בספר דברים הביטויים "הדברים האלה", "התורה זאת", ו"ספר התורה הזה", אינם מכוונים לטקסט מוגדר כלשהו כי אם להתגלות המלאה של י־הוה לעמו, אשר אינה יכולה להצטמצם לכדי קובץ תחוּם אחד של מילים או כתבים.

משה כולל בברית את כל ישראל, "מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" (דברים כט:ט). המדרש סבור כי חוטבי עצים ושואבי מים אלו הם הגבעונים הנזכרים ביהושע ט, ויוצר אנכרוניזם שפרשנים מאוחרים יותר ביקשו ליישב.

"וְלֹא נָתַן יְ־הוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט:ג).

בספר דברים בוחר ה' בישראל להיות לו לעם קדוש ולעם סגולה. מה משמעות המושגים הללו בהקשרם המקורי, והאם ניתן ליישבם עם תפיסות אוניברסליות עכשוויות?