ערב רב: תערובת של פרשנויות

כשבני ישראל יצאו ממצרים, נלוותה אליהם קבוצה בשם "ערב רב" (שמות יב:לח). במשך אלפיים שנים של פרשנות תנ"ך זכה המונח המעורפל הזה לפרשנויות שונות, חיוביות ושליליות, וחוקרים מודרניים עדיין מתווכחים על משמעותו המדויקת. בעברית המודרנית משמש המונח הזה ככינוי גנאי.

הדפסה

שיתוף

ד"ר הרב דוד צוקר

הדפסה

שיתוף

קטגוריות:

בא

רבבות יוצאי מצרים, מחזור מהמאה ה–15, MS 5686, עמ' 60v–61r. הספרייה הבריטית

משמעות המונח ערב רב

בשמות פרק יב כתוב כי כאשר בני ישראל עזבו את מצרים:

^{שמות יב:לח}וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם...

עֵרֶב — שאול בר, פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת ממפיס, מציין כי במספר הקשרים תנ"כיים (ירמיהו כה:כ, שם נ:לז; יחזקאל ה:ל), המונח עֵרֶב נראה כמתייחס לחיילים.^[1] באופן דומה, ישראל קנוהל, פרופסור אמריטוס ללימודי תנ"ך באוניברסיטה העברית, מציע כי ייתכן שמדובר במילה נרדפת למילה האכדית urbi, המתייחסת לסוג של חייל.^[2]

בין אם בר וקנוהל צודקים בטענתם ובין אם לאו, אין ספק שזו אינה הפרשנות המסורתית של המונח. במקום זאת, ההבנה המקובלת היא שהמילה ערב נגזרת משורש שמשמעותו "ערבוב", והיא מתייחסת לאופי הקבוצה כאל תערובת של עמים.

רַב — המילה השנייה, רב, היא תואר שמשמעו "גדול" ולכן התרגום המקובל של המונח לאנגלית הוא "המון מעורב".^[3] ויליאם פרוףּ מציין כי שמות יב:לח "אינו נותן שום אינדיקציה לגבי גודלו [של הערב רב]".^[4] עם זאת, המדרש, כמיטב המסורת, הולך רחוק מאוד. המכילתא דר' ישמעאל מפרשת את המונח ערב רב כך:

^{מסכתא דפסחא יד} מאה ועשרים רבוא [=1,200,000 איש], דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: מאתים וארבעים רבוא [2,400,000]. ר' נתן אומר: שלש מאות וששים רבוא [3,600,000].

תרגום יונתן בן עוזיאל מציג רעיון דומה, ומתרגם: סגיאין מנהון מאתן וארבעין רבוון, "יותר מהם, 1,400,000". המספר שהוא בוחר הופך את מספרם של הערב רב לגדול יותר מבני ישראל, שמספרם בתורה הוא 600,000 גברים (שמות יב:לז).^[5]

מונח מוכפל

עם זאת, חוקרים רבים מפקפקים בכך שהמילה רב כאן אכן פירושה "רבים". מבחינה בלשנית למונח הזה יש אופי של הכפלה (רדופלוקציה), עם חזרה על האותיות ר' ו־ב', ערב רב. כך כותב מ"ד קאסוטו (1883–1951) בפירושו לספר שמות:

ערבוביה של בני אדם שלא מבני ישראל. כנראה צדקו אלה שראו בביטוי ערב רב מלה מורכבת משורש ערב בהכפלת שתי האותיות האחרונות...^[6]

בתורה השומרונית המונח נכתב כמילה אחת, ערברב. אם זהו אכן מקור המונח התורה אינה עוסקת כלל בגודל הקבוצה הזו.

ערב רב ואספסוף

ההצעה כי ערב־רב הוא מילה אחת כפולה מחזקת את הטיעון המסורתי שלפיו קבוצה זו היא אותה קבוצה המוזכרת בפרק יא בספר במדבר:

^{במדבר יא:ד} וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ^יא:ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם...

