חקלאות

חג המצות היה במקורו חג חקלאי, אך עם חיבורו לקורבן הפסח הוא הפך לחג היסטורי הנקשר לסיפור יציאת מצרים. שינוי זה הביא לעריכה של מספר קטעים במקרא ולשאלה "איך בעצם אכילת מצות משמרת את זיכרון יציאת מצרים?"

ספר דברים נותן לאדם הרשאה כמעט גורפת לאכול לשובע מכרמו או משדהו של שכנו כל זמן שאינו אוסף את הפירות בכלי או משתמש בכלי כלשהו לקטוף אותם. תיאור מפורסם בברית החדשה מספר על תלמידי ישוע שקטפו מלילות חיטה בשבת וזכו לקיתונות של זעם על חילול השבת – ולא על גניבה – מן הפרושים. פרשנים דנים בשאלה מהו הטעם לחוק זה, ומה הם גבולותיו.

אכילת מצה מציינת את ראשית שנת התבואה ונועדה להבטיח את תנובת קציר החיטה. אך מדוע יש לבער את כל החמץ?

החוק המקראי הקדום כולל ציווי לשבות ממלאכה אחת לשבעה ימים, אך בראשית דרכו לא היה ציווי זה קשור לשבת, שמקורה בחגיגות לציון הירח המלא.

הקשר בין חג הסוכות שישראל חגגו במקדש ובין חג השנה החדשה באוגרית ובתי הענפים שנבנו בו לאלים.

בחינת האופן בו התורה והמשנה התייחסו אל מצוות הבאת ביכורים ואל דרישתה לומר וידוי היסטורי, דרך התבוננות בחמישה מימדים: פנומנולוגי, היסטורי, אנתרופולוגי, פמיניסטי וליטורגי.