{ויקרא כו:מב} וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.

המדרש התנאי הקדום "ספרא" דורש את מילת היחס "את" כדי להרחיב את הרשימה ולכלול בה גם את האימהות:

^{ספרא, בחוקתי, פרק ח} אין לי אלא אבות; אימהות מניין? תלמוד לומר "את", ואין 'אֶתִים' אלא אימהות שנאמר (בראשית מט, לא) "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו".

במקום אחר, התלמוד רואה בכל אחד משלושת האבות ובכל אחת מארבע האימהות קבוצה רשמית:

^{ברכות טז ע"ב} תַּנְיָא אִידַּךְ: תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין קוֹרִין ״אָבוֹת״ אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה, וְאֵין קוֹרִין ״אִמָּהוֹת״ אֶלָּא לְאַרְבַּע.^[1]

בפירושו לתלמוד שם, רש"י (ר' שלמה יצחקי, 1040–1105) מונה את ארבע האמהות:

^{רש"י לברכות טז ע"ב} אלא לארבע – שרה, רבקה, רחל ולאה.

עם זאת, מקורות חז"ליים אחרים טוענים כי למעשה ישנן שש אמהות. לדוגמה, שיר השירים רבה (כ-600 לספירה, הגליל)^[2] מונה את האמהות כדוגמה לקבוצה של "שש". הטקסט נפתח בדרשה על פסוק משיר השירים:

^{שיר השירים רבה (וילנה) פרשה ו} "יפה את רעיתי כתרצה" (שיר השירים ו:ד) — כשאת רוצה; כד את בעייא לית את צריכה בעייה מכלום מילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון את המשכן? לא מהן ובהן הביאו אותן! ה[דא] ה[וא] ד[כתיב]: (במדבר ז:ג) "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב."

המדרש ממשיך ומציע משמעויות סמליות שונות למספר שש:

כנגד ששה רקיעים... שש כנגד שש ארצות... ו' כנגד ו' ערכי משנה, שש כנגד ששת ימי בראשית, ו' כנגד ו' אמהות, שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה.^[3]

אותו פירוש למספר שש מופיע באסתר רבה (המאה ה-6),^[4] הפעם במדרש על משמעות ששת המדרגות לכסאו המרומם של שלמה:

^{אסתר רבה א:יב} וכן היה "שש מעלות לכסא" (מלכים א י:יט, דברי הימים ב ט:יח)—שש כנגד ששה רקיעים... שש כנגד שש ארצות... שש כנגד ששה סדרי משנה... שש כנגד ששת ימי בראשית, שש כנגד שש אמהות, שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זלפה.^[5]

בלהה וזלפה נכללות גם הן יחד עם ארבע האמהות המקובלות בתפילת יום הכיפורים המונה שורה של דמויות מן העבר ובכללן "האמהות הצדיקות":

^{מחזור ליום כפור ספרד, סדר ליל יום כפור, שיר הכבוד} בזכות האבות הקדושים אברהם יצחק יעקב משה אהרון דוד שלמה אליהו אלישע, ובזכות האמהות הצדיקות שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה, זלפה, חנה, אביגיל.

אם נניח לרגע בצד את שאלת צדקתן, אין ספק שבלהה וזלפה הן אמהותיהם של ארבעה משבטי ישראל. מדוע אפוא הן נעדרות מרוב המקורות והמסורות המונים את האימהות? כדי להבין זאת, עלינו לבחון תחילה כיצד הן מוצגות במקרא.

הפילגשות בלהה וזלפה נישאות ליעקב

עם נישואיהן ליעקב, לבן נותן לכל אחת מבנותיו "שפחה",^[6] כלומר אישה משועבדת:

^{בראשית כט:כד} וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה.^[7]

^{בראשית כט:כט} וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.

