אלוהים יורד עם יעקב למצרים: סיפור לגולים

לאחר שבני יעקב מספרים לאביהם שיוסף עודנו חי ואף משמש כמושל במצרים, יעקב מחליט לצאת למסע לראות את בנו לפני מותו. יעקב הזקן עוזב את חברון ויוצא למסע למצרים. זוהי גלותו השנייה מארץ ישראל. גלותו הראשונה הייתה הבריחה לחרן (בראשית כח:י ואילך), שם התגורר עשרים שנה. כעת עליו לצאת פעם נוספת לגלות אשר סופה לוט בערפל.

כאשר יעקב יוצא לגלותו הראשונה, בית אביו נותר בארץ כנען. הוא אמנם חזר עשיר במשפחה וברכוש אך כך או אחרת היה לו מקום לשוב אליו. כעת בירידתו מצרימה הוא יוצא עם כל צאצאיו והרכוש שצברו בכנען ומותיר מאחוריו רק קברים ומזבחות, דבר המרמז כי אולי לא ישוב. בדרכה מצרימה השיירה מגיעה לבאר שבע. יעקב מקריב קורבנות לאלוהי אביו יצחק, וכמו אבותיו, זוכה לגילוי אלוהי לילי:^[1]

^{בראשית מו:ב} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ^מו:ג וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. ^מו:ד אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ.

ממה מפחד יעקב?

בהתגלות זו, אלוהים אומר ליעקב לא לפחד לרדת מצריימה. איזה סוג של פחד המסר הזה מתכוון למנוע?

פחד המבוסס על ניסיון העבר

יעקב חושש מהגלות מכיוון שכבר חווה אותה בעבר, ולכן הוא זקוק לחיזוק אלוהי. בגלות חרן יעקב חי תחת חסותו של דודו הערמומי לבן, ולבן ניצל כל הזדמנות להונות אותו ולנצל את מעמדו כזר כדי להפיק ממנו כמה שיותר כוח עבודה. כעת, יעקב וכל צאצאיו עוברים לארץ חדשה ועומדים שוב להיות זרים ומועדים לניצול.^[2]

פחד מעזיבת ארץ הקודש

כבר בתחילת ההתגלות אלוהים אומר ליעקב שלא יפחד לרדת למצרים. רש"י (1040–1105) מפרש זאת כך:

אל תירא מרדה מצרימה – לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ.

רמב"ן (1194–1270) טוען שהפסוק הזה טומן בחובו סוד:

אבל [אלוהים] קראו יעקב [כלומר: לא ישראל] לרמוז כי עתה לא ישור עם אלהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו ובזרעו ופחד ממנו.

שד"ל (1800–1865) מציע:

ואולי היה דואג שמא בלכתו מצרימה עם כל בני ביתו לא יוכל עוד לרשת את ארץ ישראל.

כך קישרו הפרשנים את פחדו של יעקב לעזיבת הארץ לחוויית הגלות, לקשיים שבהסתגלות למקום חדש, כולל השינוי במעמד החברתי והתרבותי, ולחשש שמא השהות זמנית תהפוך לקבועה ותוביל להגירה או להתבוללות. דברי האל, "אָנֹכִי אַשִּׂימְךָ לְגוֹי גָּדוֹל שָׁם", נועדו להרגיע את יעקב ולהבטיח לו שצאצאיו יהפכו במצרים לגוי גדול ושרובם לפחות לא יתבוללו אלא ישמרו על זהותם.

פחד מתוקפנות מצרית

מנקודת מבטו של הקורא פחדו של יעקב מבשר את אירועי תחילת ספר שמות. בני ישראל "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" עד שהמצרים כבר לא רוצים בנוכחותם. ההתגלות הזו ליעקב היא אפוא תחילת מימוש ההבטחה לאברהם בברית בין הבתרים:

^{בראשית טו:יג} יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

כשאלוהים אומר זאת לאברהם הוא לא מציין את שם הארץ שבה תתרחש הגלות העתידית, אך הכתוב מניח שהקורא כבר יודע שמצרים היא המקום שבו יעמוד זרע אברהם תחת שוט העבדים.

