איזה סוג גיבור הוא אברהם?

מסעו חסר הפרטים של אברם לכנען

התיאור החטוף של מסעו של אברם לכנען בבראשית פרק יב תמיד עורר את סקרנותי. קשה להבין איך מסע כה מכריע של דמות חשובה, שסיפוריה ממלאים כרבע מספר בראשית, מוצג כמעט בלי פרטים. כל סופר רומנים או סיפורים קצרים, מחזאי או תסריטאי היה שמח להרחיב על רגע זה – לדמיין את תגובה אברם לצו האלוהי הפתאומי, את מאבקיו הפנימיים, ואת המכשולים הפיזיים שניצבו בדרכו.

במקום זאת, כמעט ולא נמסרים פרטים. הטקסט בסך הכול מציין שאברם לוקח עמו את לוט, את אשתו, את רכושם, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן,^[1] וממשיך איתם:

^{בראשית יב:ד} וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.

הזדמנות שהוחמצה?

כשקוראים את הפסוקים האלה, מתקבלת תחושה שהיתה כאן התעלמות מרגע מכריע בחייו של אדם. יתרה מזו, מלכתחילה איננו יודעים הרבה על אותו אדם; רק שהגיע מאוּר כשדים שבמסופוטמיה, ושמסיבה שאינה ברורה, היה במסע הגירה עם אביו, אשתו העקרה, אחיינו ואנשים נוספים, שעצרו בחרן שבסוריה. לא נמסר לנו דבר על ילדותו, על עיסוקו, או על חייו הדתיים הפנימיים.

סצנת קריאת האל: הנגדה לדמויות מקראיות אחרות

באופן מסתורי יותר, הציווי להמשיך במסע "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" אינו מלווה בהצגה מקדימה לנוכחות האל בדרך של מראות על-טבעיים, מלאכים, וכו'. זאת בניגוד לסצנות "קריאה" אחרות, כמו במקרה של משה (שמות ג:ב–ד:יז) או גדעון (שופטים ו:יא–כד). רק בסיפורים מאוחרים יותר של אברם מופיעים מחזות המבשרים את נוכחות האל: החלום בפרק טו והמפגש עם שלושת המלאכים בפרק יח.

ההשוואה לדמויות מקראיות מרכזיות אחרות מעידות על סיפורו הייחודי של אברהם. מסעו של יעקב מבית הוריו וחזרה מלווה בשתי התגלויות עוצמתיות – חלום הסולם (בראשית כח:י–כב) והמאבק עם האיש המסתורי (בראשית לב:כה–לג); משה, בדרכו חזרה למצרים לאחר מעמד הסנה, מותקף על ידי אלוהים וניצל בזכות התערבותה המסתורית של אשתו (שמות ד:כד–כו); וישעיהו (ו:א–יג) ויחזקאל (א:ב–כח) זוכים למסעות מסעירים ולגילויים אלוהיים מפורטים.

לא סיפור מסע קלאסי

צמצום הפרטים בסיפור מסעו של אברם לכנען ניכר אל מול התבנית הסיפורית של "סיפור מסע" כפי שכונתה בידי חוקרי פולקלור. תבנית זו יושמה על ידי המיתולוג האמריקאי ג'וזף קמפבל (1904–1987) בספרו הגיבור בעל אלף הפנים.^[2] בסיפור מסע, הגיבור יוצא למסע במטרה להשיג משהו רב ערך במקום רחוק, מתוך כוונה לשוב ולחלוק את האוצר עם עמו. לפי ניתוחו של קמפבל, המסע חושף את אופיו האמיתי של הגיבור; הוא כולל סדרה של מבחנים ומכשולים, וצליחתם מאפשרת לגיבור לעבור שינוי ולשוב בשלום על מנת להיות ראוי להנהגת עמו.

דוגמאות המקיימות את התבנית הזו כוללות את גילגמש, היוצא למסע מסוכן ופוגש בדרכו עוזרים שונים במטרה להשיג את סוד חיי הנצח, ואת יאסון (גיבור מן המיתולוגיה היוונית), המפליג לארץ רחוקה כדי להביא את גיזת הזהב.

אולם, בעוד שהתבנית הזו מתאימה להבנת דמויות מיתולוגיות, היא אינה מסייעת להבנת עלילת הגיבור האנושי שבסיפור המקראי.^[3] אברם אמנם יוצא למסע חשוב, אך כפי שראינו, המקרא אינו מתמקד בפרטים, ואינו מספר על ספקות רוחניים או מכשולים פיזיים שהשפיעו על התנהגותו.

מסעו של אברם בפרשנות המודרנית

התיאור המקראי של מסע אברם עומד בניגוד לא רק לייצוגים מיתולוגיים, אלא גם לאופן שבו פירושים מודרניים מציגים את סיפורו, תוך הדגשת קשיי המסע—המרחק, תנאי האקלים הקשים, ולעתים נוכחות של דמות יריבה או מאיימת.^[4] בסיפורים אלה, המסע מחרן לכנען מתואר באופן אפי וככזה שניתן להזדהות איתו ברמה האנושית.