הסיפור מספר כיצד בני ישראל, בהשפעת קבוצה עלומה בשם "אספסוף", התלוננו על המחסור בבשר. אלוהים הביא להם שלווים ובסופו של דבר גרם למותם של רבים מהמתלוננים. המונח "אספסוף" הוא מונח מוכפל הנגזר מהשורש א.ס.ף והדחף להשוות בין "אספסוף" ל"ערב רב" הוא מובן, שכן אלה הן ההתייחסויות היחידות בתורה לקבוצת זרים המלווה את בני ישראל במדבר.

הבעיה בחיבור שבין ערברב/ערב רב ואספסוף היא שכל אחד מביטויים מופיע רק פעם אחת בתנ"ך, ולכן מדובר במקרה של שימוש במונח אחד מעורפל כדי לפרש מונח אחר, בהנחה שהם מכוונים לאותו הדבר. למעשה, גם אם המונח ערב רב הוא צירוף מוכפל, אין זו הוכחה שאלו הן שתי קבוצות זהות, אף שמסתבר לומר כן.^[7]

הזיהוי בין שתי הקבוצות החל בתקופת בית המקדש השני, שכן בתרגום השבעים גם ערב רב וגם אספסוף תורגמו ἐπίμικτος, "קהל מעורב". באופן דומה, פרשנים מסורתיים כגון מדרש תנחומא (מהדורת בובר, במדבר טו:יא), מדרש אגדה (מהדורת בובר, במדבר ד:יא), במדבר רבה (טו, כד) ואברהם אבן עזרא (שמות יב:לח) כולם מקשרים בין שתי הקבוצות.

כל הפרשנים המסורתיים הללו (ואיתם גם תרגום השבעים) הולכים בעקבות נוסח המסורה וקוראים את המילה רב כמילה נפרדת, שפירושה "רבים". שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, 1800–1865) לעומת זאת הבחין שמדובר בצירוף מוכפל וראה בכך ראיה לקשר שבין ערב רב והאספסוף:

^{שד"ל שמות יב:לח} והנה תרגום האספסוף ערברבין, וכן כאן בס' השמרונים "וגם ערברב עלה אתם", מלה אחת, ולפי זה תהיה המלה כפולה כמו ירקרק אדמדם... והוא ממש כְּמִלַת אספסוף.^[8]

ויליאם אולברייט (1891–1971), הנחשב לגדול חוקרי התנ"ך והארכיאולוגים האמריקאים במחצית הראשונה של המאה העשרים, מבהיר את הנקודה:

בפסוק אחד הם כונו "רברב", ובפסוק אחר ספסף (ואני מתעלם מן ההגייה המסורתית, שיש מקום לפקפק בה). שני המונחים הם מונחים מוכפלים... הנגזרים מפעלים שמשמעותם, בהתאמה, "לשנות, לערבב" ו"לאסוף".^[9]

פרשנות זו אומצה גם על ידי מילון מקראי מפורסם.^[10]

אספסוף

בתרגום של החוקר רוברט אלטר לאנגלית המילה "ערב רב" מתורגמת אמנם בדומה לפרשנות המסורתית (שמתעלמת מהאפקט הקולי של ההכפלה), אך בהערותיו מקבל אלטר את הפרשנות המכפילה ומסביר כי הכפלה כזו היא "צורה עברית לכינויי גנאי". בין אם הערב רב הם "אספסוף" ובין אם המון מעורב, ברור כי הם אינם בני ישראל. מי הם בדיוק, ומדוע הם מצטרפים לבני ישראל העוזבים את מצרים?

זרים המצטרפים ליציאת מצרים

אפשרות אחת היא שהם קבוצה של מצרים ו/או קבוצות אתניות אחרות שחיו בקרב בני ישראל והחליטו לעזוב איתם.

שכירי חרב

אלה הרואים בערב רב כוח של שכירי חרב – כמו בר וקנוהל שהוזכרו לעיל – מפרשים זאת כברית צבאית. עם זאת, זוהי פרשנות מודרנית, שאינה באה לידי ביטוי בפרשנויות המסורתיות.

