מי היו בני שבט דן?

לידתו של דן

רחל, המתוסכלת מעקרותה, מציעה ליעקב לקחת את שפחתה בלהה לאישה, כדי שתוכל להביא לעולם ילדים באמצעותה.^[1] כשבלהה יולדת בן, רחל מעניקה לו את השם דן:

^{בראשית ל:ד} וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב.^ל:ה וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ^ל:ו וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.^[2]

 בסיפורי האבותלידת בן לאב שבט מאישה שאינה אשתו הראשית, בהסכמתה של זו, עשויה לרמוז על מוצאו הלא-ישראלי של השבט.^[3] הצגת הילד כבנה של אם השבט נועדה, ככל הנראה, לחזק את הלגיטימיות של השתייכותו לישראל.

הצורך לבסס את הלגיטימציה של דן עולה שוב בברכת יעקב:

^{בראשית מט:טו} דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

אילו דן היה בבירור חלק מישראל, החלק השני של הפסוק היה מיותר. ייתכן שהפסוק אכן רומז כי, לפחות בחוגים מסוימים, דן לא נחשב לשבט מישראל – תפיסה שהיה צורך להתגבר עליה.

דן הנחש

התיאור השלילי של דן בנאום הפרידה של יעקב לבניו תמוה אף הוא:

 ^{בראשית מט:יז} יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.^[4]

ייתכן שהדימוי לנחש האורב בדרך מרמז על התמחותם של לוחמי דן בלוחמת גרילה. אולם מאחר שזמנו של הטקסט אינו ידוע בוודאות, אי אפשר לקבוע מיהם האויבים שנגדם נלחמו בני השבט.

בני דן כאומנים מומחים

תיאור שונה מאוד של בני דן מופיע בהקשר לבניית המשכן:^[5]

^{שמות לה:לד} ...נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאׇהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן. ^לה:לה מִלֵּא אֹתָם חׇכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כׇּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כׇּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת.

אוהליאב, עוזרו הראשי של בצלאל, הוא בעל מיומנות בכל התחומים הקשורים לתכנון ולבניית המשכן ותכולתו.

בניית בית המקדש

הקשר בין בני דן למלאכת יד מופיע גם בספר דברי הימים, המתאר כיצד שלח מלך צור אומנים כדי לסייע בבניית בית המקדש של שלמה.^[6] האזכור של עיבוד מתכות בין כישוריו של חורם מעניין במיוחד לאור הממצאים הארכיאולוגיים בתל דן, כפי שנראה בהמשך:

 ^{דברי הימים ב ב:יב} וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי. ^ב:יג בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל וּלְפַתֵּחַ כׇּל פִּתּוּחַ וְלַחְשֹׁב כׇּל מַחֲשָׁבֶת אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ.

קטע זה מציין גם קשרי דם בין שבט דן לתושבי צור, שקשריהם ההדוקים, כפי שנראה בהמשך, נמצאו להם עדויות בממצאים ארכיאולוגיים הן מתקופת הברזל והן מהתקופות הפרסית וההלניסטית.^[7]

נישואי הוריו של חורם אינם המקרה היחיד שבו בני שבט דן נישאו לבני עמים אחרים. גם המקלל, המחלל את שם האלוהים בספר ויקרא, נולד לאם משבט דן ולאב מצרי (ויקרא כד:י–כג).^[8] הדני המוכר ביותר הוא שמשון, שגם הוא נשא לאישה אישה שאינה ישראלית והסתובב בקרב פלשתים ועם אישה פלשתית, דלילה. חוקרים הצביעו חוקרים הצביעו על קווי דמיון בין דמותו לבין גיבורים מן המסורת ההלדית של יוון בתקופת הברונזה: כוח על־אנושי, שיער ארוך, חידות ותבוסה בעקבות מעורבותה של אישה. לדמותו של שמשון נשוב בהמשך.^[9]

כיצד קיבל שבט דן את נחלתו בישראל

בספר יהושע, לאחר כיבוש הארץ הוקצתה לשבט דן נחלה במישור החוף, באזור תל אביב ופרבריה של ימינו, ומערבה עד לערים בשפלה התחתונה:

^{יהושע יט:מ} לַמַּטֵּה בְּנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. ^יט:מא וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צׇרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ ^יט:מב וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה ^יט:מג וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן ^יט:מד וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת ^יט:מה וְיְהוּד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן ^יט:מו וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ.

