מפגש עם השערת התעודות בסיפור יוסף

סיפור יוסף ואחיו הוא אחד הסיפורים הבלתי נשכחים ביותר בתורה. הסיפור, המשתרע על פני פרקים לז-מה בבראשית, שופע אירועים וסכסוכים משפחתיים ומכיל מתח. בנוסף להיותו סוחף, הוא משמש מקרה מבחן משכנע ליישום שיטת קריאה ביקורתית של הטקסט המקראי, המצליחה לזהות בטקסט שני סיפורים השזורים זה בזה. גישה זו לא רק פותרת כמה סוגיות טקסטואליות מאתגרות, אלא גם מציעה נקודות מבט כפולות על אחד הסיפורים שעיצבו באופן עמוק את ההיסטוריה הלאומית של ישראל.

בנימה אישית, המפגש שלי עם שיטה זו לפירוש סיפור יוסף עורר בי השראה ודחף אותי להתעמק בתובנות שיש בידי המחקר המודרני להציע לתלמיד המקרא.

סיפור יוסף - בטקסט שהתקבל

ניתן לסכם את הסיפור המתחיל בבראשית לז באופן הבא:

1. האחים רואים את יוסף קרב ובא, וזוממים להורגו ולהשליכו לבור (לז:יח-כ).
2. ראובן מתערב ומציע להשליך את יוסף לבור בלי להרוג אותו (פס' כא-כב).
3. האחים מפשיטים את כֻּתָּנְתּוֹ של יוסף מעליו (פס' כג) ומשליכים אותו אל הבור (פס' כד).
4. בזמן שהאחים סועדים, הם מזהים ישמעאלים בדרכם למצרים (פס' כה).
5. יהודה מציע לאחיו לחוס על חייו של יוסף (פס' כו), ולמכור אותו לישמעאלים (פס' כז).
6. המדיינים מחלצים את יוסף מהבור, ומוכרים אותו לישמעאלים, שמורידים אותו למצרים (פס' כח).
7. ראובן מגלה כי הבור ריק (פס' כט), מספר על כך לאחיו (פס' ל), ויחד הם בודים סיפור שלפיו יוסף נטרף על-ידי חיה ומספרים זאת ליעקב (פס' לא-לה).
8. לאחר מכן, המִדְיָנִים (או הַמְּדָנִים) מוכרים את יוסף לפוטיפר במצרים (פס' לו).^[1]
9. הישמעאלים מורידים את יוסף למצרים, שם הוא נמכר לפוטיפר (לט:א).

מיד עולות מספר שאלות:^[2]

1. ראובן (סעיף ב) כבר הציע לאחים לחוס על חיי יוסף, והאחים הסכימו. לפיכך, ההצעה של יהודה נשמעת מיותרת.
2. ציר הזמן אינו הגיוני: לא ברור מי מוכר את יוסף לישמעאלים. האחים רואים את הישמעאלים מתקרבים בזמן שהם סועדים (סעיף ד),ואף על פי כן נראה שהם אינם מודעים לעסקת המכירה של יוסף ולקיחתו למצרים (סעיף ו), שכן ראובן מגלה רק מאוחר יותר שיוסף נעדר (סעיף ז).^[3]
3. בעוד שבתחילה נאמר שהמדיינים מכרו את יוסף לישמעאלים (פס' כח) ושאלה מורידים אותו למצרים, תיאור החוזר בפרק לט:א, בהמשך פרק לז, פס' לו, נמסר שהמדיינים הם המורידים אותו מצרימה.

הניסיון להבין את הסיפור הזה כמכלול אחד מסתבר כבלתי אפשרי ומוביל רבים מחוקרי המקרא לאמץ את השערת התעודות, הגורסת שהסיפור שלפנינו משקף מסמך מורכב ששולב ממספר מקורות סיפוריים. תיאוריה זו מכונה "שיטת המקורות" או "השערה התעודות" בחוגים אקדמיים, והיא טוענת שחוסר העקביות בסיפור מכירת יוסף למצרים מוסברת על ידי ההשערה שזהו שילוב של שני סיפורים מקבילים.