אמה הייתה גם אישה שאדונה יכול היה לקיים עמה יחסים ולהוליד ממנה ילדים.^[8] לכן, כאשר רחל מתייאשת מן האפשרות שתהר,^[9] בעוד לאה יולדת ארבעה בנים בזה אחר זה, היא נותנת את בלהה ליעקב:

^{בראשית ל:ג} וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה.^ל:ד וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב.^[10]

ההיגיון של רחל זהה לזה של שרי, כאשר היא נותנת את הגר לאברם:

^{בראשית טז:ב} וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ־הוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.^טז:ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

הן הגר והן בלהה מכונות הן "שפחה" והן "אישה".^[11] בכל אחד מן המקרים, נראה כי הפיכתה של השפחה לאשת אברם או יעקב לא ביטלה את מעמדה המשועבד.^[12] דבר זה מסביר מדוע שרי ורחל כאחת מדברות על האפשרות "להיבנות" באמצעות ילדיהן של שפחותיהן. ואכן, בניגוד לשרה, שנראה כי איבדה את השליטה על הגר ואין לה כל קשר עם בנה ישמעאל, רחל היא הקוראת בשם לבנו הבכור של בלהה, בטענה שאלוהים נתן לה — לרחל ולא לבלהה — בן:

^{בראשית ל:ה} וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ^ל:ו וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן־לִי בֵּן עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.^[13]

רחל קוראת בשם גם לבנה השני של בלהה — שוב, מבלי להכיר בתפקידה או באישיותה של בלהה — והפעם השם מבטא את התחרות בינה לבין לאה:

^{בראשית ל:ז} וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. ^ל:ח וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים  נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.

כאשר לאה מבינה מה אחותה מנסה להשיג באמצעות שפחתה, היא נותנת ליעקב את שפחתה, זלפה:

^{בראשית ל:ט} וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה.

כמו רחל, גם לאה היא שמעניקה שמות לשני הבנים שילדה שפחתה, והכתוב מייחס לה — ולא לזלפה — את מתן השמות:^[14]

^{בראשית ל:יב} וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. ^ל:יג וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאׇשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אָשֵׁר.^[15]

בהתייחסו ללידתם של ארבעת הבנים הללו, מציין רבי משה בן נחמן (רמב"ן, כ-1195–כ-1270) כי בכל לידה, הפסוק מדגיש שהאישה ילדה בן "ליעקב":

^{רמב"ן בראשית ל:ה} "וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן"—הזכיר בכל השפחות "ליעקב" כדי לומר שהוא חפץ בהם ומודה בהם, ואין הוא נקרא לו בן האמה אלא בן ליעקב, כבני הגבירות המתייחסים אליו.^[16]

ואף על פי כן, מעמדן הדו-משמעי של בלהה וזלפה – מצד אחד נשותיו של יעקב ואמהות בניו, ומצד שני נשים משועבדות – בא לידי ביטוי ככל שהסיפור מתפתח.

הפילגשות וילדיהן

כאשר יעקב עוזב את בית לבן, נאמר רק שהוא לוקח את נשותיו וילדיו, שכוללים כאן את בלהה ואת זלפה:

^{בראשית לא:יז} וַיָּקׇם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים.

לבן ממהר להשיג את יעקב, ומחפש באוהלי כל הנשים אחר התרפים הגנובים; כאן, בלהה וזלפה אינן נזכרות בשמן אלא מכונות יחד "שתי האמהות":

^{בראשית לא:לג} וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב  וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל.

ההבחנה בין מעמדן של נשות יעקב, רחל ולאה, לבין מעמדן של שפחותיהן, ניכרת בדרישתו של לבן מיעקב בהמשך הפרק, שלא ייקח לו נשים אחרות מלבד בנותיו:

^{בראשית לא:נ} אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.

ואולם, יעקב כבר לקח לו שתי נשים נוספות — בלהה וזלפה. נראה אפוא כי מאחר שהן שפחותיהן של רחל ולאה, הן אינן נתפסות כאן כנשים המתחרות במעמדן של בנות לבן. עם זאת, המדרש בבראשית רבה (עד:יג) מציג את בלהה וזלפה גם כבנותיו של לבן, שנולדו לו מפילגש. רעיון זה מובא גם בפירושו של רש"י:

^{רש"י בראשית לא:נ:א} "בנתי... בנתי"—שְׁתֵּי פְעָמִים, אַף בִּלְהָה וְזִלְפָּה בְּנוֹתָיו הָיוּ מִפִּילֶגֶשׁ.