נדידת שבט דן

בפרק זה מצוין גם כי דן איבד את שטחו וכבש את לשם, הנמצאת צפונית יותר:^[10]

^{יהושע יט:מז} וַיֵּצֵא גְּבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם. ^יט:מח זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.

תיאור נחלת דן^[11] מעלה שאלה: אם בני דן כבר אינם מתגוררים בנחלתם המקורית, מדוע לטרוח ולתאר אותה בפירוט כה רב? אין לנו אלא להציע השערות. הסבר אפשרי אחד הוא שבני דן שהיגרו ללשם שמרו את הרישומים של נחלותיהם המקוריות, בתקווה שיוכלו יום אחד להשיב אותן לעצמם. המחבר, בכך שהוא כולל פרטים אלה, מכיר בתביעתם.

ספר שופטים מתאר גם את כיבוש דן בצפון, אף שהעיר שנכבשה נקראת בשם שונה במקצת, ליש:

^{שופטים יח:כז} ...וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. ^יח:כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. ^יח:כט וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.^[12]

הדמיון בין השמות לשם וליש עשוי להעיד שמדובר בשתי גרסאות של אותו שם יתר על כן, בתרגום השבעים, העיר שנכבשה בתיאורו של יהושע נקראת ליש.^[13]

בני דן, אנשי הים

שירת דבורה מציגה היבט נוסף של אורח חייהם של בני דן:

^{שופטים ה:יז} גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן.

ככל הנראה, בני דן היו אנשי ים. הדבר עולה בקנה אחד עם נחלתם הראשונית בקרבת חוף הים, עם נמלים ביפו ובשפך הירקון.

מי היו בני דן?

מן המקורות המקראיים מצטיירת תמונה של שבט בעל אופי קוסמופוליטי, שבניו קיימו קשרים חברתיים וקשרי נישואים עם עמים זריםהם היו מיומנים ובעלי קשרים טובים, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה מסחרית. בני דן הפכו לחלק מישראל, אך נותרו נבדלים מבחינה תרבותית, ואולי אף שנויים במחלוקת במידת מה.

ממצאים ארכיאולוגיים מתל דן שופכים אור על זהותם של בני דן.

תל דן

באמצע המאה ה־19 זיהו ויליאם לינץ' ואדוארד רובינסון את האתר הארכיאולוגי תל אל-קאדי, כפי שהוא מכונה בערבית, באזור הגליל העליון, כעיר דן.^[15] תל אל-קאדי בערבית פירושו "תל השופט", כאשר המילה "קאדי” פירושה שופט, כמו המילה העברית "דין". הבישוף וההיסטוריון הביזנטי אוסביוס (בערך 260–340) זיהה את האתר כבר במאה הרביעית לספירה כדן הקדומה^.([)16]

החפירות הארכיאולוגיות בתל דן החלו בשנת 1966 בהנחייתו של אברהם בירן, ששימש אז כמנהל המחלקה לעתיקות ולמוזיאונים בישראל (כיום רשות העתיקות). בירן העביר את הפרויקט לבית הספר לארכיאולוגיה מקראית על שם נלסון גלוק בהיברו יוניון קולג' בשנת 1974 והמשיך בעבודתו באתר עד שנת 1999, כשהיה בן 90! עבדתי תחת בירן משנת 1986 ולאחר מכן התמניתי כמנהל בית הספר על שם נלסון גלוק בשנת 2002.

בירן השתייך לדור הישן של הארכיאולוגים, שחפרו כשהתנ"ך ביד אחת וכף החפירה באחרת. בעיניו, המקרא היה בראש ובראשונה מקור היסטורי, לצד היותו קובץ של חוקים ושירה. תפיסה זו השפיעה במידה רבה על פרשנותו לממצאים הארכיאולוגיים, כפי שעולה מספרו הפופולרי, "דן התנ"כי", שראה אור בשנת 1994.

עדות לנדידת שבט דן?

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התגלו בתל דן פיטסים בעלי צווארון – כלי אגירה גדולים מחרס, המתאפיינים ברצועת חרס מעובה סביב צווארם. הכלים נמצאו בשכבת חורבן עבה, ובירן, בהסתמכו על התיאור המקראי, זיהה את השכבה עם התיישבותם של בני שבט דן במקום, כמתואר בשופטים יח.

כלים מסוג זה נחשבו לסימן היכר של ההתיישבות הישראלית באזור ההר המרכזי במאות ה־13–11 לפנה"ס, בתקופה המכונה במחקר הארכיאולוגי "תקופת הברזל I^".([17]) הופעתם בתל דן נראתה כאישוש לסיפור הנדידה שבספר שופטים יח: בני דן הביאו עמם את מסורת הפיטוי ייצור הפיטסים בעלי הצווארון מהדרום.