על כל פנים הגלות היא מוטיב חוזר לאורך ספר בראשית. קין היה הגולה הראשון, וגם אברהם, יצחק, יעקב ואפילו יוסף חוו את הקשיים והסכנות של הגלות ולצידם גם את ההזדמנויות הגלומות בה.

החיזוק האלוהי: "אנכי ארד עמך"

החיזוק האלוהי לנוכח פחדו של יעקב כולל הבטחה נוספת: השכינה וההשגחה האלוהית יהיו עמו גם במצרים. דברי האל, "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה," אינם מכוונים רק ליעקב, אלא גם עונים לשאלת היקף ההשגחה האלוהית בעולם.

יעקב לומד כאן אפוא שאלוהים לא יעזוב אותו כפי שלא עזב אותו כאשר ברח לחרן להימלט מנקמתו של עשו אחיו. בפרשייה ההיא אלוהים התגלה ליעקב בחלום הסולם, ויעקב הגיב בהפתעה:

^{בראשית כח:טז} ...אָכֵן יֵשׁ יְ־הוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

גם בחרן אלוהים התגלה ליעקב ואמר לו לשוב לארץ אבותיו (בראשית לא:ג). בדרכו חזרה ארצה פגש יעקב במלאכי אלוהים ובתפילתו לפני פגישתו עם עשו הודה לאלוהים על "כל החסדים וכל האמת" שעשה עימו עד כה.

מדוע יעקב זקוק לחיזוק נוסף?

במילים אחרות סיפור חייו של יעקב הוכיח לו שאלוהים עמו. ההבטחה האלוהית שניתנה לו בדרך לגלות בחרן קוימה:

^{בראשית כח:טו} וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ...

למעשה אלוהים היה עקבי לגמרי בקיום הבטחותיו ליעקב עד שההבטחה הנוספת הזו נראית מיותרת. יעקב לא זקוק להבטחה שאלוהים ירד עמו למצרים. הרי לכאורה הוא כבר יודע זאת. אם כך מי כן זקוק להבטחה הזו, ומהו המסר הנוסף שהיא נושאת?

התגלות אל הקוראים: אלוהים איתכם גם בגלות

נראה שההבטחה מופנית לקוראי ספר בראשית ונועדה לשלול את התפיסה הקדומה כי ההשגחה האלוהית מוגבלת לארץ ישראל בלבד, ולכן גלות פירושה עזיבת ה' ומעבר לשלטונם של אלוהים אחרים.

אלוהי הארץ – מספר דוגמאות

התפיסה זו באה לידי ביטוי למשל בדיאלוג אחד של דוד עם שאול בשעה שברח ממנו:

^{שמואל א כו:יח} וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה. ^כו:יט וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְ־הוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְ־הוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְ־הוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

מקורות מקראיים נוספים מחזקים את טענתו של דוד. למשל כאשר נעמן, שר צבא ארם, עומד לשוב לארצו, הוא מבקש מאלישע רשות לקחת מאדמת הארץ כדי שיוכל לעבוד את אלוהי ישראל גם בארם (מלכים ב ה:יז). דוד חושש מלצאת לארץ אחרת הנשלטת על ידי אל זר ואילו נעמן פותר את הבעיה באמצעות אדמה מארץ ישראל שתאפשר לו להמשיך לעבוד את אלוהיה.

אלוהי העולם – תפיסת ספר בראשית

ספר בראשית לעומת זאת נקי מחששות מעין אלה.

• אלוהים מוציא את אברהם מאור כשדים (בראשית טו:ז).
• אלוהים מתגלה אל אברהם בחרן (בראשית יב:א–ג).
• מלאכי אלוהים מגיעים לסדום (בראשית יט:א–כט).
• אלוהים מתגלה בחלום לאבימלך מלך גרר בארץ פלישתים (בראשית כ:ג–ז).
• מלאך אלוהים מתגלה פעמיים להגר במדבר (טז:ז–יב; כא:יז–יט), וליווה גם את ישמעאל (כא:כ).
• אלוהים מלווה את יעקב בנדודיו (בראשית כח–לב).

