כשמשה הביט בארץ המובטחת, הוא הסתכל גם על עבר הירדן

בני ישראל ניצבים על סף הכניסה לארץ המובטחת. משה משתוקק כבעבר לחוות גם הוא את מעשי ה' "הגדולים והנוראים" שעתידים לקרות בקרוב, אך הדבר לא יתאפשר לו. עם זאת הוא זוכה לראות את הארץ המובטחת טרם מותו.

וכך, בתחילת ספר דברים, אלוהים מצווה על משה לעלות לראש הפסגה (שם של מקום) ולהתבונן משם סביב אל ארבע רוחות השמיים.

^{דברים ג:כז} עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

בסוף ספר דברים, בפרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בתורה, מתאר הכתוב בפירוט את מה שמשה רואה שם (לד:א-ד).

אברהם מביט בארץ המובטחת

נתקלנו בסצנה דומה לזו כבר בעבר. אברהם עומד בבית אל לאחר שלוט אחיינו נפרד ממנו ועזב לעבר הירדן, כפי שסיכמו ביניהם. אלוהים חוזר על הבטחתו הקודמת, מרחיב אותה (בראשית יב:ז) ואומר לאברהם להביט בארבע רוחות השמיים ולראות את הארץ שהובטחה לו ולזרעו.

^{בראשית יג:יד} שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. ^יג:טו כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.... ^יג:יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

ה"סיור החזותי" של משה בארץ הוא ארמז מכוון לפסוקים אלה על אברהם. מלבד ההקבלה הלשונית של "שא נא עיניך וראה" וההוראה להביט לכל ארבעת כיווני השמיים, הדבר האחרון שאלוהים אומר למשה על הארץ הוא שזו הארץ שהבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.

^{דברים לד:ד} וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.

בדומה לכך גם הביטוי, "את כל הארץ", שבו מתאר פרק לד את מה שמשה רואה כשהוא מביט לארבעת כיווני השמיים בפרק ג, מופיע בבראשית יג:טו.^[1]

הארץ המובטחת שמשה רואה גדולה יותר

אך יש משהו קצת משונה באמירה שמשה רואה את הארץ מכל ארבע רוחות השמיים. כאשר אברהם עושה זאת, הוא עומד בבית אל, במרכז כנען, ולכן יכול לראות את ארץ כנען מכל ארבעת הכיוונים. אך משה עומד ממזרח לירדן, בראש מקום ששמו פסגה. אם הארץ המובטחת היא ארץ כנען המוגבלת לשטח שממערב לירדן, משה נמצא מחוצה לה, ולכן יראה אותה רק אם יפנה מערבה — אולי גם צפונה (ומערבה) ודרומה (ומערבה), אך בוודאי לא מזרחה.

נראה כי למחבר הייתה סיבה לקשר בין משה לאברהם — והסיבה הזו הייתה כה דוחקת עד שהארמז היה שווה גם במחיר של אי התאמה בין ההקשר המקורי (אברהם בבית אל) להקשר הנוכחי (משה בפסגה).

חוקרים מסוימים מציעים שהסיבה היא צורנית בלבד: הקישורים בין משה לאברהם ובין דברים לבראשית נועדו לחבר בין חלקיה השונים של התורה על ידי צירוף של טקסטים שונים לכדי נרטיב אחד, ללא משמעות עמוקה מזו.^[2] עם זאת נראה שיש כאן עניין נוסף.

סיורו החזותי של משה בארץ בדברים לד:א-ד, כולל שטח גדול יותר מן השטח שראה אברהם.

^{דברים לד:א} …אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. ^לד:ב וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. ^לד:ג וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר.

הסיור מתחיל בגלעד, בעבר הירדן, אזור שבמקומות אחרים במקרא מזוהה עם השטח שנכבש מידי סיחון ועוג.^[3] הסיור ממשיך מערבה לירדן אל דן שבצפון ומשם יורד אל הנגב בדרום. לבסוף חוצה מבטו של משה שוב את הירדן כדי להביט במישור המשתרע מעמק יריחו עד צוער, תא השטח שבו התיישב לוט (בראשית יג:י-יא).

