תולדות הברזל בישראל הקדומה

שש מתכות היו בשימוש נרחב בתקופות הברונזה והברזל.^[1] כולן מוזכרות בסיפור הקרב של ישראל נגד המדיינים בספר במדבר. לאחר ניצחון הישראלים במלחמה, הם לקחו שלל רב שכלל מתכות הדורשות טיהור:

^{במדבר לא:כב} אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. ^לא:כג כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר...^[2]

רשימת השלל עולה בקנה אחד עם המסורת המקראית שקושרת את ראשית המטלורגיה לעמים קדם-ערביים, כגון המדיינים. לשבט קדם-ערבי אחר,^[3] הקינים, יש תפקיד מרכזי במסורות הללו. בסיפור על ראשית ההיסטוריה האנושית, מתואר תובל קין, אחד מאבותיו הקדמונים של הקינים, כממציא המטלורגיה:

^{בראשׁית ד:כב} וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת^[4] וּבַרְזֶל...^[5]

אכן, חוקרים מקשרים את הקינים ו/או המדיינים המקראיים לתרבות הקוראייה (Qurayyah^[6]), ששרידיה הארכיאולוגיים, הכוללים כלי חרס מצפון-מערב חצי האי ערב ("כלי קוראייה"), נמצאו בתמנע ופיינן - שני אזורי כריית הנחושת העיקריים בערבה. אף שהמקרא מייחס את המטלורגיה הקדם-ערבית מוקמה למציאות של האלף השני והראשון לפני הספירה, השימוש במתכות מתחיל למעשה הרבה יותר מוקדם מכך.

יסודות שמופיעים בטבע בצורה מתכתית ובצר מתכת

מבחינה גיאולוגית, זהב, כסף ונחושת יכולים להופיע בצורתם המתכתית, אולם מופעים אלו נדירים. בדרך כלל מתכות נמצאות במצבם המינרלי, הנקרא "בצר" (או "עופרה"), שבו מתכת הבסיס קשורה ליסודות אחרים כגון חמצן, פחמן או גופרית. בידוד המתכת דורש התכה, שמצריכה שימוש באש פחמים על מנת להפריד את המתכת מהיסודות האחרים שבבצר.

לאחר תקופה ארוכה שבה השתמשו בנחושת בצורתה הגולמית, פותחה שיטה להתכת הנחושת. באלף ה-5 לפני הספירה היא כבר נכנסה לשימוש באזורים גיאוגרפיים נרחבים מאיראן ועד חצי האי האיברי. כסף וזהב, שנמצאים בכמויות מזעריות בבצר עופרת, הופקו מהעופרת לכל המאוחר מאז האלף ה-4 לפני הספירה.^[7] מאמצע האלף ה-3 לפני הספירה, החלו להוסיף בדיללנחושת על מנת ליצור ברונזה, סגסוגת מתכת עם תכונות עדיפות על נחושת טהורה, כגון קשיחות, התכה בטמפרטורות נמוכות יותר, וגוון זהוב מושך.^[8]

מפתיע לגלות שברזל, המתכת הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ, היה האחרון שנכנס לשימוש רחב מבין שש המתכות.

הפקת ברזל

במשך אלפי שנים הופק ברזל בכמויות מזעריות ונחשב כמתכת יוקרתית. ייתכן ומופעה הקדום ביותר במזרח התיכון הגיע משימוש במטאוריטים. לא ניתן להתיך ברזל כפי שנוהגים בבצר של מתכות אחרות, משום שנקודת ההתכה שלו גבוהה יחסית – מעל 1500 מעלות צלזיוס.

ניתן להתיך ברזל בטמפרטורה נמוכה יותר באמצעות שימוש בכמות גדולה של פחם – דבר המחדיר פחמן לתוך המתכת. אמנם כמות קטנה של פחם במתכת (עד ל-2%) מבורכת ויוצרת פלדה (סגסוגת של ברזל ופחמן), אך כמות גדולה יותר יוצרת מתכת פריכה ובלתי ניתנת לשימוש (תהליך להפרדת הפחמן העודף מהברזל לא היה ידוע עדיין בתקופה זו).

בסופו של דבר, החרשים הקדומים פיתחו שיטה להפקת ברזל שניתן להשתמש בו, על ידי התכה של בצר הברזל בכבשן פחמים בטמפרטורה של 1200 מעלות צלזיוס. הברזל לא הפך נוזלי בטמפרטורה זו, אך התגבש לגוש ספוגי בשם "תפרחת" (bloom) יחד עם ה"סיגים" - תערובת של מרכיבים שהופקה כתוצר לוואי של ההתכה. חרשי מתכת הפרידו את הסיגים מהתפרחת בצורה ידנית על ידי הכאה של הגוש.

