יעל אשת חבר הקיני הורגת את סיסרא

בעידודה של דבורה הנביאה, ברק מוביל את בני ישראל לניצחון בקרב על הכנענים. שר הצבא הכנעני, סיסרא, נמלט ברגל אל אוהלה של יעל, אשת חבר הקיני,^[1] שבין ביתו למלך כנען בחצור שררה ברית (שופטים ד:יז).

יעל מגלמת בתחילה את תפקיד עקרת הבית, שלכאורה הינה שוות נפש בנוגע למלחמה. היא מתייחסת לסיסרא בכבוד — מכנה אותו בתואר "אֲדֹנִי" ופעמיים מעודדת אותו להיכנס לאוהלה — תוך שהיא מבטיחה לו שזהו מקום בטוח עבורו:

^{שופטים ד:יח} וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשּׂמִיכָה.

כאשר סיסרא מפציר ביעל בענווה לקבל מים כדי להרוות את צמאונו, היא נותנת לו חלב במקום מים, ושבה ומכסה אותו (ד:יט). בהמשך דבריו, סיסרא, שעד כה התבטא באופן כנוע כלפי יעל, הופך נועז יותר ומצווה עליה בטון סמכותי:

^{שופטים ד:כ} וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן.^[2]

השינוי בגישתו מרמז על כך שסיסרא פירש את קבלת הפנים של יעל כיותר מאירוח גרידא. הוא מפרש את הצעת החלב והכיסוי בשמיכה כמעשים אינטימיים, המרמזים על נכונותה לספק את סיסרא בכל נשיותה. הסצנה תואמת אפוא את הדפוס הספרותי שבו גבר מניח בטעות שמעשה מיני או הצעה מינית מעניקים לו שליטה, בעוד שבפועל הם מעבירים אותו לשליטתה של האישה.^[3] סיסרא משלה את עצמו שהוא השולט באישה זו, ועל כן, מרשה לעצמו להירדם (פסוק כא), שכן הפסיק לחשוד בה.^[4]

האירוניה שבחייו ובגורלו של סיסרא מגיעה עד מהרה לשלמותה: הוא שהטיל אימה על שכניו בזכות נשק מלחמה מתקדם – "תשע מאות רכב ברזל" (ד:ג), מסיים את חייו הרחק משדה הקרב, באוהל אישה, כשהוא נרצח בשנתו בידי עקרת הבית כשבידה יתד עץ פשוטה (פסוק כא).

סיפור יעל וסיסרא: התיאור השירי של דבורה

בשיר הניצחון שלה לאחר תבוסת הכנענים,^[5] דבורה משתמשת באמצעי הספרותי של ההגזמה כדי להדגיש את האופי המפתה של הטקטיקה שהפעילה יעל כלפי סיסרא:

^{שופטים ה:כה} מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה.

לאחר שתיארה כיצד יעל משתמשת בפטיש כדי לנקב את ראשו באמצעות יתד האוהל (פסוק כו) היא משתמשת ברמיזות מיניות גם בתיאורה את מותו של סיסרא:

‏^{שופטים ה:כז} בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.^[6]

אף על פי שתרגומים מסוימים מפרשים את המילים "בֵּין רַגְלֶיהָ" כ"לרגליה",^[7] ייתכן שהביטוי מרמז על משמעות מינית, שכן פירושו המילולי הוא "בינות רגליה/כפות רגליה".^[8]

דמותה של יעל לאור האישה הזרה הקטלנית בספר משלי

לדמותה של יעל קווי דמיון אל "האישה הזרה" בספר משלי.^[9] שם, ביחידה ספרותית מפורטת מתואר המורה החכם הצופה בצעיר פתי שנמשך לבית אישה (משלי ז:ו–ח). האישה, שאמורה להיות בתוך הבית, נמצאת ברחוב, ומתוארת בצורה קומית וסרקסטית:

‏^{משלי ז:י} וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. ^ז:יא הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.

בדומה ליעל אשת חבר הקיני (שופטים ד:יח), האישה הזרה יוצאת מביתה ומתחילה לפתות את האיש: עַל־כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ (משלי ז:טו). היא מזמינה את הצעיר לביתה בהבטחה להנאות מיניות, וכמו במקרה של יעל, בעלה נעדר:

‏^{משלי ז:יח} לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים. ^ז:יט כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק.

סצנות הפיתוי מתאימות לנסיבות של כל אחת מהנשים. מיטת האישה במשלי, מכוסה ב"חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם", כלומר פשתן מצרי צבוע (ז:טז), ומדיפה ריח "מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן" (ז:יז), היא האנטיתזה לצניעות אוהלה של יעל ולחלב והשמיכה הפשוטים שהיא מציעה לגבר המותש הנמלט על נפשו.^[10] יתר על כן, בעוד האישה בספר משלי מפתה את הגבר ב"חֵלֶק שְׂפָתֶיהָ" (ז:כא), יעל מרגיעה את סיסרא בשפה פשוטה — "סוּרָה" ו"אַל תִּירָא".

בשני המקרים, המפגש המיני מסתיים באסון עבור הגבר. הריגתו של סיסרא מתוארת בפירוט גרפי, והצד האפל של יעל כמפתה-רוצחת קשוחה מתעצם כאשר היא אומרת לברק שהוא ימצא את סיסרא באוהלה, מבלי לספר לו שסיסרא כבר מת:

^{שופטים ד:כב} וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.