תקופה זו והשכבות הארכיאולוגיות הללו בתל דן (שכבות VIIA–IVB) היו נושא עבודת הדוקטורט שלי, שנכתבה בשנות ה-90. המסקנות שלי היו שונות מאלה של בירן. בעוד שרוב התרבות החומרית שנחפרה באתר הייתה דומה לזו של הרמה המרכזית — מה שאפשר לכנות "תרבות חומרית כנענית מקומית" — במובנים אחרים, אוסף כלי החרס היה שונה מזה שנמצא ברמה המרכזית.

ממצאים ארכיאולוגיים חריגים בתל דן

חלק מהממצאים הארכיאולוגיים מתל דן התאימו יותר לממצאים מקפריסין או מיוון. שברי פסלונים וכמה כלי חרס נראו כמו ממצאים שנמצאו בלב ארץ הפלשתים, במישור החוף הדרומי של ישראל וברצועת עזה.^[18] אך ניכרו גם הבדלים דקים בין כלי חרס אלה לבין כלי החרס הפלשתים.^[19] לדוגמה, צווארי הציפורים המצוירות על כלי החרס צוירו בקו אחד, ולא בשני קווים כפי שהיה מקובל בציפורים על כלי חרס מצוירים פלשתים.^[20] עיטורי ציפורים בעלי צוואר המתואר בקו אחד מוכרים מקפריסין ומאיי יוון, ואילו במסורת הקדרות הפלשתית נשמר דגם הצוואר בעל שני הקווים במשך כמאה שנה לפחות. אין מדובר אפוא בהבדלי סגנון בין קדרים יחידים, אלא במסורות אומנותיות נבדלות.

בתל דן נמצאו גם מספר ראשים שבורים של פסלוני "אשדודא", שבהם ראש ופלג גוף עליון נשיים מסוגננים מתמזגים ישירות עם מושב או כס בעל משענת גבוהה.

פסלוני "אשדודא" הם חפצי פולחן פלשתים שמקורם במסורת המיקנית האגאית. מה עשו חפצים אלה בצפון הרחוק, בתל דן? גם פסלונים שנמצאו באתר הציגו מאפיינים אגאיים. ^[21]

תעשיית המתכת תפסה מקום בולט בשכבות מתקופת הברזל I בתל דן. הייתה זו תעשיית מתכת המבוססת על מיחזור, תוך איסוף מתכות בתקופה של מחסור. הכבשנים והמתקנים של בית המלאכה למתכת דומים מאוד לאלה שנמצאו במתחם המתכת באתר קיטיון (Kition) בן אותה תקופה, הממוקם בחוף המזרחי של קפריסין.^[22]

בית המלאכה הזה בתל דן עסק בעיקר בנחושת ובברונזה, אך ייצר גם כמה מחפצי הברזל הקדומים ביותר שנמצאו בישראל.^[23] מתקני המתכות הקיפו מבנה קטן וצנוע, שבפינתו היה תא קטן שהכיל מקדש-דגם בצורת סילו, שבו היה ככל הנראה פסלון של אל התבואה, בעל או דגון.^[24]

פסלונים מסוג זה נמצאו בסמוך למקדשים מדגמיים דומים, למשל בחצור. אך בהיותם יקרי ערך ובעלי עוצמה, הם הוצאו מהמקום על ידי אלה שנמלטו מהרס האתר בעת חורבנו. מכיוון שלא נמצאו גופות באתר, ניתן להסיק כי התושבים הספיקו לצאת בזמן או שהוצאו משם בכפייה.

תאים פינתיים מסוג זה הם מאפיין של מקדשים איגאיים וקפריסאים, ויש אפילו אחד כזה במקדש פלשתי בתל קסילה שבתל אביב, המתוארך לאותה תקופה בערך.^[25]

ראיות אלו מצביעות על כך שאנשים ממוצא אגאי או קפריסאי חיו בתל דן ושמרו על מורשתם התרבותית לאורך דורות רבים.^[26] אך זהו רק חלק מהסיפור. רק כאשר סיימתי את עבודת הדוקטורט והתחלתי להכין את ממצאי תל דן לפרסום הסופי, התברר לי כי חלק לא מבוטל מן החפצים שנחשפו באתר הם דווקא ממקור מצרי!