ישעיהו השני מתאר את המאמץ הרב שנדרש לצורך הפקת ברזל בשיטה זו:

^{ישׁעיה מד:יב}חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף.

בשיטה זו לא הצליחו להפריד את כל הסיגים ולכן המוצר הסופי היה ברזל שהכיל חלקי סיגים, ולרוב גם כמויות מעטות של פחמן, כך שנוצרה פלדה "טבעית", שעוצבה בעודה חמה מאוד. שיטה זו, הידועה כ"תהליך מיצוי ברזל מתפרחת" שימשה עד המהפכה התעשייתית.

מקורות הפקת הברזל

לא ידוע היכן הופק ברזל לראשונה, אך חוקרים הציעו תיאוריות שונות בנוגע להתפשטות תהליך ההפקה לארצות הלבנט.

סוד פלישתי שמור היטב?

חוקרי מקרא הניחו שהפלישתים הם שהביאו את טכנולוגיית הפקת הברזל לאזור. תיאוריה זו התבססה על פסוק מספר שמואל א, שבו נאמר שהפלישתים שלטו בתעשיית הברזל:

^{שׁמואל א יג:יט} וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי־אָמְרֻ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית. ^יג:כ וַיֵּרְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת־מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת־אֵתוֹ וְאֶת־קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ... ^יג:כב וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל־הָעָם אֲשֶׁר אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ.

אף שהפסוק לא מזכיר את הברזל מפורשות, המילה "מחרשה" רומזת לכך שמדובר בברזל. לפני שברזל נכנס לשימוש נרחב, כלים כגון מחרשות יוצרו מעץ ולא מברונזה, כך שלא היה צורך בחרש על מנת לחדד את הלהבים.

היו חוקרים שהציעו, לאור הפסוק, שהפלישתים ידעו איך להפיק ברזל אך שמרו על הידע מפני הישראלים על מנת לשמר את יתרונם הצבאי.^[9] ואולם, הידע הארכיאולוגי סותר את ההצעה הזו. נמצאו מעט מאוד כלים שימושיים עשויים ברזל שמוצאם מפלשת (ומקומות אחרים בסביבה) מהמאות ה-11-12 לפני הספירה, ועד כה לא נמצאו כלל עדויות להפקת ברזל בתקופה זו.

בעיר הפלישתית עקרון (תל מקנה) נמצאו מספר סכינים יוקרתיים עם ידיות משנהב, להבי ברזל ומסמרות ברונזה המתוארכים לסוף המאה ה-12 לפני הספירה. ממצאים אלו שימשו בתחילה על מנת לתמוך בהשערה על המונופול הפלישתי, אך מחקר מעמיק יותר הראה שהם כנראה יובאו מקפריסין. בנוסף, מוצאם של הפלישתים הוא ביוון ו/או מערב אנטוליה (טורקיה של ימינו), אך טכנולוגיות הפקת הברזל התקדמה באזור זה בקצב איטי אף יותר מאשר במזרח הקרוב, כך שלא סביר שהפלישתים הביאו את הברזל איתם לאזורנו.

סוד חִיתִי שמור ביותר?

אנטוליה הניבה את ההעדויות הכתובות הרבות ביותר להפקת ברזל קדומה, בעיקר מהאלף השני לפני הספירה. הדבר יכול להצביע על כך שהטכנולוגיה החלה אצל החיתים, ממלכה ששלטה במרכז אנטוליה מתחילת האלף השני לפני הספירה.^[10] השערה זו נתמכת על ידי העובדה ששרידי הפקת הברזל הקדומים ביותר (הניתנים לתיארוך) מתוארכים למאה ה-12 לפני הספירה ונמצאו באתר הניאו-חיתי כרכמיש (תל תעינת), שהיה חלק מהממלכה החיתית.

תיאוריה ישנה (שכבר אינה מקובלת כיום) הציעה שהחיתים שמרו על תהליך מיצוי הברזל מתפרחת כסוד שמור ביותר, ורק לאחר קריסת הממלכה במאה ה-12 לפני הספירה, בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, הידע הטכנולוגי התפשט לרחבי המזרח הקרוב. אולם, מספרם ההולך וגובר של פריטי ברזל ייחודיים ויוקרתיים שמתוארכים לאמצע האלף השני לפני הספירה שנמצאו במזרח הקרוב, רומז על כך שהטכנולוגיה החלה להתפשט למספר מדינות לפני קריסת החיתים.

