יעקב

דברי ה' ליעקב, "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו:ד), הם דברי חיזוק שנועדו לקוראים בתקופת הגלות.

השתחוויה אפיים ארצה – השתטחות על הקרקע בפישוט ידיים ורגליים – היא מחוות כבוד רווחת במקרא. מדוע כיום היא מתקיימת רק בימים הנוראים?

מפגש האיחוד בין יעקב ועשו מתקיים אחרי עשרים שנה של נתק. עשיו ניגש אל יעקב ברוח קלה ובזרועות פתוחות, אך יעקב נותר רשמי ומאופק. מדוע הוא לא משיב באותה רוח למחוות של עשיו?

סיפור המאבק בין יעקב ועשו משמש כאלגוריה פוליטית המשקפת את כיבוש אדום (=עשו) על ידי ממלכת ישראל (=יעקב) במאות ה־10 וה־9 לפנה"ס, ואת אובדן השליטה על שטח זה בשלהי המאה ה־8.

לאחר שהגביע של יוסף נחשף באמתחתו של בנימין, יהודה נושא נאום נלהב לשם הצלת בנימין. בנאום הוא טוען שאם בנימין יעזוב את אביו התוצאה תהיה ש"הוא" ימות. למי הוא מתכוון, מי עלול למות? ומדוע הטקסט מתנסח בעמימות?