גרים (פרשנות אידאולוגית)

רש"י (שלמה יצחקי 1040–1105) מפרש אותם כמצרים מקומיים וזרים אחרים שהצטרפו לבני ישראל מסיבות אידיאולוגיות:

^{רש"י שמות יב:לח} ערב רב – תערובת אומות של גרים.

בדומה לכך, במדרש שמות רבה מתוארת חלוקה בתוך המצרים בין מצרים שהצטרפו לבני ישראל ובין המצרים שמתו במכת בכורות:

^{שמות רבה יח:י}משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו, אמר המלך: "כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים", כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלהים: "כל מי שאוהב את בני יבא וישמח עם בני", הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנא' (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם, וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל מתו עם הבכורים, שנאמר (תהלים עח) ויך כל בכור במצרים.

ויליאם פרוףּ, המתרגם את המונח "ערב רב" כ"זרים רבים", הולך בדרך דומה ומציע כי "ייתכן שהיו זרים שחיו בקרב ישראל כגרים זמניים או כגרים לטווח ארוך".^[13] פרוףּ משתמש באותה קטגוריה כמו רש"י, גרים, אם כי במובן המקראי של "תושבים זרים" ולא במובן הרבני של "גרי צדק".^[14]

ניצול (פרשנות אופורטוניסטית)

בניגוד לפרשנות זו, הרב הראשי לשעבר של בריטניה, יוסף הרץ (1872–1946), כותב בפירושו כי הערב רב היו "המון זרים שאינם ישראלים, כולל עבדים ושבויי מלחמה, שניצלו את הפאניקה כדי לברוח ממצרים. הם לא היו שותפים רצויים, כאמור בבמדבר יא:ד–ה".^[15] הפילוסוף קנת' סיסקין כותב כי הערב היו "עבדים, אסירים פוליטיים, גנבים וכל מי שיכול היה להפיק תועלת מהכאוס החברתי שליווה את יציאת מצרים".^[16]

זרים שהתחתנו עם בני ישראל

אפשרות אחרת היא שהמונח אינו מתייחס לקבוצת אנשים שהצטרפה לבני ישראל בעת יציאת מצרים, אלא לאנשים שכבר הפכו לחלק מבני ישראל באמצעות נישואי תערובת. מכיוון שהתנ"ך מתאר כי בני ישראל חיו בקרב המצרים במשך עשרות או מאות שנים (תלוי באיזה מקור מסתכלים), סביר להניח כי התחתנו עם מקומיים, בין אם מצרים או זרים אחרים.

כך כותב שד"ל:

והנה מצאנו בנחמיה (יג:ג) ויבדילו כל ערב מישראל שהכוונה עירוב ע"י חיתון; ע"כ נ"ל כי ערב רב זה היה מעורב עמהם מלפנים והם מצרים שנשאו ישראליות ומצריות שנישאו לישראלים.^[17]

קריאה זו אומצה על ידי בנו יעקב (1862–1945).^[18] גם התרגום האמריקאי החדש לתנ"ך כותב בהערה על המילים ערב רב "מוצא מעורב: חצי עברי וחצי מצרי" ומפנה אל סיפור המקלל, בנם של שלומית בת דִברי ואיש מצרי.^[19]

מכשפים: הפרשנות המיסטית של הזוהר

ספר הזוהר תולה רבים מחטאי בני ישראל במדבר באשמת הערב רב, אבל לטענתו כי המונח אינו יכול להתייחס להמון עם שהצטרף לבני ישראל אלא לקבוצת מכשפים מצרים שפעלו מחצות היום ועד אחרי הצהריים, ועל כן זכו לכינוי "הערב הגדול", כלומר ערב רב. מכשפים אלה עברו שינוי:

^{זוהר חלק ב קצא ע"א} דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא, כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה, א"ל קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה.

