נישואי תערובת

המקרא מתאר את תדהמתם של עזרא ונחמיה בשומעם על שבי ציון שנישאו לנשים נכריות ביושבם בארץ יהודה. אולם שטרי נישואין שהתגלו בערים ליד בבל מלמדים שתופעת נישואי התערובת התקיימה גם בבבל.

ההשוואה בין גישתו התקיפה של נחמיה לנשים הנכריות של היהודאים ובין תיאורה החיובי של רות כמואביה שנישאה למשפחה ישראלית, חושפת מסר המשותף לשני הטקסטים ביחס לסוגיה הקשורה לזהות היהודית.

איננו יכולים לתאר לעצמנו אף קורבן פרט לדינה, אך האם כך רואה זאת התורה? ומה חשבו חז"ל? הבנת סיפורה של דינה והתקבלותו בהקשר היסטורי יכולה לסייע לנו להתבונן בתפקידן של נשים בישראל העתיקה ובמשמעותה של אלימות מינית בחברה פטריארכלית.