אברהם כהוגה דעות עמוק

המחסור בפרטים על אודות שנותיו המוקדמות של אברהם מתמלא במסורות הבית השני ובמדרשים, המציירים את אברהם כפילוסוף דתי ומייסד דת חדשה – תיאור נפוץ אך שגוי מבחינה מקראית. על פי תפיסה זו, אברהם הוא גאון יוצא דופן, שבניגוד לכל בני דורו, הגיע לרעיון המונותיאיזם, ובכך הניח את היסודות ליהדות, לנצרות ולאסלאם.^[5]

דוגמה לרעיון זה מופיעה בטקסט חז"לי ימי-ביניימי בשם "מעשה אברהם", המתאר את חייו המוקדמים של האיש.^[6] באחת האנקדוטות על אברהם, שבגיל שלוש הבין את אחדות האל מתוך התבוננות בשקיעת החמה ובלבנה, לאחר שאביו הסתירו במערה כדי להצילו מידי המלך נמרוד שרצה להורגו:

כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותו. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח. לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח. אדון יש עליהם. אליו אתפלל ואליו אשתחוה.

למרות גילו הצעיר, אברם מגיע למסקנה שהגופים השמיימיים הנערצים דרך קבע אינם יכולים להיות אלים.

ביטוי קלאסי נוסף לתיאור של אברהם כהוגה דת מופיע במדרש בראשית רבה לח:יג. סיפור מוכר זה מציג את אברהם כנער בעל תובנה דתית מעמיקה. לאחר שהוא מבין שהצלמים (המיוצרים על פי המדרש על ידי אביו תרח באור כשדים) אינם אלוהי אמת, הוא מוצא דרך יצירתית להמחיש זאת לאביו:

^{בראשית רבה לח} אמר ר’ חייא תרח עובד צלמים הוה, חד זמן נפק לאתר הושיב אברהם מוכר תחתיו… חד זמן אתת איתתא טעינא חד פינך דסלת אמ’ ליה הא לך קרב קדמיהון, קם נסיב בוקלסה ותברהון ויהב ההוא בוקלסה בידוי דרבה דבהון, כיון דאתא אבוה אמר ליה מה עבד להון כדין, אמר ליה מה נכפור לך אתת חדא איתתא טעינא חד פינך דסלת ואמרת לי קרב קומיהון, דין אמר אנא אכיל קדמאי ודין אמר אנא אכיל קדמאי, קם הדין רבה נסיב בוקלסה ותברהון, [אמר ליה] מה את מפלה בי, ידעין אינון, אמר ליה ולא ישמעו אזניך מפיך,

תרגום:

אמר רבי חייא: תרח היה עובד אלילים. פעם אחת יצא לטיול והעמיד את אברהם בראש החנות במקומו... באה אישה נושאת צלחת קמח עדינה. היא אמרה לאברהם: "הנה, תציע זאת לפניהם". אברהם הרים מטה ושבר את האלילים והניח את המטה בידי הגדולים שבהם. כשאביו חזר הוא שאל את אברהם בכעס מדוע עשה זאת. אברהם השיב: "אישה באה נושאת צלחת קמח משובח ואמרה לי להציע אותה לפניהם. כל אחד מהם אמר 'קודם כל אני אוכל' עד שהגדול שבהם הרים את המטה וניפץ את האחרים".^[7]  

מאז תקופת חז"ל, סיפור זה שימש לקידום דימויו של אברהם כחלוץ דתי. מדובר באחד מהמדרשים הבודדים שהגיעו לתקופה המודרנית והפכו לחלק בלתי נפרד מהידע היהודי הפופולרי (אעיד שבמשך 25 שנים שבהן לימדתי את ספר בראשית, כמעט בכל סמסטר היה תלמיד יהודי אחד לפחות שפנה אליי אחרי השיעור ושאל מדוע לא קראנו את הסיפור על אברהם שמנפץ את פסלי אביו).

בעוד שתלמידים חיבבו את הסיפור בשל סצנת העימות של צעיר עם אביו, יתכן שמקור המשיכה טמון במשהו עמוק יותר – ניסיון להציג את חכמת הפילוסופיה של אברהם, בניסיון להוכיח שהספרות והדמויות המקראיות ראויות למעמד שווה לחכמתם של אנשי העולם ההלניסטי.

אך כל זה כמעט ואינו מוסיף להארת דמותו המקראית של אברהם.

לא גיבור עממי מסורתי

אברהם המקראי אינו תואם לדפוס הגיבור כפי שהגדירו חוקרי פולקלור. בהשראת התובנות הפסיכואנליטיות של אוטו ראנק (1884–1939),^[8] לורד רגלן (פיצרוי ריצ'רד סאמרסט), גיבש בשנת 1936,^[9] רשימה של תכונות המאפיינות את הגיבור העממי.  אלה המוטיבים המרכזים:

• לידה מלכותית (אחד ההורים עשוי להיות אל)
• ניסיון לרצח מצד האב
• הצלת הילד וגידולו בידי אחרים בארץ רחוקה
• מעט פרטים על ילדותו
• חזרת הגיבור לארץ מולדתו ותפיסת השלטון לאחר שהביס אויב אימתני
• תקופת שלטון הכוללת חקיקת חוקים חדשים
• דחייה והגליה על ידי עמו
• מוות מסתורי, לעיתים במקום גבוה
• מקום קבורה וסוג קבר לא ידועים

על פי שיטתו של רגלן, משה מקבל ציון גבוה בתור "גיבור", עם כ-20 מתוך 22 נקודות אפשריות, ואילו אברהם זוכה לניקוד נמוך בהרבה.