תרגום: הם ניסו [בהתחלה] להתנגד לנפלאות הקדוש ברוך הוא. ברגע שראו את הנסים והנפלאות שמשה עשה במצרים, רצו להצטרף למשה. הקדוש ברוך הוא אמר למשה: "אל תקבל אותם". משה אמר: "ריבון העולם, משראו את כוחך הם רוצים להתגייר. הם יראו את כוחך מתגלה מדי יום וידעו שאין אלוהים מלבדך". ומשה קיבל אותם.

על פי הזוהר כאשר משה מבושש לרדת מהר סיני צדקתו של אלוהים מתבררת – הערב רב רואה שמשה מתעכב בירידה מההר ומאלץ את אהרון לבנות את עגל הזהב (שמות לב:א). בהסבירו את הקטע בזוהר, ג'רלד אהרונוף כותב כי "המצרים... מעולם לא הצטרפו באמת לישראלים, ו[יתר על כן, הם] היו מקור לצרות במהלך שנות הנדודים במדבר". הוא מסביר כי "המסר של הזוהר הוא שלא כל רע יכול להפוך לטוב".^[20]

ערב רב בתלמוד: כינוי גנאי

על אף הפרשנויות הרואות בחיוב את הערב רב, הנטייה להתייחס לערב רב בעין עקומה ניכרת כבר בתקופת חז"ל. הנה למשל דברי התלמוד במסכת ביצה:

^{ביצה בבלי לב ע"ב}ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל יורדי גיהנם הם. כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא – ולא יהבו ליה. מזוני מיזן – נמי לא זינוהו, אמר: הני מערב רב קא אתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.^[21]

תרגום: עשירי בבל יורדי גיהנום הם. כששבתאי בן מרינוס הגיע לבבל חיפש עבודה ולא נתנו לו. ביקש אוכל ולא הביאו לו. אמר: אלו מוצאם בערב רב, שכן כתוב "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג:יח), כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.

המחלוקת בימי הפרנקיסטים

בשלהי המאה ה־18, בימי המחלוקת על טענותיו המשיחיות של יעקב פרנק (1726–1791), הפרנקיסטים כינו מתנגדיהם צאצאי הערב רב, ואילו אלה שראו בתנועה הפרנקיסטית כפירה, כינו כך את הפרנקיסטים.^[22] כאן אנו רואים כי הכינוי "ערב רב" הפך לנשק או לכינוי גנאי בידי יהודים מסוימים לשלילה של יהודים אחרים בעלי דעות שונות או להאשמתם בחוסר נאמנות לעם ישראל.

שימושים מודרניים

שימוש זה כעלבון נמשך גם בימינו. בימינו הקונוטציות של הביטוי "ערב רב" הן של המון, אספסוף ולעיתים אף של בוגדים. החוקר מוטי ענברי הראה למשל כיצד השתמש עוזי משולם במונח "ערב רב" כדי להצדיק את שנאתו לשמאל הישראלי.^[23]

בצד השני של הקשת הדתית/הפוליטית, בשנת 2016 פרסם הארגון האמריקאי "יהודים למען צדק גזעי וכלכלי" הגדה מקוונת בשם "ערב רב: אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים", ושם הביטוי "ערב רב" נתפס במובן חיובי. בתחילת ההגדה נכתב: "אנחנו הערב הרב" ו"תמיד היינו ערב רב".^[24]

אחת הדוגמאות הידועות ביותר לשימוש גנאי כזה מקורה בבחירות של שנת 1999 בין אהוד ברק לבנימין נתניהו, כאשר השחקנית תיקי דיין כינתה את תומכי הליכוד "אנשים בשוּק, אספסוף". "אני אספסוף גאה", הכריז נתניהו בתגובה, ופעיליו אף הוציאו וחילקו סטיקרים עם הכיתוב הזה.

ללא קשר למשמעותם המקורית, המונחים התנ"כיים אספסוף וערב רב ממשיכים לשגשג בשפה העברית אולם לא כתיאור חיובי של זרים שהצטרפו לישראל אלא ככינוי גנאי כלפי יהודים אחרים.