סיפור יוסף - מפוצל לשני מקורות

על פי סיפור אחד (ממקור J) יהודה מציע למכור את יוסף לישמעאלים ובכך מציל אותו. על פי הסיפור השני (ממקור E) ראובן מציל את יוסף בכך שהוא משכנע את האחים להשליכו לבור במקום להורגו. בהמשך, ללא ידיעת האחים, המדיינים מגלים את יוסף בבור ומורידים אותו למצרים.^[4]

אם נפריד את הפסוקים על-פי המקורות השונים,^[5] יתקבלו הסיפורים להלן:^[6]

המקור היהוויסטי (J) – גרסת יהודה

^{בראשית לז:יט} וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא: ^לז:כוְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו. // ^לז:כג וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו. // ^לז:כהb וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה. ^לז:כווַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ. // ^לז:כז לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו. // ^לז:כחbוַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה. // ^לז:לא וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם. ^לז:לב וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא. ^לז:לג וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף. ^לז:לד וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים. ^לז:לה וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו. //^לט:א וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה.

המקור האלוהיסטי (E) – גרסת ראובן

^{בראשית לז:יח} וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ. // ^לז:כא וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ. ^לז:כב וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־ תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו. // ^לז:כד וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם. ^לז:כהa וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒. // ^לז:כחa וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר. ^לז:כט וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו. ^לז:לוַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא. //^לז:לו וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים.

מבין שתי הגרסאות, רק בזו המספרת על יהודה מתוארת מכירת יוסף על ידי האחים. לעומת זאת, בגרסה המעמידה במרכזה את ראובן, נמסר שיוסף נמכר ללא ידיעת האחים ומעורבותם. לראובן לא ידוע מה קרה ליוסף כשהוא חוזר לבור ומגלה שהוא ריק.

שני סיפורים משתי ממלכות שונות

על פי חוקרים רבים העוסקים  בתיאוריה וביישומים של השערת התעודות, E ו-J משקפים יצירות שמקורן מהממלכות הצפונית (ישראל) והדרומית (יהודה) בהתאמה.^[7] הבחנה זו מסבירה את ההבדל בסיפורים לגבי זהות האח המציל, או שניסה להציל את יוסף.

היות ששבטי יוסף היוו את עיקר ממלכת ישראל הצפונית (אפרים ומנשה השתרעו על פני אזור הגבעות המרכזי בצפון עבר הירדן), ייתכן שהמקור היהוויסטי בחר לתאר את האב הקדמון של הממלכה, יהודה, כמצילו של יוסף. לעומת זאת, המקור האלוהיסטי המתעניין בפוליטיקה הפנים-ישראלית, העניק את תפקיד גיבור הסיפור לאב שבט שהיה פעם חזק וחשוב בממלכה הצפונית, ראובן שבעבר הירדן, ותאר אותו כגיבור הסיפור.

המסע הארוך או הקצר של יוסף

העורך שחיבר את שני הסיפורים הללו יחדיו לא יצר ביניהם הרמוניה באמצעות הוספת חומר, למעט עניין חריג אחד אפשרי. זהו התיאור ב-לז:יד של יוסף יוצא מחברון לשכם בחיפוש אחר אחיו הערה זו עשויה להיות מידו של העורך. הוא הוסיפה כשחיבר בין שני הסיפורים.

^{בראשית לז:יד} ...וַיִּשְׁלָחֵ֨הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה.

הטקסט רומז לכאורה על מרחק קצר בין חברון לשכם, אבל למעשה, שני היישובים מרוחקים זה מזה; גוגל מפות^[8] מחשב הליכה של 26 שעות, שעשויה להימשך על פי כשלושה ימים. סביר יותר שכל אחד מהסיפורים המקוריים התייחס לנקודה גיאוגרפית אחרת. על פי-J, האירוע התרחש ליד חברון, שהייתה בממלכה הדרומית, ועל פי E הוא התרחש בערים הצפוניות שכם ודותן; פסוק יד אפוא משלב את שתי המסורות.

למרות שניתן לפרש זאת כעריכה או כתוספת  ליצירת הרמוניה, ברוך שוורץ מציע שפסוק זה הכיל במקור שם של עמק אחר, זאת משום שחברון נמצאת בגבעות ואין עמק שנקרא עמק חברון. ומכיוון שהאזכור האחרון של מיקומו של יעקב, ב-לה:כז, מעמידו בחברון, העמק המקורי הוחלף ב"עמק חברון", כדי ליצור התאמה בין המקורות.^[9]

יוסף חושף את עצמו - פעמיים?

