מגילת אסתר

האותיות הזעירות תי"ו, שי"ן וז"ין ברשימת עשרת בני המן (אסתר ט), שערכן הגימטרי המצטבר 707, נתפסות כ"קוד נבואי" המרמז על תליית עשרת הנאצים שהורשעו במשפטי נירנברג בשנת התש"ז (5707). לפי המסופר, יוליוס שטרייכר אף קרא לפני הוצאתו להורג: "פורים־פסט 1946". מה מקורן של אותיות קטנות אלה?

אחשוורוש מעניק להמן רשות להשמיד את היהודים. מדוע אפוא מעכב המן את גזירתו כמעט שנה תמימה על סמך פּוּר (הגרלה), ומדוע אם הגזרה נועדה לכל 127 המדינות הוא מגביל את היקפה ליום אחד בלבד?

מרדכי חושף מזימה חשאית להתנקש בחיי המלך אחשוורוש. הוא מתוודע לניסיונו של המן לשחד את המלך ולשכנעו להשמיד את היהודים. במקביל, מרדכי מצליח לשמור על סודיות יחסיו עם אסתר.

ושתי מבזה את אחשוורוש באמצעות הכינוי "בן סייסו של אבי" ("בר דאהורייריה דאבא"; בבלי, מגילה יב ע"ב). מקורות פרסיים ובהם סיפורו של המלך ארדשיר הראשון שופכים אור על מקורם ומשמעותם של דברי הגנאי האלה.

הגרסה היוונית־יהודית של מגילת אסתר מוסיפה לסיפור כמה יסודות חדשים, בהם תפילה לאלוהים, חלומות נבואיים והכרה במעורבות אלוהים באירועים. קטעים אלה נוספו בירושלים בימי שלטון החשמונאים, והם משקפים את הקונפליקט בין הסיפור הגלותי המקורי ובין אופני התקבלותו ביהודה החשמונאית.

האופן שבו תארו את ההוצאה להורג של המן השליך גם על העולם האמיתי.