בלהה וזלפה מוזכרות שוב יחד בקטגוריה הכללית של (שתי) שפחות אלמוניות כאשר יעקב חוצה את נהר יבוק, לפני מאבקו עם הישות האלוהית:

^{בראשית לב:כג} וַיָּקׇם  בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.

ילדי השפחות, לא ילדיהן של רחל ולאה

כאשר יעקב פוגש את אחיו עשו, מתברר שלא רק השפחות, אלא גם בניהן הם בעלי מעמד נחות יותר, שכן יעקב מציב את השפחות ואת ילדיהן בראש המחנה, במקום החשוף ביותר לסכנה מצד עשו:

^{בראשית לג:א} וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת׃ ^לג:ב וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים...^לג:ו וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ׃ ^לג:ז וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

הבחנה דומה מופיעה שוב מיד לאחר הסיפור על ראובן ובלהה (ראו נספח). התורה מציינת כי ליעקב שנים־עשר בנים, אך מונה אותם לפי אמותיהם; בני בלהה וזלפה נזכרים בנפרד ומזוהים במפורש כבניהן:

^{בראשית לה:כב} ...וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. ^לה:כג בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן. ^לה:כד בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. ^לה:כה וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. ^לה:כו וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר...^[17]

מצד אחד, הכתוב מזהה את בלהה וזלפה בבירור כאמותיהם של הבנים; רחל ולאה אינן מוצגות כאמותיהם במקומן. מצד אחר, בלהה וזלפה עדיין מוגדרות במפורש כשפחותיהן של רחל ולאה, ובכך נשמרת ההבחנה במעמדן לעומת נשותיו העיקריות של יעקב.^[18]

שנים-עשר אחים מאב אחד

ככל שהסיפור מתקדם, בני השפחות מוצגים לעיתים פשוט כחלק מבני יעקב, ללא הבחנה בינם לבין אחיהם. כך, למשל, בסיפור דינה (בראשית לד:ז), כאשר האחים זוממים להרוג את יוסף (בראשית לז:יט–כ), כאשר יעקב שולח אותם למצרים להביא מזון (בראשית מב:א), וכאשר הם עומדים לפני יוסף, מבלי לדעת את זהותו:

^{בראשית מב:יג} וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

יוצא מן הכלל חשוב אחד נמצא ממש בתחילת סיפור יוסף, שם מסופר לנו כי יוסף מביא אל אביו את דיבתם של בני בלהה וזלפה:

^{בראשית לז:ב} יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.

מצד אחד, הדבר מרמז כי מעמדם של האחים נמוך מזה של יוסף, אך מצד שני, אמותיהם מכונות כאן "נשי אביו", ואין כל אזכור לכך שהן היו גם שפחות.

שנים-עשר שבטים, ללא הבחנה

בדברי הפרידה של יעקב לכל אחד מבניו, בני בלהה וזלפה מכונים "בני יעקב", ללא כל הבחנה ביניהם על פי אמותיהם (בראשית מט:א–כז). הכתוב מכנה את כולם יחד "שבטי ישראל שנים עשר", ובכך מעניק לכאורה לכל בני יעקב מעמד שווה כאבות השבטים:

^{בראשית מט:כח} כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָּתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.

מעמדם של בניהן הוא שמביא אחדים לראות בבלהה ובזלפה "אמהות שבטים", שהרי בניהן נמנים עם שנים־עשר שבטי ישראל. ואף על פי שהן מתוארות לא רק כשפחות אלא גם כנשותיו של יעקב, הן אינן נמנות עם הנשים שנקברו במערת המכפלה בחברון.

השפחות אינן קבורות במערת המכפלה

משאלתו האחרונה של יעקב היא להיקבר במערת המכפלה:

^{בראשית מט:לא} שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה.