אלוהי ספר בראשית הוא אפוא אל אוניברסלי, אל המשגיח ומושל על העולם כולו. זהו מסר חשוב במיוחד ליושבים בגלות – המעבר לארץ אחרת אין פירושו עבודה של אלוהים אחרים. שוב ושוב יש להזכיר להם כי אלוהי ישראל ממשיך ללוות את בניו גם בגלותם.

רעיון זה, שמובע בצורה מעודנת בספר בראשית, בא לידי ביטוי בצורה מפורשת יותר בכמה מקורות מתקופת הגלות. בסוף תפילת שלמה, יצירה גלותית, נאמר כי אלוהים שומע את תחינותיהם של היהודים הגולים (מלכים א ח:מו–נ). יחזקאל יא:טז מבהיר כי אלוהים ישמש "מקדש מעט" לבני יהודה הגולים. ואכן, חוקרים רבים סבורים שאחת הנקודות המרכזיות של ספר יונה, שככל הנראה נכתב בתקופת שיבת ציון, היא ניסיונו של הנביא לברוח "מלפני י־הוה", כלומר הרחק מארץ ישראל, בתקווה שכך יוכל להימלט ממנו. המשך הספר מעמיד את יונה על טעותו ומציג אל הנוכח ושולט בעולם כולו.

"והשיבותך אל האדמה הזאת" – פירוש ההבטחה החידתית של אלוהים

סיפורי האבות אינם נכתבו כביוגרפיות אלא נערכו או נכתבו בתקופת הגלות מתוך מחשבה על עתידו של עם ישראל/יהודה. גלותו של העם החלה עוד כשעמד הבית הראשון על תילו ונמשכה עד לתקופה שבה נערך ספר בראשית, התקופה הפרסית. מנקודת מבטם הסיפורים הללו מבשרים על עתידו של עם ישראל, שהגלות תהיה מאפיין מרכזי שלו.

את מי מבטיח אלוהים להשיב לארץ ישראל?

רבדי המשמעות המרובים של ההבטחה האחרונה של אלוהים ליעקב מתבהרים בהמשך:

^{בראשית מו:ד} ...וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה וְיוֹסֵ֕ף יָשִׁ֥ית יָד֖וֹ עַל־עֵינֶֽיךָ.

יש שפירשו, כמו רש"י, כי הדברים מתייחסים להבטחה שגופתו של יעקב תיקבר בארץ ישראל.^[3] אחרים, כמו שד"ל, סבורים כי ההבטחה נוגעת לצאצאיו של יעקב ורומזת ליציאת מצרים, ויש פרשנים שראו בה אמירה הנוגעת לכל גלות וגלות לאורך ההיסטוריה.

אין זה מקרה שבפסוקים ספורים אלו (בראשית מו:א–ז) מופיע השם ישראל שלוש פעמים, ובפעם אחת אף בתוך הביטוי "בני ישראל". הכותב מבקש להדגיש בפני קוראיו כי האומה והיחיד אחוזים זה בזה וכי גורלו של יעקב האיש משקף את גורלו של עם ישראל כולו.

סיפור יעקב: סיפור לגולים

ספר בראשית בצורתו הסופית מתאר את גורל האומה, גורל של גלויות, וקורא לבניה לשמור על זהותם כעבדי ה' גם בגלותם. קשה להאמין שספר זה, שנכתב לפני כ־2,500 שנה, ממשיך להיות רלוונטי דור אחר דור. הדבר מעורר שאלות: האם מחבריו או עורכיו, שחוו גלות, הצליחו לחזות כי העם ימשיך להתקיים כעם ולשמור אמונים לאלוהיו גם בגלות? או שמא העם שאב חיזוק מהמסר הכתוב והתאים את עצמו למה שנכתב בספר? ייתכן ששתי התשובות נכונות.