השטח שבעבר הירדן, שנמצא מחוץ לארץ שאלוהים הראה לאברהם בבראשית יג, נכלל כעת בארץ המובטחת שהוא מראה למשה. הארץ המובטחת כאן בדברים לד אינה מוגבלת לארץ כנען בלבד. משה רואה אותה מכל ארבע רוחות השמיים — כולל כשפניו מזרחה מפסגה. כעת אנו מבינים שאין זו סתם התנסחות לא מוצלחת כי אם שינוי בתפיסת גבולותיה של הארץ המובטחת.

ניסוח של פולמוס

השינוי הזה לא נולד מצירוף מקרים.^[4] אפשר להבין היטב את המטרה שהוא משרת באמצעות התבוננות באופן שבו דברים לד מנסח מחדש ביטוי מבראשית יב:

בראשית יב:ז

לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת

דברים לד:ד

זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה

הטקסט הקדום יותר עבר שינוי קל למטרה רטורית חשובה: התנגדות לתפיסת גבולות הארץ המתוארת בטקסטים מרכזיים בבראשית.^[5] אף שאלוהים מדבר למשה המחבר מכוון את דבריו גם אל הקורא: שכח ממה שאמרו טקסטים אחרים על היקף הארץ. זאת הארץ, היא ולא אחרת, שאלוהים הבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.

מות משה, פעם שלישית

דברים לד הוא המשך של שני התיאורים הקודמים על מותו של משה. הסיפור הזה מתחיל בבמדבר כז:יב-יד, כאשר אלוהים אומר למשה בפעם הראשונה לעלות על הר ולראות את הארץ לפני מותו.

^{במדבר כז:יב} וַיֹּאמֶר יְ־הוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ^כז:יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ...

דברים לב:מט-נ חוזר על הציווי גם "בחזרה השנייה" של הסצנה הזו:

^{דברים לב:מט} עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה. ^לב:נ וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ...

התמונה הזו הופכת שלמה רק בדברים לד, בתיאור שלישי. הפרק הזה, האחרון בתורה, וגבולות הארץ המורחבים שלו, מערערים גם על תיאורי ההבטחה המרכזיים של ספר בראשית, גם על הנוסח הקדום יותר של הפתיחה של ספר דברים, וגם על התיאור הקודם של מות משה בדברים לב, שם אלוהים מצווה על משה לראות את ארץ כנען (לב:מט), ללא שטחי עבר הירדן שהוא רואה כעת.

מה קדם למה?

התפיסה המקובלת במחקר רואה בדברים לב את המאוחר ביותר מבין שלושת הקטעים. החוקרים התומכים בעמדה זו סבורים שהוא נכתב כדי לגשר בין שתי הגרסאות השונות של סיפור מותו של משה, במדבר כז ודברים לד, כך שיוכלו להיקרא כסיפור אחד.^[6] עם זאת ברגע שאנו מבינים שדברים לד משנה את תפיסת גבולות הארץ שהוצגה בדברים לב, הטענה הזו נעשית פחות סבירה. כיצד אפוא נסביר את היחס שבין שלושת הטקסטים הללו?

היכן נמצא הר הָעֲבָרִים?

משה כמו אהרן מת על הר, אך בבמדבר כז:יב לפחות, ההר הזה לא מצוין במפורש בשמו אלא רק בשם "הר העברים".^[7] היכן נמצא רכס העברים? רמז אפשרי נמצא בדברים לב:מט, שם להר הזה יש שם – הר נבו. בגלל המקור הזה רבים סוברים כי רכס העברים נמצא בעבר הירדן, אולם בדברים לד:א הר נבו נמצא ברכס פסגה ולא ברכס העברים, מה שמעורר לכל הפחות את השאלה מדוע אותו רכס הרים נקרא בשני שמות שונים.

כאשר מסתכלים בירמיהו כב:יח-ל, בעת שהנביא מקונן על גלות יהויקים מכל ארבע קצוות הארץ, מה שהתחיל כתהייה עשוי להפוך לתחושת בטן מוצקה כי כפל השמות הזו נוצר בכוונת מכוון.