"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.

הערות שוליים

פורסם

1 בפברואר 2026

עודכן לאחרונה

12 בפברואר 2026

מאמר זה הוא תרגום של "Erev Rav: A Mixed Multitude of Meanings" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com ביוני 2020. נערך על ידי צוות האתר.

המחבר מודה לצוות העורכים על הצעותיו המצוינות. ראו:
Shaul Bar, “Who Were the ‘Mixed Multitude’?” Hebrew Studies 49 (2008): 27–39.
ראו: ישראל קנוהל, "יציאת מצרים: ההיסטוריה שמאחורי הסיפור", התורה (2023).
זהו תרגום המלך ג'יימס ותרגום NJPS. ברברד ס. צ'יילדס (1923–2007) משתמש בביטוי "המון מעורב גדול", אך לאחר מכן מכנה אותם גם "מגוון מעורב". ראו:
Brevard S. Childs, The Book of Exodus, Old Testament Library (Philadelphia: Westminster, 1974), 180, 182.
המונח "מגוון מעורב" מנסה ככל הנראה לתפוס את אפקט ההכפלה שיידון להלן. עם זאת יש פרשנויות שאינן מנסות לתפוס את האפקט הזה:
John I. Durham, Exodus, Word Bible Commentary, (Waco: TX, 1987), 172; Nyasha Junior, “Exodus,” Women’s Bible Commentary, Revised and Updated, ed. Carol A. Newsom, S. H. Ringe, and J. E. Lapsley, (Louisville, KY: Westminster John Knox, 2012), 56–66 (p. 61).
תרגום של צוות האתר. ראו:
William H. C. Propp, Exodus 1–18: A New Translation, Anchor Bible (New York: Doubleday, 1999), 414.
התורה סופרת רק גברים בגיל צבא ויש להניח שהמספרים של חז"ל עוסקים גם הם רק בתת אוכלוסייה זו.
מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר שמות, פרויקט בן־יהודה.
רבים מהתרגומים לאנגלית לא פירשו את שני המונחים באותה המשמעות, עם זאת ברור שהמונח אספסוף נתפס כבעל קונוטציה שלילית, הן בשל ההקשר והן בשל השימוש בחזרה על המילה בעברית המקראית (ראו דבריו של אלתר להלן).
הערת העורך: במהדורה הביקורתית של פירוש שד"ל, העורכים מציינים כי השורה האחרונה במהדורה הסטנדרטית של שד"ל, שזונחת את הפרשנות השומרונית, אינה מאת שד"ל אלא נוספה על ידי המו"ל, אולי כדרך למתן את ההשלכות של הפרשנות הזו.
ראו:
William Foxwell Albright, Archaeology and the Religion of Israel, The Old Testament Library (Louisville: Westminster John Knox Press, 2006; repr. of, Baltimore, Johns Hopkins press, 1942), 201, n. 9.
ראו: HALOT. וכך נכתב שם בערך עֵרֶב (7920):
רַבְרְבִין, אנשים שאינם מבני ישראל שהצטרפו אליהם ביציאת מצרים.
ראו:
Robert Alter, The Five Books of Moses: A Translation with a Commentary (New York: Norton, 2004), 382.
גם יעקב מילגרום מסכים לחיבור שבין "ערב רב" ו"אספסוף".
Jacob Milgrom, JPS Commentary Numbers (Philadelphia: Jewish Publication Society, 1990), 83, n. 4.
ראו:
Everett Fox, The Five Books of Moses: Genesis, Exodus, Leviticus, Numbers, Deuteronomy. The Schocken Bible, Vol. 1. (New York: Schocken, 1995), 321.
ראו:
Propp, Exodus 1–18, 414.
גרשון הפנר מאמץ גם הוא פרשנות ברוח זו:
