ערב רב: תערובת של פרשנויות

משמעות המונח ערב רב

בשמות פרק יב כתוב כי כאשר בני ישראל עזבו את מצרים:

^{שמות יב: לח} וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם...

שאול בר, פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת ממפיס, מציין כי במספר הקשרים תנ"כיים (ירמיהו כה:כ, שם נ:לז; יחזקאל ה:ל), המונח עֵרֶב נראה כמתייחס לחיילים.^[1] באופן דומה, ישראל קנוהל, פרופסור אמריטוס ללימודי תנ"ך באוניברסיטה העברית, מציע כי ייתכן שמדובר במילה נרדפת למילה האכדית urbi, המתייחסת לסוג של חייל.^[2]

בין אם בר וקנוהל צודקים בטענתם ובין אם לאו, אין ספק שזו אינה הפרשנות המסורתית של המונח. במקום זאת, ההבנה המקובלת היא שהמילה ערב נגזרת משורש שמשמעותו "ערבוב", והיא מתייחסת לאופי הקבוצה כאל תערובת של עמים.

המילה השנייה, רב, היא תואר שמשמעו "גדול" ולכן התרגום המקובל של המונח לאנגלית הוא "המון מעורב".^[3] ויליאם פרוףּ מציין כי שמות יב:לח "אינו נותן שום אינדיקציה לגבי גודלו [של הערב רב]".^[4] עם זאת, המדרש, כמיטב המסורת, הולך רחוק מאוד. המכילתא דר' ישמעאל מפרשת את המונח ערב רב כך:

^{מסכתא דפסחא יד} מאה ועשרים רבוא [=1,200,000 איש], דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: מאתים וארבעים רבוא [2,400,000]. ר' נתן אומר: שלש מאות וששים רבוא [3,600,000].

תרגום יונתן בן עוזיאל מציג רעיון דומה, ומתרגם: סגיאין מנהון מאתן וארבעין רבוון, "יותר מהם, 1,400,000". המספר שהוא בוחר הופך את מספרם של הערב רב לגדול יותר מבני ישראל, שמספרם בתורה הוא 600,000 גברים (שמות יב:לז).^[5]

מונח מוכפל

עם זאת, חוקרים רבים מפקפקים בכך שהמילה רב כאן אכן פירושה "רבים". מבחינה בלשנית למונח הזה יש אופי של הכפלה (רדופלוקציה), עם חזרה על האותיות ר' ו־ב', ערב רב. כך כותב מ"ד קאסוטו (1883–1951) בפירושו לספר שמות:

ערבוביה של בני אדם שלא מבני ישראל. כנראה צדקו אלה שראו בביטוי ערב רב מלה מורכבת משורש ערב בהכפלת שתי האותיות האחרונות...^[6]

בתורה השומרונית המונח נכתב כמילה אחת, ערברב. אם זהו אכן מקור המונח התורה אינה עוסקת כלל בגודל הקבוצה הזו.

ערב רב ואספסוף

ההצעה כי ערב־רב הוא מילה אחת כפולה מחזקת את הטיעון המסורתי שלפיו קבוצה זו היא אותה קבוצה המוזכרת בפרק יא בספר במדבר:

^{במדבר יא:ד} וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ^יא:ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם...

הסיפור מספר כיצד בני ישראל, בהשפעת קבוצה עלומה בשם "אספסוף", התלוננו על המחסור בבשר. אלוהים הביא להם שלווים ובסופו של דבר גרם למותם של רבים מהמתלוננים. המונח "אספסוף" הוא מונח מוכפל הנגזר מהשורש א.ס.ף והדחף להשוות בין "אספסוף" ל"ערב רב" הוא מובן, שכן אלה הן ההתייחסויות היחידות בתורה לקבוצת זרים המלווה את בני ישראל במדבר.

הבעיה בחיבור שבין ערברב/ערב רב ואספסוף היא שכל אחד מביטויים מופיע רק פעם אחת בתנ"ך, ולכן מדובר במקרה של שימוש במונח אחד מעורפל כדי לפרש מונח אחר, בהנחה שהם מכוונים לאותו הדבר. למעשה, גם אם המונח ערב רב הוא צירוף מוכפל, אין זו הוכחה שאלו הן שתי קבוצות זהות, אף שמסתבר לומר כן.^[7]

הזיהוי בין שתי הקבוצות החל בתקופת בית המקדש השני, שכן בתרגום השבעים גם ערב רב וגם אספסוף תורגמו ἐπίμικτος, "קהל מעורב". באופן דומה, פרשנים מסורתיים כגון מדרש תנחומא (מהדורת בובר, במדבר טו:יא), מדרש אגדה (מהדורת בובר, במדבר ד:יא), במדבר רבה (טו, כד) ואברהם אבן עזרא (שמות יב:לח) כולם מקשרים בין שתי הקבוצות.

כל הפרשנים המסורתיים הללו (ואיתם גם תרגום השבעים) הולכים בעקבות נוסח המסורה וקוראים את המילה רב כמילה נפרדת, שפירושה "רבים". שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, 1800–1865) לעומת זאת הבחין שמדובר בצירוף מוכפל וראה בכך ראיה לקשר שבין ערב רב והאספסוף (שד"ל על שמות יב:לח):

והנה תרגום האספסוף ערברבין, וכן כאן בס' השמרונים "וגם ערברב עלה אתם", מלה אחת, ולפי זה תהיה המלה כפולה כמו ירקרק אדמדם... והוא ממש כְּמִלַת אספסוף.^[8]

ויליאם אולברייט (1891–1971), הנחשב לגדול חוקרי התנ"ך והארכיאולוגים האמריקאים במחצית הראשונה של המאה העשרים, מבהיר את הנקודה:

בפסוק אחד הם כונו "רברב", ובפסוק אחר ספסף (ואני מתעלם מן ההגייה המסורתית, שיש מקום לפקפק בה). שני המונחים הם מונחים מוכפלים... הנגזרים מפעלים שמשמעותם, בהתאמה, "לשנות, לערבב" ו"לאסוף".^[9]

פרשנות זו אומצה גם על ידי מילון מקראי מפורסם.^[10]

אספסוף

בתרגום של החוקר רוברט אלטר לאנגלית המילה "ערב רב" מתורגמת אמנם בדומה לפרשנות המסורתית (שמתעלמת מהאפקט הקולי של ההכפלה), אך בהערותיו מקבל אלטר את הפרשנות המכפילה ומסביר כי הכפלה כזו היא "צורה עברית לכינויי גנאי". בין אם הערב רב הם "אספסוף" ובין אם המון מעורב, ברור כי הם אינם בני ישראל. מי הם בדיוק, ומדוע הם מצטרפים לבני ישראל העוזבים את מצרים?

זרים המצטרפים ליציאת מצרים

אפשרות אחת היא שהם קבוצה של מצרים ו/או קבוצות אתניות אחרות שחיו בקרב בני ישראל והחליטו לעזוב איתם.

שכירי חרב

אלה הרואים בערב רב כוח של שכירי חרב – כמו בר וקנוהל שהוזכרו לעיל – מפרשים זאת כברית צבאית. עם זאת, זוהי פרשנות מודרנית, שאינה באה לידי ביטוי בפרשנויות המסורתיות.

גרים (פרשנות אידאולוגית)

רש"י (שלמה יצחקי 1040–1105) מפרש אותם כמצרים מקומיים וזרים אחרים שהצטרפו לבני ישראל מסיבות אידיאולוגיות:

ערב רב – תערובת אומות של גרים.

בדומה לכך, במדרש שמות רבה (יח, י) מתוארת חלוקה בתוך המצרים בין מצרים שהצטרפו לבני ישראל ובין המצרים שמתו במכת בכורות:

משל למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו, אמר המלך: "כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים", כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלהים: "כל מי שאוהב את בני יבא וישמח עם בני", הכשרים שבמצרים באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנא' (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם, וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל מתו עם הבכורים, שנאמר (תהלים עח) ויך כל בכור במצרים.

ויליאם פרוףּ, המתרגם את המונח "ערב רב" כ"זרים רבים", הולך בדרך דומה ומציע כי "ייתכן שהיו זרים שחיו בקרב ישראל כגרים זמניים או כגרים לטווח ארוך".^[13] פרוףּ משתמש באותה קטגוריה כמו רש"י, גרים, אם כי במובן המקראי של "תושבים זרים" ולא במובן הרבני של "גרי צדק".^[14]

ניצול (פרשנות אופורטוניסטית)

בניגוד לפרשנות זו, הרב הראשי לשעבר של בריטניה, יוסף הרץ (1872–1946), כותב בפירושו הקלאסי "The Pentateuch and Haftorahs" כי הערב רב היו "המון זרים שאינם ישראלים, כולל עבדים ושבויי מלחמה, שניצלו את הפאניקה כדי לברוח ממצרים. הם לא היו שותפים רצויים, כאמור בבמדבר יא:ד–ה"^.[15] הפילוסוף קנת' סיסקין כותב כי הערב היו "עבדים, אסירים פוליטיים, גנבים וכל מי שיכול היה להפיק תועלת מהכאוס החברתי שליווה את יציאת מצרים".^[16]

זרים שהתחתנו עם בני ישראל

אפשרות אחרת היא שהמונח אינו מתייחס לקבוצת אנשים שהצטרפה לבני ישראל בעת יציאת מצרים, אלא לאנשים שכבר הפכו לחלק מבני ישראל באמצעות נישואי תערובת. מכיוון שהתנ"ך מתאר כי בני ישראל חיו בקרב המצרים במשך עשרות או מאות שנים (תלוי באיזה מקור מסתכלים), סביר להניח כי התחתנו עם מקומיים, בין אם מצרים או זרים אחרים.

כך כותב שד"ל:

והנה מצאנו בנחמיה (יג:ג) ויבדילו כל ערב מישראל שהכוונה עירוב ע"י חיתון; ע"כ נ"ל כי ערב רב זה היה מעורב עמהם מלפנים והם מצרים שנשאו ישראליות ומצריות שנישאו לישראלים.^[17]

קריאה זו אומצה על ידי בנו יעקב (1862–1945).^[18] גם התרגום האמריקאי החדש לתנ"ך כותב בהערה על המילים ערב רב "מוצא מעורב: חצי עברי וחצי מצרי" ומפנה אל סיפור המקלל, בנם של שלומית בת דִברי ואיש מצרי.^[19]

מכשפים: הפרשנות המיסטית של הזוהר

ספר הזוהר תולה רבים מחטאי בני ישראל במדבר באשמת הערב רב, אבל לטענתו כי המונח אינו יכול להתייחס להמון עם שהצטרף לבני ישראל אלא לקבוצת מכשפים מצרים שפעלו מחצות היום ועד אחרי הצהריים, ועל כן זכו לכינוי "הערב הגדול", כלומר ערב רב. מכשפים אלה עברו שינוי (זוהר חלק ב קצא ע"א):

דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא, כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה, א"ל קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה.

תרגום: הם ניסו [בהתחלה] להתנגד לנפלאות הקדוש ברוך הוא. ברגע שראו את הנסים והנפלאות שמשה עשה במצרים, רצו להצטרף למשה. הקדוש ברוך הוא אמר למשה: "אל תקבל אותם". משה אמר: "ריבון העולם, משראו את כוחך הם רוצים להתגייר. הם יראו את כוחך מתגלה מדי יום וידעו שאין אלוהים מלבדך". ומשה קיבל אותם.

על פי הזוהר כאשר משה מבושש לרדת מהר סיני צדקתו של אלוהים מתבררת – הערב רב רואה שמשה מתעכב בירידה מההר ומאלץ את אהרון לבנות את עגל הזהב (שמות לב:א). בהסבירו את הקטע בזוהר, ג'רלד אהרונוף כותב כי "המצרים... מעולם לא הצטרפו באמת לישראלים, ו[יתר על כן, הם] היו מקור לצרות במהלך שנות הנדודים במדבר". הוא מסביר כי "המסר של הזוהר הוא שלא כל רע יכול להפוך לטוב" ^[20].

ערב רב בתלמוד: כינוי גנאי

על אף הפרשנויות הרואות בחיוב את הערב רב, הנטייה להתייחס לערב רב בעין עקומה ניכרת כבר בתקופת חז"ל. הנה למשל דברי התלמוד במסכת ביצה:

^{ביצה בבלי לב ע"ב} ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל יורדי גיהנם הם. כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא – ולא יהבו ליה. מזוני מיזן – נמי לא זינוהו, אמר: הני מערב רב קא אתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.^[21]

תרגום: עשירי בבל יורדי גיהנום הם. כששבתאי בן מרינוס הגיע לבבל חיפש עבודה ולא נתנו לו. ביקש אוכל ולא הביאו לו. אמר: אלו מוצאם בערב רב, שכן כתוב "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג:יח), כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו.

המחלוקת בימי הפרנקיסטים

בשלהי המאה ה־18, בימי המחלוקת על טענותיו המשיחיות של יעקב פרנק (1726–1791), הפרנקיסטים כינו מתנגדיהם צאצאי הערב רב, ואילו אלה שראו בתנועה הפרנקיסטית כפירה, כינו כך את הפרנקיסטים.^[22] כאן אנו רואים כי הכינוי "ערב רב" הפך לנשק או לכינוי גנאי בידי יהודים מסוימים לשלילה של יהודים אחרים בעלי דעות שונות או להאשמתם בחוסר נאמנות לעם ישראל.

שימושים מודרניים

שימוש זה כעלבון נמשך גם בימינו. בימינו הקונוטציות של הביטוי "ערב רב" הן של המון, אספסוף ולעיתים אף של בוגדים. החוקר מוטי ענברי הראה למשל כיצד השתמש עוזי משולם במונח "ערב רב" כדי להצדיק את שנאתו לשמאל הישראלי.^[23]

בצד השני של הקשת הדתית/הפוליטית, בשנת 2016 פרסם הארגון האמריקאי "יהודים למען צדק גזעי וכלכלי" הגדה מקוונת בשם "ערב רב: אף אחד לא חופשי עד שכולם חופשיים", ושם הביטוי "ערב רב" נתפס במובן חיובי. בתחילת ההגדה נכתב: "אנחנו הערב הרב" ו"תמיד היינו ערב רב".^[24]

אחת הדוגמאות הידועות ביותר לשימוש גנאי כזה מקורה בבחירות של שנת 1999 בין אהוד ברק לבנימין נתניהו, כאשר השחקנית תיקי דיין כינתה את תומכי הליכוד "אנשים בשוּק, אספסוף". "אני אספסוף גאה", הכריז נתניהו בתגובה, ופעיליו אף הוציאו וחילקו סטיקרים עם הכיתוב הזה.

ללא קשר למשמעותם המקורית, המונחים התנ"כיים אספסוף וערב רב ממשיכים לשגשג בשפה העברית אולם לא כתיאור חיובי של זרים שהצטרפו לישראל אלא ככינוי גנאי כלפי יהודים אחרים.