קדוש נוצרי בשם ברונו (1101–1030) יצר בימי הביניים שיטת פרשנות נוצרית למקרא שהדגישה את ההיבטים הלשוניים ואת המבנה הספרותי של הכתוב. רש"י, בן דורו הצעיר ממנו, יצר אף הוא שיטה פרשנית חדשה ודאג לשלב בפירושו רק מדרשים המתיישבים עם פשוטו של מקרא. האם הייתה זו דרכו של רש"י להתמודד עם האיום שהציבה פרשנותו רבת-ההשפעה של ברונו?