גיבור צייתן

אם הן מסורות חז"ל והן המחקר ההשוואתי המודרני אינם מספקים הסבר לסיבה למעמדו של אברהם בספר בראשית, יש לפנות לכיוון אחר. דרך חלופית להבנת מהות דמותו של אברהם כגיבור נמצאת בניתוח של לשון הטקסט המקראי עצמו, במיוחד בשורות הפתיחה של הפרשה. בפסוק ד בפרק יב נאמר:

^{בראשית יב:ד} וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ־הוָה...

הדבר מהדהד למוטיב הצייתנות בסיפור נוח:

^{בראשית ו:כב} וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

^ז:ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ־הוָה.

במילים אחרות, התיאור כאן אינו עוסק במעשים הרואיים, בהתמודדות עם אתגרים, או בהרהור פילוסופי – אלא בציות.

שני ה"לך לך" שמגדירים את אברהם

באופן דומה, במקום שבו היינו מצפים לקבל תובנות לגבי עולמו הפנימי של אברהם, בתגובה לציווי המטלטל של אלוהים בעקדת יצחק (בראשית כב: א–יט), המקרא מתמקד שוב רק ברצף פעולות: השכמה מוקדמת, חבישת החמור, לקיחת הבן והנערים, בקיעת עצי העולה, והיציאה לדרך.

גם כאן, ייצוגי הפרשנות המודרנית מתגייסים למלא את החסר. בסרטו של ג'ון יוסטון מ-1966, "התנ"ך: בראשית", מוקדשות כעשרים דקות לסיפור העקדה. בסצנה הראשונה, אברהם שומע את קול האל באמצע הלילה, יוצא מחוץ לאוהלו ומתייסר בצעקות בתגובה לציווי האלוהי. המסע למוריה כולל עצירה ממושכת בהריסות סדום, שם אברהם שוב מערער על דברי האל, מצטט את בראשית יח:כה ("השופט כל הארץ לא יעשה משפט?") ואף פסוק מישעיה, המתאר את כוחו של האל (ישעיהו מ:כב–כג). הסצנה מסתיימת באמירה המסתורית של אברהם ליצחק: "בכל הדברים עלינו לציית לו."

חוקרי ספרות כמו אריך אוארבך^[10] ורוברט אלטר^[11] ציינו את הנטייה של הסיפורים המקראיים להמעיט בפרטי רקע, במיוחד לגבי רגשות הדמויות. אולם יש לתת את הדעת לכך שהיעדר התגובות הרגשיות קיים במיוחד בשני המסעות החשובים של אברהם, בניגוד לחלקים אחרים במחזור סיפוריו.

בסיפורים האחרים על אברהם (פרקים יג–כא), הוא מרבה להעלות שאלות בפני אלוהים. למשל, היכן הבן שהובטח לו שוב ושוב; מדוע אלוהים עומד להשמיד ערים שבהן יש גם צדיקים וגם רשעים; מדוע ישמעאל לא יכול להיות הבן הנבחר.

אך בסיפורים שבפרקים יב ו-כב, הממסגרים את סיפוריו של אברהם, הדבר היחיד שחשוב הוא כניעתו המיידית של הגיבור להוראות האל. שני הסיפורים מקיימים קשר סמנטי דרך הביטוי הנדיר "לך לך" והמבנה המקביל של הציווי האלוהי, הקורא לאברהם ללכת אל עבר יעד מעורפל.

המסע לכנען

^{בראשית יב:א} לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

המסע להר המוריה

^כב:ב קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

האדם הפעיל והנחוש, המביס באופן באומץ לב בפרק יד ומעלה שאלות נוקבות על צדק האל בפרק יח, אינו אומר מילה כאשר מתבקש לעזוב את עברו מאחוריו (משימה לא פשוטה עבור אדם בוגר), וכאשר נדרש לוותר על עתידו בדמות הבן שבו תלה את תקוותיו. את הגלולות המרות הללו הוא בולע בשלמותן.

אדם צייתן

במשך דורות, דמותו של האיש המקבל את רצון האל במסירות כה עמוקה הפכה למופת עבור יהודים, נוצרים ומוסלמים. על אף האבסורד שבהבטחות שניתנו לו, אברהם נותר איתן בצייתנותו. הוא מעז לצאת למסעות שציווה עליו האל בלי לשאול שאלות. מונחה ביד בלתי נראית, הוא עובר את המבחנים שהוצבו לפניו בספר בראשית, ובכך הופך לגיבור—לא מהסוג האפי הרגיל, אלא בשל צייתנותו, תכונת מופת בשלוש הדתות המערביות.