מגילת רות

כשבעז רואה את רות מלקטת שיבולים בשדהו ומגלה את זהותה, הוא מבטיח לה הגנה מפני התנהגותם הבזויה של פועליו. אירוע זה הוא הצצה חטופה אל עולמן הקשה של נשים עניות שנאלצו למצוא את מזונן בשדה.

ההשוואה בין גישתו התקיפה של נחמיה לנשים הנכריות של היהודאים ובין תיאורה החיובי של רות כמואביה שנישאה למשפחה ישראלית, חושפת מסר המשותף לשני הטקסטים ביחס לסוגיה הקשורה לזהות היהודית.

מגילת רות מספרת את סיפורה של רות, אישה מואבייה הקושרת את גורלה בגורל משפחה משבט יהודה, וגם הסבתא רבא של דוד המלך. האם ייתכן שהמגילה היא סיפור חיובי מחודש של מסורת בעייתית קיימת, שהייתה כה שנויה במחלוקת עד שהושמטה במכוון משאר ספרי המקרא?

חסד הוא תימה מרכזית במגילת רות. בסתירה מוחלטת לתימה זו, חז"ל מפגינים כלפי עָרְפָּה חוסר אמפתיה מובהק, הגובל בתיעוב של ממש.

כאשר אכלה שעורים וחיטים שנלקטו בשדהו של בועז עשתה רות צעד שהוא חלק בלתי נפרד בתהליך המעבר מ"זרה" שהגיעה משדות מואב  ל"בת" לשבט יהודה.

סיפור של חסד וחוצפה