^{ירמיהו כב:כ} עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ.

לבנון בצפון ובשן במזרח (ובמערב כמובן, הים); האם ייתכן שהר העברים נמצא מדרום לארץ? זוהי הקריאה המסתברת יותר של הפסוק.

אפשרות זו זוכה לחיזוק מסוים כשמביאים בחשבון שעל פי במדבר כא (פסוקים א-ג) כיבוש הארץ מתחיל... מכיוון דרום.^[8] אם רכס העברים נמצא מדרום לארץ, גם התיאור הראשון של מות משה (במדבר כז:יב-יד) מתרחש מדרום לארץ.

מרטין נות' הציע כמפורסם כי בתחילה סיפור המסע של בני ישראל במדבר נגמר בספר במדבר, וכי רק בשלב מאוחר יותר הפך ספר דברים לסופו של הסיפור. והנה כאן אנו מצליחים לזהות בספר במדבר חלקים השייכים לסוף המסע הסותרים בריש גלי את התיאור הגיאוגרפי של דברים ויהושע. ייתכן שנות' צדק.^[9]

אם רכס העברים אכן נמצא מדרום לארץ, הרי שבניגוד לאמור בדברים לב:מט, הר נבו — הנמצא בעבר הירדן — אינו באמת נמצא ברכס העברים. איך ומדוע נוצר הקשר הזה בין הר העברים להר נבו? למרבה המזל ביכולתנו לזהות חלק מעבודת העריכה שנעשתה כדי להפוך את ספר דברים לסופו החדש של סיפור הנדודים במדבר.

התאמת המסלול לכלול את עבר הירדן

לאחר שבני ישראל שורדים את נשיכות הנחשים בבמדבר כא,^[10] הם יוצאים למסע המוביל אותם אל עבר הירדן. סוגת "תיאורי המסעות" במקרא מוכרת לנו היטב ומאופיינת בניסוחים קבועים ועקביים ביותר. עם זאת בפרק הזה, בתוך לא יותר מתריסר פסוקים, אנו נתקלים בשלוש תבניות שונות של הסוגה הזו, מה שמלמד כי הפרק הורכב ממקורות שונים.

חילופי התבניות אינם מונעים מן הטקסט להיקרא כמסלול אחד רציף, וייתכן שהדבר היה עובר מבלי למשוך תשומת לב — לולא הייתה זו תופעה יחידה במינה. זהו ראיה מוצקה כי המסע הורחב פעמיים, בכל פעם עם תבנית אחרת של הסוגה, וגם הותיר אחריו עקבות להרחבה הזו.^[11] שמות המקומות שמופיעים בתיאורי המסעות הללו מרמזים על כוונותיהם של הסופרים שערכו את הטקסט.

השכבה הקדומה ביותר

^{במדבר כא:י} וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. ^כא:יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים…

הסגנון של רשימת המסעות הזו הוא אותו הסגנון שבו מתוארים יציאת בני ישראל ממצרים (שמות יב:לז ו-יג:כ), בואם למדבר סין (שמות טז:א) ולמדבר סיני (שמות יט:א) ולכתם מסיני (במדבר י:יב) עד קדש (במדבר כ:א).

שכבה שניה

^כא:יב מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. ^כא:יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן…

והנה, גם בדברים ב:יג-כד וגם כאן ברשימת המסעות השנייה, אנו שומעים לפתע כי בני ישראל נמצאים בעבר הירדן, עוברים בנחל זרד ובנחל ארנון. רשימת המסעות השנייה רוצה לומר לנו כי מסע בני ישראל לא נגמר בספר במדבר אלא ממשיך אל ספר דברים.^[12] המעבר אל סגנון אחר של רישומי מסעות ניכר לעין, והפתיחה במילה "מִשָּׁם" בתחילת הפסוק נועדה לחבר בין שתי הרשימות השונות.