באשר לדרום הלבנט, שימוש בברזל החל פה באופן הדרגתי לאחר נפילת האימפריה החיתית במהלך המאות ה–11-12 לפני הספירה. מה בעצם אנו יודעים על התחלת השימוש בברזל באזורינו?

התחלת השימוש בברזל בדרום הלבנט

באחד מהתיאורים הפיוטיים של הארץ, ישראל מתוארת בספר דברים כארץ השופעת בנחושת וברזל:

^{דברים ח:ט} ... אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.^[11]

בברכה לשבטים בספר דברים מוזכר אשר^[12] כמי שמקושר לשתי המתכות הללו:

^{דברים לג:כד} וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ. ^לג:כה בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.

מתוך שש המתכות המוזכרות בספר במדבר לג, רק שתי האחרונות – נחושת וברזל – נמצאו בארץ ישראל. זהב יובא כנראה מהמדבר המזרחי במצרים, וכסף, עופרת ובדיל יובאו מסוף תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה–13 לפני הספירה לערך) ממערב הים התיכון. נחושת הופקה באופן שיטתי בערבה (ראו למטה), וברזל היה נפוץ יותר.

הבעיה היא שלא ניתן לנצל את כל מרבצי הברזל. רק בצר עשיר בברזל התאים לשימוש בתהליך מיצוי הברזל מהתפרחת.^[13] בצר עשיר כזה, המכיל קרוב ל–80% של ברזל טהור (Fe), נוצר רק בתהליכים הידרו-תרמיים ונמצא בשברים גיאולוגיים ובעיקר ברחבי הנגב ובעג'לון שבירדן (גלעד המקראית), לא רחוק מעמאן.

עבר הירדן המזרחי

קבורות בעבר הירדן המזרחי המתוארכות לתחילת המאה ה-12 לפני הספירה מכילות עשרות צמידי ברזל.^[14] כיון שהקבורות נמצאו בסמוך למרבץ הברזל העשיר במוגרת אל וורדה (Mugaret al Warda) שליד עמאן, ניתן להניח שהם יוצרו בסמוך, וכך מספקים לנו עדות לתחילת השימוש בטכנולוגיה הזו באזור.

אתר מוגרת אל-וורדה שבעג'לון ליד עמאן, רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן המקראית, הוא מרבץ הברזל היחיד שבו עדויות לניצול כבר בתקופת הברזל; שרידים מתהליך ההפקה נמצאים בסביבתו.^[15] אלו תוארכו בעזרת פחמן 14 לשנת 900 לפני הספירה לערך.

מספר אזכורים מקראיים עשויים לרמוז על הכרות עם מקורות ברזל עשירים בגלעד.^[16] עוג הענק מלך הבשן מתואר כישן על מיטת ברזל, שנמצאת ברבת עמון:

^{דברים ג:יא} כִּי רַק־עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְךָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת־אִישׁ.

בנוסף, לדעת יהודה קיל (2011-1916), דוד מעניש את העמונים בעבדות במכרות ברזל.^[17]

^{שׁמואל ב יב:לא} וְאֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי־עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל־הָעָם יְרוּשָׁלִָם.

לבסוף, שמואל ב, פרק יט שמו של איש עשיר מאוד מאזור הגלעד, בַּרְזִלַּי, מקשר בין האזור לבין לברזל.

^{שׁמואל ב יט:לב} וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים וַיַּעֲבֹר אֶת־הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת־בַּיַּרְדֵּן. ^יט:לג וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן־שְׁמֹנִים שָׁנָה וְהוּא־כִלְכַּל אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם כִּי־אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד.

כלומר, נראה שהתנ"ך מקשר בין ברזל לבין עבר הירדן.

קפריסין

קפריסין היוותה מקור נוסף לברזל בתקופה זו, ובה נמצאו מאות סכיני ברזל שמתוארכים למאות ה-11-12 לפני הספירה.^[18] כפי שהוזכר לעיל לגבי פלשת, מספר סכינים מעוצבים שמקורם מקפריסין נמצאו בדרום הלבנט בתקופה זו.

הצורה של סכינים אלו לא יכולה להעיד אם מוצאם בקפריסין או שהם חיקויים לבנטיניים. אולם ניתוח של מסמרות הברונזה קבע שבמקרים מסוימים מקור הנחושת היה בערבה ולא בקפריסין, דבר המעיד על ייצור מקומי של הסכינים. כך, הופעתם של סכיני ברזל בלבנט החל כייבוא של סכינים בסגנון הזה. בסופו של דבר חרשים מקומיים חיקו אותם.

תקופת הברזל א' – בעיקר ברונזה

ספירה של כלים וכלי הנשק מאתרים ארכיאולוגיים בני המאה ה-11 לפני הספירה, או ראשית תקופת הברזל, מראה שלמעלה מ-90% יוצרו מברונזה. למעשה, השימוש המוגבל בברזל בתקופה זו, במיוחד למטרות פרקטיות, מעיד שבמאות ה–11-12 לפני הספירה תקופת הברזל עוד לא התפתחה במלואה – לא בלבנט ולא במקומות אחרים.^[19] כלומר, נראה שהטענה המקראית שלכנענים היו מרכבות ברזל כבר בתקופת השופטים בעייתית.

מרכבות ברזל כנעניות

בספר יהושע יז: טז, בית יוסף מביעים את דאגתם לגבי יכולתם לכבוש את הכנענים בנחלתם המובטחת, כיוון שלכנענים היו מרכבות ברזל:

^{יהושׁע יז:טז} וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא־יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל־הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ־הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית־שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.^[20]

אנו שומעים עוד על מרכבות הברזל הללו בפרק הפותח של ספר שופטים:

^{שופטים א:יט} וַיְהִי יְ־הוָה אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם.

תשע מאות מרכבות ברזל כאלו השתתפו בקרב של ישראל נגד המצביא הכנעני סיסרא בסיפור דבורה:

^{שופטים ד:ג} וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְ־הוָה כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ...^[21]

לא היו כלל מרכבות ברזל בתקופת הברזל, ובוודאי שלא בברזל א', זמן ההתרחשות של מאורעות אלו, כאשר השימוש בברזל היה מועט ביותר.

ה"מרכבה הקלה" הצבאית הופיעה בתחילת האלף השני לפני הספירה, עם המצאת הגלגלים המחושרים (גלגלים קדומים יותר היו מלאים ולכן די כבדים). כיוון שלמשקל היה תפקיד קריטי עבור המהירות של המרכבה בקרב, רכבים אלו נבנו כנראה מעץ ולא ממתכת.

ייצוגים שונים ותיאורים כתובים של מרכבות מתקופת הברונזה מאששים את העובדה הזאת. מרכבות לא יוצרו מברזל בתקופות הברונזה או הברזל. כיצד אם כן יש להבין את "מרכבות הברזל" שמוזכרות בספרים יהושע ושופטים?

חוקרים הציעו הסברים שונים למרכבות הברזל הללו:^[22]

1. מסמרים וסוגרים

יש חוקרים שהציעו שחלקי המרכבות מעץ חוברו על ידי מסמרים וסוגרים מברזל. אולם, דבר זה אינו סביר כיוון שברזל היה נדיר בתחילת תקופת הברזל, ונעשה בו שימוש רק למטרות יוקרה, ולא למסמרים. בנוסף, מסמרים מעין אלו לא ידועים לפני האלף הראשון לפני הספירה. לבסוף, לא ניתן היה להבחין בהם ולכן הם לא מצדיקים את השם "מרכבות הברזל".

2. מצופה או מצויד בברזל

הצעה נוספת היא שהמרכבות צופו בברזל, אך דבר זה אינו סביר. לוחות ברזל היו מוסיפים משקל מיותר למרכבות והיו מצריכים כמות משמעותית של ברזל שעוד לא הייתה בנמצא. בנוסף, השימוש בברזל לציפוי אינו ידוע מתקופת הברזל. למעשה, פריטי המרכבות היחידים שנמצאו אי פעם בחפירות ארכיאולוגיות היו עשויים כולם מברונזה.^[23]

3. נשק מברזל

הצעה נוספת הינה שמרכבות העץ צוידו בנשק מברזל, אך גם הצעה זו אינה סבירה. העדות הראשונה לשימוש בנשקי ברזל מקורה באלף הראשון לפני הספירה.

4. אנכרוניזם

הנרטיב המקראי אנכרוניסטי ומתייחס למרכבות שהיו בשימוש בזמן כתיבת הטקסט, באלף הראשון לפני הספירה. אלא שלאחר תקופת הברונזה (המאה ה-12 לפני הספירה ואילך), השימוש במרכבות קרב הלך ודעך. האשורים השתמשו במרכבות רק לצורך הובלת ציוד וחיילים פצועים או לעיתים בעלי תפקידים, אך לא בעת קרב. הברזל שימש כנראה לבנייה של מרכבות אלו וייתכן שמידע על המרכבות הללו השפיע על הדמיון המקראי בנוגע למרכבות הכנעניות. לחלופין, במהלך התקופה הפרסית ברזל שולב במרכבות קרב חרמשיות (עם להבים שהותקנו בצידן), וייתכן ואלו היוו השראה לתיאור המקראי של המרכבות הכנעניות.

5. סמלי

נראה שההסבר המשכנע ביותר הוא שמשמעותן של "מרכבות הברזל" הוא "מרכבות חזקות", וזאת כיוון שברזל (ובעצם פלדה) נתפס כחזק מברונזה. ברזל, אם כך, היה ביטוי סמלי לעוצמה, תפיסה ידועה היטב בתקופת הברזל, ולא תיאור מדויק של מרכבות אמיתיות ששימשו בידי הכנענים בתקופת הברונזה המאוחרת והברזל א'.

תקופת הברזל ב' – תחילת השימוש הנרחב בברזל

במאות ה–9-10 לפני הספירה היה שינוי ניכר בשימוש במתכות להכנת כלי חקלאות ולחימה: ייצרו אותם בעיקר מברזל. באתר חורבת קייאפה שבשפלה נמצאה עדות לכך שתהליך זה החל לפחות בראשית המאה ה-10 לפני הספירה. באתר זה ברזל שימש לייצור להבי מגל לשימוש חקלאי.^[24]

איננו יודעים אם כל שלבי ייצור הברזל – מהפקת הברזל מהבצר ועד הכנת מטילים או תפרחות – או רק חלקם, בוצעו במרכזים העירוניים הישראליים.^[25]

המעבר לשימוש בברזל בדרום הלבנט בתקופה זו בא לידי ביטוי בעלייה החדה במספר פריטי הברזל ביחס לברונזה, כמו גם בעדויות הנרחבות לחרשוּת ברזל. הברזל הפך למתכת המועדפת לייצור כלים וכלי נשק. ייתכן והאיסור בספר ויקרא (וגם במלכים א ו:ז) על שימוש בכלי ברזל לבניית מזבחות משקף את המציאות הזו:

^{דברים כז:ה} וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַי־הוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.

המעבר לשימוש בברזל התרחש במהלך המאה ה-10 לפני הספירה, עם עלייה חדה בהפקה בתקופת עלייתן של ממלכות יהודה, ישראל ושכניהן.

כדי להפיק מתכת שתהיה חזקה יותר מברונזה, כמות הפחמן שמוחדרת לברזל צריכה להיות מבוקרת והמתכת הרותחת צריכה להיות רוויה, או במילים אחרות טבולה בעודה רותחת לתוך נוזל – פעולה שמשנה את המבנה המיקרוסקופי של המתכת והופכת אותה לחזקה יותר. אולם, הבחירה בברזל לייצור של כלים וכלי נשק קרתה הרבה לפני שהובנו כהלכה התוצאות של הפעולות הללו.^[26]

בזמן שטקסטים מקראיים מסוימים, כמו במקרה של "מרכבות הברזל" שהוזכרו לעיל, תופסים את הברזל כמתכת חזקה יותר, טקסטים אחרים תופסים את הברזל והברונזה כמתכות שוות ערך, ומתארים אותן במונחים מקבילים:

^{איוב כ:כד} יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה.^[27]

^{תהלים קז:טז} כִּי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ.

בהינתן שברזל לא היה עדיף על הברונזה לאורך רוב תקופת הברזל, מדוע הפך הברזל לפופולרי דווקא בתקופה זו?

מחסור בברונזה

יש המציעים שהמעבר מברונזה לברזל קשור לקריסה של המסחר הנרחב בים התיכון בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, בתחילת המאה ה-12 לפני הספירה לערך, שלכאורה גרם למחסור בחומרי גלם (נחושת ובדיל) הנדרשים להפקת ברונזה. אולם לא נראה שזה המצב.

חפירות ארכיאולוגיות בתמנע ובפיינן מראות שלאחר תקופה של שליטה מצרית על הפקה מוגבלת של נחושת בתקופת הברונזה, תעשיית הנחושת בשני האתרים שגשגה והגיעה לממדים חסרי תקדים בתקופת הברזל.^[28] קשה להעריך אם אכן היה מחסור בבדיל בתקופה זו, אולם ניתוח של חפצי ברונזה מהמאות ה–11-12 לפני הספירה בדרום הלבנט והסביבה, לא מראה ריכוזי בדיל מופחתים, דבר שעשוי היה להעיד על מחסור.

יתרה מכך, השימוש המוגבל בברזל בתקופה זו, וכל שכן למטרות פרקטיות, מעיד על כך שבמאות ה–11-12 לפני הספירה תקופת הברזל עוד לא התפתחה במלואה.^[29] כך, אין בידינו עדויות למחסור בבדיל או עדות לשימוש מוגבר בברזל בתקופה זו, שיתמכו בתיאוריה שמחסור בברונזה הביא למעבר לברזל.

אימוץ של טכנולוגיה חדשה

אני מציעה רעיון חדשני – ייתכן וחרשי ברונזה מנוסים היו אלה שאימצו את הטכנולוגיה החדשה. כיוון שניתן להתיך וליצוק ברונזה בנקל, חרשים החלו לייעד את הברונזה להפקת תכשיטים או חפצים יוקרתיים נוספים (כפי שניתן לראות בתיאור המקראי של חפצי פולחן),^[30] והחלו להשתמש בברזל מחושל לייצור חפצים פרקטיים.

עדויות מסדנאות ברזל במרחב תומכות בתיאוריה שהוצעה לעיל^[31] (אף אחת לא תוארכה קודם למאה ה-10 לפני הספירה). השרידים כוללים "עוגות סיגים", קונגלומרטים חומים שמצטברים בתחתית כבשני ההתכה, תנורי חרשים, כמו גם נתזי ברזל, שהם החלקיקים הזעירים שמתקלפים מחפצי ברזל בזמן החישול, וניתן לאוספם רק באמצעות מגנט.

המערכת ששימשה להחדרת אוויר לתוך הכבשן/תנור השאירה בדרך כלל שרידים מוחשיים: קצה הצינור מקנה סוף שהוביל מהמפוחים (שהיו עשויים מחומרים מתכלים בתקופה זו) אל הכבשן או התנור, כוסה בגוש חימר שנקרא פיית מפוח (או tuyere). טיפוס הפיה שנמצא יחד עם שרידי הפקת ברזל הוא ישר ובעל חתך מרובע, ושונה מאוד בצורתו מפיות המפוח הכנעניות בני האלף השני לפני הספירה ששימשו בהפקת הברונזה, שהיו מכופפים בקצה ובעלי חתך עגול.

שני טיפוסי הפיות נמצאו יחדיו באתרים שבהם עיבדו מתכות, לצד שרידי הפקה של ברונזה וברזל, ופעמים רבות באזורים ששימשו לעיבוד נחושת גם בתקופות קדומות יותר. הדבר מעיד על קשר הדוק בין שתי המתכות ורומז על כך שייתכן ואותם בעלי מלאכה היו מעורבים בהפקה של שני סוגי המתכות.

ברזל בישראל ויהודה

מדוע אומץ הברזל על ידי מלכי ישראל ויהודה והועדף על פני הברונזה? התשובה קשורה למאפייני הכלכלה, הפוליטיקה והחברה באותה התקופה. כריית הנחושת הנחוצה לייצור חפצי ברונזה הייתה תהליך מורכב שהצריך שליטה הדוקה. בדיל, חומר הגלם הנוסף הנדרש להפקת הברונזה, היה יקר. הברונזה אם כך שימשה רק לחפצים מיוחדים שתהליך ייצורם הצריך יציקה.

הברזל היה קל יותר לכרייה ונמצא באזורים שבאו תחת השליטה של הישראלים והיהודאים, כגון בנגב בדרום ובעג'לון בצפון-מערב. הרכיב הנדרש להכנת הסגסוגת – פחמן – היה קיים באופן טבעי בכבשנים וצריך היה רק לדעת איך לשלוט בו.

כך, לאחר שהתמקצעו בטכנולוגיית הפקת הברזל, מתכת זו הפכה לזולה ביותר, הזמינה ביותר וזו שניתן היה לשלוט בתהליך הפקתה, ולפיכך הפכה לעדיפה על ידי היצרנים, ובעקבות כך על יד הצרכנים. עובדה זו העניקה לשליטי הממלכות נכס כלכלי ששליטה עליו הגבירה את כוחם הפוליטי וחיזקה את מעמדם החברתי.