פרשנות חז"לית קדומה קשרה את קללת אכילת הילדים (ויקרא כו:כט; דברים כח:נג-נז) עם תיאור החורבן הבבלי של ירושלים באיכה (ב:כ ; ד:י) וחורבן בית המקדש השני בידי הרומאים. אולם בימי הביניים פרשנים יהודים מפחיתים מחשיבותו של הקשר הזה. הסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בהתפתחות הפרשנות הנוצרית למקרא במאה ה -12.

על פרשנות לא מסורתית של "ארמי אובד אבי" מימי הביניים ועל המאבק נגדה.

לממלכת ישראל היתה ברית ווסלים עם אשור שחייבה אותה לאהוב את המלך אשורבניפל. "אהבה" זו כללה דרישות משפטיות וכן סעיף עונשין. ההקשר הזה מסביר היטב את הציווי על ישראל "ואהבת את ה' אלוהיך" המופיע בספר דברים, אולם מה בדבר אהבת ה' לישראל?

פעמים רבות אנו נוטים להתייחס לויקרא כו ולדברים כח כאל שתי פרשיות ארוכות שעניינן אחד, "פרשיות הקללה". עם זאת השוואה מדוקדקת ביניהן חושפת כמה וכמה הבדלים מהותיים ומפתיעים.