הצעיר בספר משלי אומנם לא נרצח בידי האישה, אך המפגש בכל זאת "עלה לו בחייו":

‏^{משלי ז:כב} הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל. ^ז:כג עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא.

דבורה: מעשיה של יעל הם חלק מתכנית אלוהית

ניצחונם של בני ישראל היה מוחלט. סיסרא נמלט ברגליו וללא כלי לחימה, כאשר ברק בעקבותיו.^[11] בהקשר זה, הריגתו בידי יעל נראית אכזרית במיוחד, שכן היא נראית מיותרת, מאחר שלא היה בידי סיסרא סיכוי להימלט מברק.^[12] אולם, במזמור הניצחון שלה, דבורה דווקא משבחת ומפארת את מעשיה של יעל, וממתנת את הדימוי של יעל שהורגת אדם שהאמין בה מספיק כדי להיכנס לביתה. בכך דבורה מרחיקה אותה מהארכיטיפ הנורא של האישה הקטלנית.

דבורה מכריזה שהכוכבים ונחל קישון נלחמו לצד בני ישראל:

‏^{שופטים ה:כ} מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא. ^ה:כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז.

היא ממשיכה ומתארת את מלאך י־הוה שמקלל את אנשי מרוז, אשר "לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְ־הוָה" (ה:כג). את יעל, לעומת זאת, היא מציגה כנושאת ברכה:

‏^{שופטים ה:כד} תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ.

דבורה רומזת כי בהריגתה את סיסרא, יעל באה לעזרת י־הוה עצמו, ויתרה מכך, כי היא פעלה בתיאום עם הכוחות הקוסמיים וכוחות הטבע, ובכך העניקה דבורה לפעולותיה של יעל הקשר של משימה קדושה במסגרת תוכנית אלוהית גדולה.

תיאור ההריגה על ידי דבורה

דבורה אינה נרתעת מהזוועה שבמעשה ההריגה:

‏^{שופטים ה:כו} יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.

בכך דבורה מאשרת את מעשיה של יעל, תוך שימוש באמצעים פיוטיים של הגזמה ושל תקבולות כדי להדגיש את ערמומיותה, כוחה ואת פועלה של האישה למען עם י־הוה.^[13]

השקפת עולמה של דבורה בדבר תפקידי הנשים בחברה

דבורה אינה מסיימת את שירתה ברגע השיא של גבורתה של יעל. אלא, ממשיכה ומציגה את דמותה המדומיינת של אם סיסרא, הממתינה לשובה של בנה עטור ניצחון מהקרב:

^{שופטים ה:כח} בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.

מדוע נדרשה דמות נשית נוספת זו? אלא שתוך שהיא חוגגת את ניצחון ישראל בשירה, דבורה מנצלת את ההזדמנות כדי להתייחס לחיי הנשים בחברה בת זמנה, באמצעות שלוש דמויות נשיות המייצגות סוגים שונים של קיום נשי.^[14] כאשר היא מציגה את עצמה (בגוף שלישי), דבורה לא מהססת לייחס לעצמה את היוזמה האמיצה לעידוד ברק המדוכדך לצאת לקרב, על אף מצב הרוח המפוחד של בני ישראל, שהיו נתונים לטרור של סיסרא:

^{שופטים ה:ז} ...עַד שַׁקַּמְתִּי^[15] דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל

אך אפילו דבורה, אישה גדולה מהחיים, השופטת את העם בפומבי, תחת התומר הקרוי על שמה,^[16] ויוצאת למלחמה עם ברק, מודעת לתפקידה העדין בתרבות גברית, ולכן היא נותנת לברק את הכבוד הראוי לו ומכריזה עליו באופן דיפלומטי כשותף שווה בתהילת הניצחון באמצעות שימוש בתקבולת מזמורית:

‏^{שופטים ה:יא} עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם.

דבורה מבקרת את "האישה בחלון"

בניגוד לדבורה, אם סיסרא היא אישה הסגורה בביתה, המביטה באופן פסיבי "מבעד לחלון" וחייה את חייה בעקיפין, דרך חיי גברים.^[17] האם הכנענית האריסטוקרטית מקווה, כמובן, לניצחון בנה, אך היא מגלה אכזריות יתר כאשר היא מתנחמת בהסבר שבנה מתעכב בשובו הביתה משום שהוא וחייליו אונסים את נשות ישראל, ומתייחסת בזלזול לקורבנותיהם כ"רְחמים":

‏^{שופטים ה:ל} הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר.

על ידי הצבת האם המדומיינת ליד החלון, דבורה רומזת כי חייה המוגבלים של האישה הכנענית הפכו אותה לבוגדת במין הנשי ולשותפה בתרבות שמתייחסת בסובלנות לאלימות מינית כלפי נשים.

שיר הלל לאישה הפשוטה

דמויותיהן של דבורה ואמו של סיסרא מקיפות את יעל משני צדדיה, ובכך מדגישות את השבחים ליעל כאישה רגילה, אשת איש, הפועלת "ב"אוהל" המסמל את קיומה. ברגע מכריע, היא מתעלה לגבהים גדולים בכך שהיא פועלת בניגוד לברית הפוליטית של בעלה ומקבלת החלטה עצמאית והיסטורית להשתמש בכל טקטיקה ובכל כלי העומדים לרשותה כדי לעזור לעם י־הוה.