סיפור יוסף מגיע לשיאו שמונה פרקים מאוחר יותר, בפרק מה, כאשר יוסף חושף את זהותו בפני אחיו.

^{בראשית מה:ג} וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַֽעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו.

אך החשיפה נעשית שנית בהמשך הפרק:

^מה:כד וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה.

מדוע החזרה? כביכול, ניתן לפרש את החזרה כמאמץ של יוסף לשכנע את אחיו בזהותו,^[10] מאחר שהאחים לא הגיבו בפעם הראשונה. אולם כאשר בוחנים את העדויות באשר לקיומם של שני סיפורים מקבילים המתחילים בפרק לז, עולה האפשרות שגם החזרה נובעת מקיומם של שני מקורות השונים. בדומה לחלוקה שנצפתה בתחילת הסיפור, סיווגם של שני פסוקי ה"חשיפה"  בפרק מה למקורות E ו-J מספק הסבר הולם.

בדברי החשיפה הראשונים (מה: ג), יוסף שואל אם אביו עדיין בחיים. בהקשר זה השאלה תמוהה, שכן על פי מג:כז-כח יוסף כבר ידע את התשובה לשאלה זו, ובפסוקים הקודמים מסופר שיהודה מדבר על אביהם.^[11] היות שפסוקים אלו מיוחסים למקור היהוויסטי (J), שכן יהודה הוא הדובר, נראה שפסוק ג משתייך למקור האלוהיסטי (E), שם טרם נידון נושא שלומו של יעקב. יתר על כן, ראוי לציין שרק בחשיפה השנייה (מה: כד), יוסף מתייחס לאירוע המכירה. אמירה זו יכולה להיות משויכת לסיפור של J, שסיפור על מעורבות פעילה של האחים במכירת יוסף.

על פי E, ראובן שב אל הבור ומוצאו ריק, והוא והאחים לא ידעו מה קרה. למעשה, על פי מב: כב נראה שראובן היו סבור כל הזמן שיוסף נהרג!

^{בראשית מב:כב} וַיַּעַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּֽחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ.

הערה זו מתאימה למהלך הסיפור של E,  שעל פיו יוסף לא נמכר על ידי האחים אך נעלם ללא עקבות, ולא נראה שוב.

הרהור אישי

עבור אנשים מסוימים, ההבנה שסיפורים מסוימים בתורה, כמו סיפור יוסף, הם מיזוגים של מספר מקורות סותרים, גורעת מחשיבותו של הסיפור. כיצד נוכל להתייחס ברצינות לסיפורים סותרים ומשולבים? בניגוד לעמדה הזו, אני מגיע למסקנה הפוכה. מה שבולט עבורי הוא שסיפור יוסף היה מרכזי כל כך במחשבה ובזהות היהודית במשך אלפי שנים, עוד מימי ישראל הקדום. העובדה ששתי הממלכות אימצו סיפור דומה על האופן שבו יוסף ירד למצרים (אם כי מותאם לגיבורים הלאומיים שלהם ולמיקומם) מדגישה את חשיבותו העמוקה של הסיפור לקבוצות לאומיות שונות שהיוו את הבסיס של הזהות הלאומית הקולקטיבית.

יתרה מכך, שתי גרסאות הסיפור מציגות יסודות משותפים - יריבות בין אחים המתפתחת לתוצאות טרגיות, חרטה על טעויות העבר, ובסופו של דבר איחוד ופיוס. לפיכך, סיפור יוסף, על כל צורותיו, הוא סיפור נצחי שכפי הנראה כבש את הקהל בישראל הקדום כפי שהוא ממשיך ללוות אותנו עד היום.

נספח

חלוקת מקורות בטקסט המשולב

E = ירוק; J = כחול מוזח

^{בראשית לז:יח} וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ.

^לז:יט וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא. ^לז:כ וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו.

^לז:כא וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ. ^לז:כב וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־ תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו.

^לז:כג וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו.

^לז:כד וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם. ^לז:כה וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒

וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה. ^לז:כו וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ. ^לז:כז לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו.

^לז:כח וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר

וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה.

^לז:כט וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו. ^לז:ל וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא.

^לז:לא וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם. ^לז:לבוַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא. ^לז:לג וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף. ^לז:לד וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים. ^לז:לה וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו.

^לז:לו וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים. ***

^לט:א וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה.