האם נביא שקר יכול לעשות ניסים?

בפרק יג בספר דברים משה מזהיר את העם מפני נביאי שקר שינסו להטות את ליבם לעבוד עבודה זרה:

^{דברים יג:ב} כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. ^יג:ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. ^יג:ד לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְ־הוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְ־הוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.

מפסוקים אלה משתמע כי נביא שקר עשוי לחולל נס או לנבא את העתיד, שכן הוא מציג בפני שומעיו "אות או מופת" שמתקיימים לבסוף ("ובא האות והמופת").

מי שהוטרד מן האפשרות הזו היה ר' עקיבא, כפי שעולה מן המחלוקת שלו עם ר' יוסי הגלילי על הפסוק (ספרי דברים פד:ג):

"ובא האות והמופת", אמר רבי יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב, סוף עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אל תשמע להם! מפני מה? "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים". אמר רבי עקיבה: חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר, כחנניה בן עזור.^[1]

הקושי של ר' עקיבא ברור: איך יכול להיות שאדם שלא נשלח על ידי אלוהי ישראל ואף מבקש לערער על האמונה בו יזכה בכוחות שמימיים? תשובתו אינה פותרת את הבעיה לגמרי שכן היא מעוררת שאלה אחרת: מדוע יאפשר אלוהים לנביאי אמת שהפכו לנביאי שקר לשמור על כוחותיהם העל טבעיים?

גם המפרשים הפשטנים של ימי הביניים התקשו לקבל את המשמעות הפשוטה של הפסוק והעלו מספר פירושים חלופיים:

שלושת הסבריו של אבן עזרא

ר' אברהם אבן עזרא (1167–1089), פרשן מקרא ופילוסוף ידוע, מציע שלושה פירושים שונים לפסוק זה. שניים מהם מבוססים על פירושים קדומים יותר,^[2] והשלישי הוא פירושו המקורי.

1. נבואה גנובה

לפי הפירוש הראשון שאבן עזרא מזכיר נביא השקר גנב את האות מנביא אמת:

ויש אומרים, כי יתכן להיות הנביא ממגנבי^[3] דבר השם. ופירוש שאמר נביא האמת שיהיה אות כך להצדיקו, ושמע השומע, והגידו להיות אות לנפשו.

על פי פירוש זה הדרך היחידה שבה נביא שקר יכול לנבא את העתיד בהצלחה היא לייחס לעצמו נבואה ששמע מפי נביא אמת. הבעיה התאולוגית נפתרת לכאורה. התורה מתארת משהו שאולי נשמע כאילו אלוהים סיפר לנביא השקר את העתיד אבל באמת לא כך היה.

2. טענות מנוגדות להיגיון

הפתרון השני שאבן עזרא מציע הוא שהנבואה נדחית משום שהיא מנוגדת לשיקול הדעת:

ויש אומרים, כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו, כי הוא דבר הפך שקול הדעת.

על פי הפירוש השני ניסים מכל הסוגים, בין אם נעשו על ידי נביאי אמת ובין אם נעשו על ידי נביאי שקר, לעולם לא יכולים לשמש הוכחה מכרעת לאמיתות הנבואה. התבונה האנושית קובעת יותר מניסים. לפי אבן עזרא עבודת אלילים סותרת את התבונה האנושית באופן מהותי ולכן לא משנה כמה ניסים יעשה הנביא, המאמין לא אמור להשתכנע מהם לעבוד עבודה זרה.^[4]

רעיון זה עולה גם בדברי פרשן אחר שגם הוא פירש את התורה על דרך הפילוסופיה, בן המאה ה־14, ר' נסים ממרסיי. לאחר שהוא מנתח את שתי האפשרויות שהציג אבן עזרא, ר' ניסים מסביר מה מוביל את אלוהים להעמיד את המאמינים בניסיון כזה ומדוע נביא שקר בעל כוחות על טבעיים ייכשל בניסיונו להשפיע על מאמינים אמיתיים:

בזה תבחן תבונתכם ותקנו לכם מזה מדה חזקה להחזיק באמת מפני שהוא אמת.^[5] גם בזה ידעו כל העולם שאתם מחזיקים באמונתכם אמונה חזקה. ויהיה זה ראיה ונסיון אם ישכם אוהבים האמת בכל לבבכם ונפשכם. רוצה לומר, אם תחזיקו באמת ותאמינו בו מפני שהוא אמת ותדעוהו ידיעה שכלית לא מפני הקבלה לבד מנהג אבותיכם בידיכם. כי מי שידע האמת... לא יתרשל בו ולא יסופק בו בעבור אות ומופת שיעשה כנגדו נביא שקר.^[6]

לפי גישה זו אדם רציונלי לא אמור להתייחס כלל לניסים. אין זו הכרעה בשאלה אם נביא שקר יכול לחולל נס או לא כי אם אמירה שהשאלה הזו חסרת חשיבות.

3. "אותות ומופתים" הם פעולות סמליות

לבסוף מציע אבן עזרא את פירושו שלו:

ולפי דעתי, שיש אות גם מופת כמו סימן. והעד: דברי ישעיה, שאמר: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה’ לאותות ולמופתים" (ישעיהו ח, יח), ואות הנביא, "כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף" (שם כ, ג), ואותות בניו שמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם והם: "עמנואל" (שם ז, יד),^[7] "מהר שלל חש בז" (שם ח, ג), ו"שאר ישוב" (שם ז, ג), ובמכות [פרשת הקללות] – "והיו בך לאות ולמופת" (דברים כח, מו), וכן רבים.

לפי אבן עזרא, פירוש המילים "אות" ו"מופת" בפרשיית נביא השקר הוא פעולות סמליות ולא משהו על טבעי. הליכתו של ישעיהו עירום ויחף לא כללה היבט על טבעי כלשהו. הייתה זו פעולה סמלית. כאשר אלוהים אומר לישעיהו שיש לקרוא לבן העתיד להיוולד בשם עמנואל לא מדובר באירוע ניסי. נתינת השם הזה היא מעשה סמלי ותו לא.

לפי פירוש זה נביא שקר אינו יכול לעשות ניסים או לנבא את העתיד. הוא אולי יעשה פעולה סמלית משכנעת שתפתה אותך ללכת אחריו אבל התורה אוסרת עליך להקשיב לו.

אז מה הניסיון כאן?

פירושו של אבן עזרא מעורר כמה וכמה קשיים. ראשית הוא מתעלם מהביטוי "ובא האות והמופת", הרומז כי נבואתו של נביא השקר אכן התקיימה. קושי נוסף, שאבן עזרא עצמו מודה בו, הוא שהפסוק עצמו מדגיש שפעולותיהם של נביאי השקר בניבוי העתיד מהוות כלי לבחינת אמונתם של ישראל. אם מדובר רק בפעולה סמלית, איזה מבחן יש כאן?

על כך עונה אבן עזרא:

וטעם כי מנסה – בעבור שעזבו,^[8] ולא המיתו.

כלומר לפי אבן עזרא הניסיון שאלוהים מנסה את עמו הוא שאינו הורג את נביא השקר. בכוחו של אלוהים להקל עלינו ולהמית את נביאי השקר אך הוא אינו עושה זאת ודורש מאיתנו לעמוד בפיתוי ולא לשמוע בקולם. הפירוש המפתיע הזה מאפשר לאבן עזרא לדבוק בטענה שלנביאי שקר אין כוחות על טבעיים, ובד בבד להסביר כיצד הם מעמידים את בני ישראל בניסיון.^[9]

רשב"ם: גם לנביאי שקר יש כוחות

לעומת אבן עזרא, בן תקופתו מצפון צרפת, רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, 1165–1080), לא הוטרד מפסוקים אלה. לדעתו נביאי שקר אכן מסוגלים לחולל ניסים ולחזות את העתיד:

ובא האות והמופת – שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני.

לתפיסתו של רשב"ם יש בעולם דרכים רבות לניבוי העתיד. חלקן, דוגמת הנבואה, לגיטימיות, אך רבות מהן אסורות. הכישוף לא נאסר מפני שאינו אמיתי אלא למרות שהוא אמיתי. הסיפור על שאול ובעלת האוב בשמואל א פרק כח מחזק את הטענה הזו.

בעיני רשב"ם הניסיון המתואר בפסוקים אלה פשוט מאוד:

כי מנסה ה' וגו' – נתן כח בכשפים לדעת נולדות, לנסות ולזכות ישראל שהתרה בהם: "לא ימצא בך מעונן ומנחש ומכשף" וגו' עד "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (דברים יח:י-יג). ואם לא יאמינו לאותות נביאי עבודה זרה, זו היא זכותן.

לדברי רשב"ם עצם בריאתו של עולם שבו מכשפים וידעונים יכולים להחזיק בכוחות אמיתיים היא היא הניסיון העומד בפני בני ישראל. גישה זו למעשה מרככת, בעקיפין, את הפרשייה. כלומר התורה אינה טוענת שאלוהים יעניק כוחות לנביא שקר מסוים רק כדי לבחון אותנו, רעיון שכפי שראינו הטריד כבר את ר' עקיבא ושכמותו. אלא אלוהים ברא עולם המאפשר לנביאי שקר להתנבא ואף להצליח, וזהו המבחן שבו בני ישראל נדרשים לעמוד.

האורים והתומים לעומת רוח הטומאה

אמונתו של רשב"ם בכוחות מאגיים ובחיזוי עתידות מתבררת לנו ממקום אחר, בפירושו על האורים והתומים (שמות כח:ל):

את האורים ואת התומים – כעין השְבּעוֹת על שמות בדבר הקב"ה שהיה נותן בחשן להגיד משפטן וצורכיהם. אם האומות מגידים להם תרפים וקסמים שלהם ברוח טומאה להבדיל כמה הבדלות בין טומאה לטהרה, קל וחומר לקדושה שמגדת.

רשב"ם מניח שקוראיו יודעים שתרפים וקסמים באמת פועלים והוא נשען על הנחה זו כראייה שהאורים והתומים פעלו אף הם בדרך זו.^[11]

 האם פירוש רשב"ם מתפלמס עם הנצרות?

פירושו של רשב"ם מבטא את אמונתו שבעולמנו ישנם כוחות טובים ורעים ויכולות על טבעיות נובעות משתיהם. עם זאת כיון שהוא חי בעולם נוצרי אולי מפתה לחבר בין דבריו על נביא שקר המשתמש ברוח טומאה לסיפורים על ישו בברית החדשה.

בין אם רשב"ם חשב על כך ובין אם לא, בדברי רבי יוסף בכור שור, בן תקופתו הצעיר של רשב"ם, גם הוא מצפון צרפת, החיבור הזה מופיע במפורש:^[12]

וכל שכן אם יעשה על ידי מכשפוּת, כגון ישו שהוציא כשפים ממצרים או על ידי אחיזת עיניים^[13] או על ידי גניבה.^[14]

בכור שור כדרכו נוקט עמדה אנטי־נוצרית מובהקת.^[15] מנגד בדברי רשב"ם קשה למצוא רמז כלשהו לישו.

הדיון סביב מידת התעסקותו של רשב"ם בנצרות הוא נושא שכתבו עליו הרבה בעולם המחקר.^[16] רשב"ם בפירושו מעיר לעיתים הערות ביקורתיות על פירושי המקרא הנוצריים^[17] ומגן על היהדות מפני טענות נוצריות.^[18] עם זאת הוא נמנע מהגידופים הבוטים כלפי ישו האופייניים לבכור שור, כאן ובמקומות אחרים.^[19] כמובן אין לשלול לגמרי את האפשרות שחשב על ישו כשפירש כך את פסוקנו אך סביר יותר להניח שהוא פשוט מסביר את הפסוק כהבנתו.^[20]

פולמוס נגד אבן עזרא

ברצוני להציע כי רשב"ם מנהל כאן פולמוס, לא עם הנוצרים אלא דווקא עם פרשנותו של אבן עזרא. איתמר כסלו טוען שפירושו של רשב"ם לתורה מלמד כי הכיר את "הפירוש הקצר" של אבן עזרא, ובכלל זה את הפירוש לספר דברים.^[21] לפיכך ייתכן שרשב"ם מדגיש כאן את אמונתו בכוחות כישוף כדי להבדיל את עצמו מהגישה הפילוסופית יותר של אבן עזרא.

רשב"ם ואבן עזרא

רשב"ם ואבן עזרא היו שניים מתומכיה הגדולים ביותר של הפרשנות על דרך הפשט בימי הביניים. רשב"ם היה מבוגר מאבן עזרא בשנים ספורות ובנקודת זמן מסוימת חיו שניהם בצפון צרפת. מפתה לדמיין מפגש ביניהם ודיונים מעמיקים משותפים על פרשנות המקרא, אך רוב החוקרים מפקפקים בכך.^[22] שניהם היו פרשני מקרא נועזים שלא חששו לחלוק על הפרשנות המסורתית המקובלת ועם זאת בין שתי הדמויות מספר הבדלים משמעותיים.^[23]

רשב"ם היה תלמיד חכם מובהק, בקיא בתלמוד ובהלכה. אבן עזרא לעומת זאת לא נודע בתרומות משמעותיות כלשהן בתחומים אלו. מלבד פירושיו למקרא כתב שירה וחיבורים בתחומי הדקדוק, הפילוסופיה ו"מדע" האסטרולוגיה. הוא היה יהודי ספרדי גאה, פרי תור הזהב בספרד.

אבן עזרא בילה את עשרות חייו האחרונות באירופה הנוצרית ולטענתו של אוריאל סימון בז לאחיו האשכנזים וסבר שהם מפגרים מבחינה תרבותית.^[24] בייחוד בז לידיעותיהם הדלות בדקדוק עברי ובפילוסופיה – שני תחומים שלדעתו היו חיוניים לכל יהודי בר דעת.

פשט או פילוסופיה

יחסם השונה כלפי הפילוסופיה הרציונליסטית בגוון היווני/הערבי שלה הוא גורם מרכזי לפער שבין אבן עזרא ורשב"ם בפירושיהם לפרשיית נביא השקר. אצל אבן עזרא "גילוי" האמת הפילוסופית בתוך התורה חשוב יותר מחשיפת פשוטו של מקרא. במילים אחרות, מאחר שהטקסט הוא אלוהי הוא חייב להיות תואם לאמת הפילוסופית, גם אם יש "לדחוק" את המילים כדי להבחין בהתאמה.^[25]

רשב"ם לעומת זאת נקט גישה פתוחה יותר בחתירתו אחר הפשט. לדבריו פשוטו של מקרא יכול לסתור את ההלכה. כפי שראינו לעיל הוא גם האמין בכישוף ו כדרכם של חכמי ישראל באזורו, לא גילה עניין בפילוסופיה יוונית־ערבית.

בתקופתנו, עת האמונה בכישוף או במאגיה חלפה ממחוזותינו, בשעה שאנו מנסים להבין את העולם נעדיף את גישתו של אבן עזרא. עם זאת הניסיון לפרש את התורה כך שתתאים לתפיסות המציאות המודרניות ייראה כניסיון לכפות על הכתוב להיות מה שהוא לא, בדומה לאבן עזרא המנסה לקרוא את התורה כחיבור המשקף את הרציונליזם היווני־ערבי של ימי הביניים. אף שחלק מהנחות היסוד שלו על דרכי העולם שונות באופן מהותי משלנו, נראה שדווקא גישתו הטבעית יותר של רשב"ם כלפי הטקסט היא שקרובה יותר לדרך הקריאה האקדמית של ימינו.