הערב רב של יציאת מצרים היה מורכב ממצריים, ועליהם נאמר בספר דברים: "לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו". בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי, יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְ־הֹוָה (כח:ח–ט). הדרת המצרים מקהילת ישראל הייתה זמנית בלבד, למשך שלושה דורות. יש להניח שבתוך פרק זמן זה המצרים התבוללו והשתלבו במדינה הישראלית.
לפי הבנתו של הפנר, הייתה זו קבוצה קטנה יחסית שיכלה להשתלב או השתלבה באוכלוסייה הישראלית הגדולה יותר. ראו:
Gershon Hepner, “The Relationship Between Biblical Narrative and Biblical Law,” Jewish Bible Quarterly 29.4 (2001): 263–268
לדיון בהתפתחות המונח הזה לאורך הזמן, ראו ישי רוזן צבי, "התורה, האם הגר הוא אי פעם מי שהתגייר ליהדות?", התורה (2024).
ראו:
Joseph H. Hertz, The Pentateuch and Haftorahs, 2^nd ed. (London: Soncino, 1962; repr. of 1936), comment to Exod. 12:38.
ראו:
Kenneth Seeskin, Jewish Messianic Thought in an Age of Despair (Cambridge: Cambridge University Press, 2012), 9, n. 11.
שד"ל מסביר גם מדוע הוא דוחה את הקריאה המקובלת יותר:
ולי נראה שאם היה שהתעוררו אנשים להתגייר אין טעם שיצאו אתם, כי ישראל לא אמרו ללכת לצמיתות אלא לחזור מיד, ולא יתכן לאנשים נכרים שיתערבו עמהם בחגם אשר יחגו לאלהיהם אם עד היום ההוא לא יראו את ה' ולא דבקו בישראל ולא נימולו.
ראו:
“The half-breed descendants of mixed marriages between Israelites and Egyptians.” Benno Jacob, The Second Book of the Bible: Exodus, trans. Walter Jacob (Hoboken, NJ: Ktav, 1992), 347.
לפרטים נוספים על סיפור זה, ראו:
Wendy Zierler, “A Tribute to the Blasphemer's Mother: Shelomit Daughter of Divri,” TheTorah (2017).
ראו:
Gerald Aronoff, “The Mixed Multitude According to the Zohar,” Jewish Bible Quarterly, 40:2 (2012): 128–130 [p. 129].
נראה כי אהרונוף מסכים עם מסר זה, שכן בפוסט בבלוג שבו הוא תוקף קבוצה עלומה שהוא מניח שקוראיו יזהו, הוא כותב: "גם בינינו יש 'ערב רב' – רשעים שמתכננים וזוממים נגדנו". ראו:
Gerald Aronoff, “Who were the Mixed Multitude?” Israel National News (Jan. 30, 2015).
וראו גם:
Kenneth Cohen, “What is Erev Rav?” Times of Israel (Feb 11, 2016).
הרמב"ם למעשה הופך את הסיפור הזה לעיקרון הלכתי בספרו "משנה תורה" (ספר זרעים, הלכות מתנות עניים ב, י). דעות שליליות נוספות על קבוצה זו אפשר למצוא בשמות רבה מב, ו; במדבר רבה טו, כד, תנא דבי אליהו ס.
ראו:
Pawel Maciejko, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816 (Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2011), Introduction, 4-6 [1-10].
מוטי ענברי, "מלחמתו האפוקליפטית של עוזי משולם ב'ערב רב' האשכנזי", בתוך (עורכים: דוד אריאל־יואל ואחרים), מלחמת גוג ומגוג: משיחיות ואפוקליפסה ביהדות – בעבר ובימינו, 291-271.
ראו:
“Mixed Multitudes: Nobody’s Free ‘til Everybody's Free. A Racial Justice Haggadah for Pesach", 3, 4.

ד"ר הרב דוד צוקר הוא חוקר עצמאי. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברמינגהם (בריטניה) והסמכה לרבנות ותואר שני בהלכה מהיברו יוניון קולג'. כותב בקביעות על חקר המקרא (ראו www.DavidJZucker.org) ומחברם של מספר ספרים. ספרו האחרון עוסק בחיי הרבנות באמריקה.

מאמרים קשורים :