שכבה שלישית

וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. ^כא:יט וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. ^כא:כ‏ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

האזכורים של במות, פסגה והישימון ברשימה השלישית הם רובד נוסף בעלילה של במדבר כב-כד. הרשימה הזו מרחיבה את מסעם של בני ישראל לעומק מואב ועניינה לספר לנו כי סיפור המסע במדבר כולל גם את סיפור בלעם. היצירה והעיבוי של סיפור מסע בעבר ירדן מרחיבים את סיפור המסע המקורי של בני ישראל במדבר ומחברים את ספר דברים, שמתרחש בעבר הירדן המזרחי, לשאר הסיפור המדברי.

הפיכת ספר דברים לסיום התורה

אם כן הפיכת ספר דברים לסיומו החדש של הסיפור המדברי דרשה התאמה מחודשת של הגיאוגרפיה שלו, והתופעה הזו חוזרת גם בסיומו של הספר. התיאור השני של מות משה נוצר כדי להעביר את המוות הזה אל סופה החדש של התורה. בשלב הזה בספר דברים קרו המון דברים מאז שאלוהים ציווה לראשונה על משה לעלות להר ולראות הארץ בבמדבר כז. באמצעות ציטוטים מן התיאור הראשון המחבר מעודד אותנו להיזכר בו ולראות את התיאור השני כהמשך טבעי שלו.

• הציווי "עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה" בדברים לב:מט לקוח ישירות מבמדבר כז:יב, אך ההר חסר השם מרכס העברים מזוהה כאן כהר נבו, מה שמעביר את כל הסצנה למואב.^[13]
• הביטוי "וּרְאֵה אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" מצוטט כמעט במדויק מבמדבר כז:יב, שם היקף הארץ אינו מוגדר. אולם כאן, בדברים לב:מט, המחבר מוסיף את המילה "כְּנַעַן" כדי להגדיר את גבולות הארץ.
• המחבר הוסיף כאן גם הביטוי "לַאֲחֻזָּה" על מנת לחבר בין הסצנה הזו ובין ההבטחות על הארץ בספר בראשית. הביטוי הזה, המתאר את טיבה של הארץ המובטחת, הוא ארמז לביטוי "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" שבבראשית יז:ח. אם כן הקישורים לסיפורי האבות לא מתחילים בדברים לד כי אם כאן, בתיאור השני של מות משה.

רכס העברים זוהה עם הר נבו ולכן גם כאשר יצר המחבר תיאור שני שיישמע כהמשך טבעי של הראשון היה עליו למקם אותו בעבר הירדן במקום מדרום לארץ. מהלך זה היה הכרחי כדי להתאים את ספר דברים לשאר התורה. המטרות אולי היו ראויות אך הביצוע לא היה חלק לגמרי — או לפחות כך סבר מחבר דברים לד, שתיקן את הבעיה על ידי הצבת נבו במקומו הנכון, ברכס פסגה (פסוק א).^[14]

הרחבת הארץ המובטחת לעבר הירדן המזרחי

תיקון מקומו של הר נבו לא הייתה מטרתו העיקרית של המחבר כמובן. המטרה העיקרית הייתה לחזק את הטענה בדבר גבולותיה הרחבים יותר של הארץ המובטחת. התיאור השלישי והאחרון של מות משה שואף לומר את המילה האחרונה בשאלה מה נכלל בארץ המובטחת, ולהעלות את הטענה שהיא אינה מוגבלת רק לארץ כנען אלא כוללת גם שטחים בעבר הירדן. לכן, הקישורים בין משה לאברהם לא היו רק עניין של חיבור בין מקורות (אם בכלל) אלא גם של אידיאולוגיה — המחבר שואף "לכייל מחדש" את ההסתכלות שלנו על ההבטחות הקודמות.

לא כולם בישראל הקדום הסכימו עם ההרחבה זו. גרסאות אחרות של הסיפור מציינות בבירור שהשטח זה נמצא מחוץ לתחום, תרתי משמע, בשביל עם ישראל, כי כבר ניתן על ידי אלוהים לצאצאי לוט, ומקורות אחרים דוחים באופן נחרץ את הניסיונות להרחיב את גבולות הארץ המובטחת.^[15] בדיוק כמו בימינו אנו, גם במקורות המקראיים השיח על גבולות הארץ רחוק מלהגיע להסכמות.