גם מצרים חיו בתל דן

בחפירות תל דן התגלו מאות סירי בישול קטנים בעלי מאפיינים מצריים מובהקים. צורתם הכדורית ופתחייהם הצרים אופייניים למצרים, והם נמצאו בכמה אתרים נוספים בכנען שהיו בשליטת מצרים, אך בשום מקום אחר.^[27] אך אלה אינם יבוא; הם יוצרו בתל דן עצמה.

ממצאים מצריים נוספים כללו: סכין גילוח של ספר, ראשי חץ מעצם לאימוני ירי למטרה, מספר צנצנות בירה מצריות וכמה קערות חרס.^[28] דבר זה מעיד על כך שגם מצרים חיו בתל דן.

אם כן, נראה כי בין השנים 1200–950 לפנה"ס חיו בתל דן זו לצד זו אוכלוסיות ממוצא מצרי, אגאי ומקומי. התרחיש ההיסטורי הבא עשוי להסביר כיצד נוצרה אוכלוסייה מגוונת זו.

מקורותיה של שבט דן: מאחז מצרי

המצרים שלטו בכנען משנת 1500 לפנה"ס בקירוב ועד לסביבות שנת 1140 לפנה"ס.^[29] במאה וחצי האחרונות לשלטונם, בין השנים 1300–1140 לפנה"ס לערך, הם הקימו עשרות מוצבים ומספר מרכזי פיקוד כדי לבסס את שליטתם על כנען הכבושה, שבה התגוררו לא מעט עמים לוחמניים באזור ההררי, במדבריות ואפילו בערים.^[30]

גיוס חיילים זרים 

אולם מספר המצרים שהיו מוכנים או מסוגלים לאייש את כל המוצבים ומרכזי הפיקוד הללו לא הספיק. בעקבות היחלשות השליטה המצרית בכנען במאה ה־14 לפנה"ס, בתקופת אל־עמארנה,^[31] הבינו המצרים כי אינם יכולים להסתמך אך ורק על מלכי וסאלים מקומיים נאמנים ועל אנשי חצרם כדי לשמור על השליטה באזורים אלה.^[32]

כדי להשלים את כוח האדם הדרוש הם גייסו חיילים זרים מסוריה, טורקיה, קפריסין, העולם היווני, ואולי ממקומות אחרים. המצרים היו המפקדים, אך חלק, ואולי רבים, מהחיילים הזרים הללו הוכיחו את נאמנותם ואת ערכם וזכו לקידום. רבים מהם גם נישאו לנשים מקומיות והולידו ילדים.

זו הסיבה שאנו מוצאים תרבות חומרית מצרית, כנענית ואיגאית בתל דן ובמקומות אחרים בדרום הלבנט. המצרים החזיקו מרכז מינהלי/בסיס צבאי בתל דן, כפי שעשו בעזה, ביפו, בבית שאן ובכאמיד אל-לוז שבלבנון, ובמקומות אחרים. אך בסביבות 1140 לפנה"ס, מצרים כבר לא יכלה להמשיך ולהחזיק את כיבוש כנען.^[33]

זו הייתה תקופה של תוהו ובוהו פוליטי וחברתי, וגם תקופה של שינויי אקלים, בצורות ורעב. רוב האנשים במרכזים המצריים לשעבר נשארו במקומם והתכוננו להגן על עצמם מפני התוהו ובוהו שסביבם. הם כרתו בריתות והביאו תגבורות, ככל הנראה ככל הנראה גם מקרב בני עמם שהוצבו באתרים אחרים, קשים יותר להגנה או נוחים פחות למגורים מסיבות אחרות.

תל דן היה אחד המקומות שקלטו פליטים ותגבורות. ספר שופטים מכיל סדרה של סיפורים המתארים בריתות שבטיות אד-הוק: שופטים ד–ה (שירת דבורה), שופטים ו–ח (מלחמת גדעון) ואחרים. סיפורים אלה מהווים לפחות הד, אך אולי אף תיאור היסטורי מדויק במידת מה של הגיאופוליטיקה שלאחר התקופה האימפריאלית בכנען במאות ה-12 וה-11ל פנה"ס.