כמובן שגם רחל אינה קבורה במערת המכפלה, אך היעדר כל אזכור למותן של בלהה וזלפה או למקום קבורתן מדגיש את תפקידן המשני כאמהות-השבט בהשוואה לרחל ולאה. בלהה וזלפה הן אמהות-השבט במובן אחד, אך במובן אחר הן רק אמצעי להולדת בניו של יעקב.

לגאול את בלהה וזלפה

כפי שצוין בפתיחה, שרה, רבקה, רחל ולאה הן ארבע הנשים המזוהות בדרך כלל במסורת היהודית כ"אמהות". בנוסח המסורתי של תפילת העמידה נזכרים בברכה הראשונה אברהם, יצחק ויעקב בלבד, ואילו בנוסחים של זרמים יהודיים לא־אורתודוקסיים רבים נוספו לצדם גם שרה, רבקה, רחל ולאה. בלהה וזלפה, לעומת זאת, נותרות בדרך כלל מחוץ לרשימה.^[19] ואף על פי כן, גם הן באו מפדן-ארם, היו נשואות לאב אומה, וילדו בנים במסגרת הברית.

כפי שראינו קודם, זרמים מסוימים במדרש אכן מונים אותן כאמהות האומה. תרגום יונתן (המאה ה-7 לספירה בקירוב) מרחיק לכת ואומר ששמותיהן היו חקוקים על מטה משה:

^{תרגום ירושלמי [פסודו-יונתן] שמות יד:כא} ויט משה את ידו על הים במטה הגדול והנכבד שנברא מבתחלה ובו חקוק ומפורש השם הגדול והנכבד ועשרת האותות אשר הכה את מצרים ושלשת אבות העולם וששת האמהות ושנים עשר שבטי יעקב...

מנקודת המבט של חוקי התורה, לפחות, נישואיו של יעקב לבלהה ולזלפה מעוררים קושי קטן פחות מנישואיו לרחל וללאה גם יחד, שהרי ויקרא אוסר במפורש לשאת אישה "אל אחותה" בחייה (ויקרא יח:יח). אם זרמים יהודיים מודרניים בחרו להוסיף את שרה, רבקה, רחל ולאה לצד האבות מתוך רגישות פמיניסטית, האם יש הצדקה להותיר את בלהה וזלפה מחוץ למניין האמהות רק משום שהיו שפחות?

נספח

האירוע עם ראובן ובלהה

זמן קצר לאחר מותה של רחל,^[20] שוכב ראובן, בנה הבכור של לאה, עם בלהה, המכונה כאן "פילגש אביו":^[21]

^{בראשית לה:כב} וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵ͏ל.^[22]

אירוע זה עשוי להעיד על האופן שבו בני יעקב רואים את מעמדה של בלהה. כאשר הקורא פוגש לראשונה את בלהה, היא שייכת באופן מובהק לרחל (כט:כט). עם מותה של רחל, למי שייכת כעת בלהה? אך המספר המקראי מציג אותה כמי ששייכת למשק ביתו של יעקב, ומכנה אותה, מנקודת מבטו של ראובן, "פילגש אביו".

האם מעשהו של ראובן נועד לערער על סמכות אביו באמצעות השתלטות על אחת מנשותיו, בדומה למעשה אבשלום במרד נגד דוד (שמואל ב טז:כא–כב)? או שמא ראובן, בכורו של יעקב, מבקש לתבוע לעצמו את האישה היחידה שנותרה מפדן-ארם, עמה יוכל להוליד יורשים חוקיים?^[23] ברור שיעקב רואה במעשיו של ראובן — המפרים את חוקי התורה (ויקרא יח:ח; כ, יא; דברים כז, כ) — עלבון נורא, מה שמביא אותו לקלל את בנו על ערש דווי:

^{בראשית מט:ג} רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. ^מט:ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

אמנם הדברים נאמרים מפיו של יעקב, אך המסורת היהודית הותירה מקום גם לפרשנויות אחרות.^[24]