משה כולל בברית את כל ישראל, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט:ט). המדרש סבור כי חוטבי עצים ושואבי מים אלו הם הגבעונים הנזכרים ביהושע ט, ויוצר אנכרוניזם שפרשנים מאוחרים יותר ביקשו ליישב.

פרשנות חז"לית קדומה קשרה את קללת אכילת הילדים (ויקרא כו:כט; דברים כח:נג-נז) עם תיאור החורבן הבבלי של ירושלים באיכה (ב:כ ; ד:י) וחורבן בית המקדש השני בידי הרומאים. אולם בימי הביניים פרשנים יהודים מפחיתים מחשיבותו של הקשר הזה. הסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בהתפתחות הפרשנות הנוצרית למקרא במאה ה -12.