עמי הים בתל דן

החיילים הזרים ששכרו המצרים בתל דן (ובשלב הראשוני אולי באזור מישור החוף המרכזי) במאות ה-13 וה- 12 לפנה"ס כונו "דניאן" או "דנונה" בתיעודים המצריים.^[34] ה"דניאן" (או "דנונה") קבוצה זו נמנתה עם עמי הים, קואליציה מגוונת של שבטים שידועים בהתקפותיהם על מצרים ועל ארצות אחרות במזרח הים התיכון בתקופת הברונזה המאוחרת, סביב שנת 1200 לפנה"ס.^[35] חוקרים אחדים, בהם יגאל ידין, זיהו אותם עם עם הדנאים המוכרים מן המסורת היוונית.^[36] איננו בטוחים היכן הייתה מולדתם, אך יש המזהים אותה באזור אדנה, בחוף הים התיכון הדרומי של טורקיה.^[37]

מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, כמה חוקרים העלו את ההשערה לזהות את בני שבט דן עם הדניאן/דנונה, בהתבסס על ראיות טקסטואליות מוגבלות. כעת ישנן ראיות ארכיאולוגיות התומכות בטענה זו. התרבות החומרית ההלדית (היוונית) בתל דן, שאינה בדיוק פלשתית, היא זו של הדניאן/דנונה.

הלס בישראל

סיפור נדידתם שלבני דן בספר שופטים הוא ככל הנראה הד של אירוע שהתרחש במציאות, אם כי המסורת עברה התאמות כדי להתיישב עם המציאות שהכירו מחברי הטקסט וקוראיו בני זמנם.ייתכן שהמרכז המצרי/דני הישן נכבש על ידי תושבים מקומיים במאה ה-12 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבש מחדש והוחרב על ידי לוחמים דניים מאזור החוף המרכזי והשפלה. לוחמים דניים אלה התיישבו מחדש באתר עם משפחותיהם, והקימו עיר משגשגת שהוחרבה בעצמה במאה ה-11 לפנה"ס. אך אלה הן השערות בלבד.

בספר מלכים נאמר כי ירבעם הראשון, המלך הראשון של ישראל לאחר לאחר הפילוג מיהודה, הקים מקדש בדן (ועוד אחד בבית-אל) שהתחרה במקדש בירושלים (מלכים א יב). מעשה זה נחשב לחטא, שעליו שילמה ישראל מחיר כבד לאחר מכן (בין היתר, גלות לאשור).

אך קיים ספק מסוים אם אכן היה מקדש ישראלי בתל דן במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס ^[39] למעשה, ייתכן שדן הפכה לחלק מישראל רק במאה ה- 8לפנה"ס, עם תבוסת הארמים בידי יהואש וירבעם השני והקמתו (מחדש?) של מרכז פולחן לאומי ישראלי בדן (המקביל למרכז הפולחן בבית-אל).^[40] סיפוח תושבי דן לישראל, יחד עם הקמתו (או השתלטותו) של מקדש לאל-י־הוה, היו אולי מהלכים פוליטיים שנועדו להקנות לגיטימציה לכיבוש שטחים שהיו בעבר ארמיים.

גם סיפור שמשון, הזוכה לתיאור ארוך ומפורט יחסית בספר שופטים (פרקים יג–טז), עשוי לשקף את תהליך השתלבותו של שבט דן בישראל. ייתכן שמקורו במסורת מיתולוגית יוונית על גיבור, שתפסה מקום מרכזי בזיכרון הקולקטיבי ובמסורת שבעל פה של בני דן. עם הזמן שולב הסיפור בספרות המקראית ובכך הושלם שילובם של בני דן בעם הישראלי.^[41]

כמובן, התרחיש שלעיל מעלה דילמה משמעותית בנוגע לאופן שבו אנו קוראים ומבינים את הטקסט המקראי. אם בני דן היו מהגרים מאוחרים שמקורם בחוף הים האגאי של אנטוליה או בקפריסין, לא ייתכן שהיו עם שבטי ישראל בסיני, כפי שמתואר בספרי שמות ובמדבר. מיותר לציין כי סיפור יציאת מצרים כולו בעייתי מנקודת מבט ארכיאולוגית, נושא החורג בהרבה מתחום מאמר זה.^[42] על הקוראים לשקול את הראיות ולגבש את מסקנותיהם בעצמם.

אחרית דבר

תל דן כיום

תל דן הוא פארק לאומי, הממוקם במורד נהר הירדן — אחד המקומות היפים ביותר בישראל. שרידי המקדש, ששימש בתקופות הברזל, הפרסית וההלניסטית, וכן הביצורים העתיקים, שוחזרו בחלקם ומאפשרים למבקרים להתרשם מפארו של המקום בעבר. לאחר שתטיילו לאורך מימיו השוצפים של נהר הדן, ותקררו את רגליכם במעיין עין לשם, עלו אל האתר הארכיאולוגי — אולי תגיעו אל הבמה — מצאו פינה מוצלת, ופתחו את התנ"ך שלכם.