המשכן, הבריאה והאידיאל של עולם מסודר
חשיבותם של מרחבים פולחניים
בסגנונו הפואטי, ג'ונתן ז' סמית כתב על הדרכים שבהן בני אדם יוצרים מרחבים קדושים ועל היחס בין פולחן למקומות מקודשים:
פולחן הוא, בראש ובראשונה, דרך [לגרום לאדם] לשים לב. זהו תהליך שמציין את חשיבותו של עניין מסוים [...] המאפיין הבסיסי הזה [...] הוא שמסביר את תפקידו של המרחב כמרכיב יסודי של הפולחן: המרחב מכוון את תשומת הלב [של האדם]... הבנה [זו] של פולחן מומחשת בצורה הטובה ביותר במקרה של סביבה פולחנית בנויה - בעיקר מבנים מעוצבים, כמו מקדשים. כשנכנסים למקדש נכנסים לחלל מוגדר... שבו, לפחות באופן עקרוני, שום דבר אינו מקרי; הכל, לפחות בכוח, דורש תשומת לב. המקדש משמש כעדשה ממקדת, המבססת את האפשרות ליצירת משמעות על ידי הפניית תשומת הלב, מתוך כך [שהאדם מבחין כי הסביבה] שונה.[1]
מרחבים מקודשים, מדגיש סמית, אינם קדושים מטבעם אלא נוצרים כך על ידי האדם. יתרה מכך, מתוך כוחם להסב את תשומת לב האדם אל מה ששונה, לתת בסיס לביצוע פולחן, ובסופו של דבר לגרום לבני האדם לשים לב ולהיות מודעים למשמעותו של המרחב, מקומות מקודשים - בין אם פיזיים או אפילו רק מדומיינים - נוטים להכיל משמעות תרבותית עמוקה.[2]
ברצוני לבחון את שאלת משמעותו של המשכן כמרחב מקודש על פי התיאור בטקסט, עבור בני ישראל הקדמונים.[3] בהסתמך במיוחד על היחס הספרותי בין תיאור בניית המשכן לסיפור בריאת העולם הראשון בספר בראשית, ברצוני להציע שבבסיס תפיסת המשכן כמקום מקודש עמד רעיון של סדר בעולם.
בניית המשכן ובריאת העולם
פרשנים הבחינו בקשרים ספרותיים בין תיאור בניית המשכן בשמות כה-מ לבין סיפור בריאת העולם בבראשית א-ב. כפי שניסח זאת נחום סרנה, "תיאור בניית המשכן עמוס בביטויים אשר ללא ספק מהדהדים את סיפור בריאת העולם של בראשית."[4] כך למשל:
בריאת העולם | בניית המשכן |
בראשית א:לא וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹד…בראשית א:כח וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים֒… | שמות לט:מג וַיּ֨רְא מֹשֶׁה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְ־הֹוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂוּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: |
בראשית א:א-ב וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ… וַיְכַ֤ל אֱ-לֹהִים בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה... | שמות מ:לג וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת הַמְּלָאכָֽה: |
פיטר קירני הציע הרחבה אפשרית על ההקבלה הזו, שעל פיה החלק העוסק במשכן בשמות כה-לא, לפני סיפור עגל הזהב, נבנה בשבעה חלקים, כאשר כל חלק מסומן בפתיחה חדשה של דיבור אלוהים אל משה ("וידבר ה' אל משה..."). השביעי מבין החלקים הללו הוא הציווי על שמירת השבת בשמות לא:יג-יז.[5] התיאור של בניית המשכן, אפוא, משקף על-פי הניתוח של קירני, את המבנה של בראשית א:א – ב:ג המתאר שבעה ימים, וששיאו בשבת.
במספר דרכים, אם כן, התיאורים המקראיים על אודות בניית המשכן יוצרים קשרים ספרותיים עם סיפור הבריאה בתחילת ספר בראשית. קשרים אלה מספקים מפתח פרשני חשוב שדרכו אפשר להבין מה הפך את המשכן למרחב קדוש משמעותי בתפיסה הישראלית הקדומה.
מרכזיותו של הסדר
סדר בבריאת העולם
הקשר בין המשכן לבריאה מעיד על מרכזיותו של מושג הסדר. כפי שצוין לא פעם בחקר המקרא, ששת ימי הבריאה בבראשית א מתפתחים בצורה מסודרת ומובנית. למרות ההבדלים הקיימים בין תיאורי הימים, השפה חוזרת על עצמה בכל אחד מן הימים, "ויאמר אלוהים... ויהי כן... וירא אלוהים... ויקרא אלוהים... ויהי ערב ויהי בוקר...", ומדגישה את הסדר והמבניות הגבוהה בעולם שהולך ונבנה.
ככל שחלקים מהעולם מופרדים ונבראים, מתברר שיש חלקים מובחנים של העולם, שלכל אחד מקום משלו: אור וחושך; ארץ ורקיע; מים, אוויר ואדמה יבשה; סוגי יצורים החיים במים, באוויר וביבשה; סוגי צמחייה; זכר ונקבה.
המבניות של ששת ימי הבריאה, המשתקפת בהעמדת הימים בשני חלקים סימטריים, מדגישה עוד את הסדר הקיים ביקום ההולך ונברא: אורות (שמש, ירח, כוכבים של יום 4) מממשים את האור (יום 1); דגים וציפורים (יום 5) ממלאים את השמים והמים (יום 2); וחיות יבשה ובני אדם (יום 6) ממלאים ואוכלים מהאדמה והצמחים (יום 3).[6] בבריאת העולם, אלוהים מציב כל יסוד במקומו ויוצר מערכת מובנית של מרחבים, עצמים והוויות; אלוהים מארגן את היקום כמקום מסודר.
סדר בפולחן הקורבנות
גם הפולחן המתקיים במשכן – בדומה לסוגים רבים של פולחן, הוא מובנה ומסודר. ביטוי לחוקיות הפולחן וסדריו כחלק מלוח השנה ניתן לראות בבמדבר כח-כט, שם השפה החוזרת וארגון הקטעים מדגישים את מאפייני הפולחן. במידה מסויימת אך פחותה, אותם מאפיינים של חזרה ושל מבנה וסדר קבועים מופיעים בתיאור פולחן יום הכיפורים בויקרא טז.[7]
המבנה והסדר הקשורים לפולחן קורבנות המשכן עשויים להיות קשורים למבני הכוח החברתיים בישראל העתיקה. ייתכן שהאירועים הפולחניים במשכן - ובהמשך בבית המקדש - שירתו את האינטרסים הפוליטיים של כוהנים, לוויים ומנהיגים אחרים (כמו ראשי השבטים המוזכרים בקטעים המסודרים בבמדבר ז). אבל לדעתי יש משהו נוסף העומד מאחורי הסדר הגלום במבנה המשכן ובעבודת הפולחן בו.
סידור הסביבה שלנו
בעבודתה הקלאסית על פולחן וטהרה (Purity and Danger), האנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס טוענת שטקסי פולחן של טהרה וטומאה, בדומה למאמץ להסיר לכלוך, הם "מאמצים לארגן את הסביבה", או ליצור "סדר מחודש [של] הסביבה שלנו."[8] אפשר להרחיב את הרעיון הזה גם למשכן ולפולחן שנעשה בו, לטקסי פולחן של טומאה וטהרה ובכלל. הסדר הפולחני ששואפים ליצור במשכן עשוי לשקף את הסדר של היקום הנברא.
העולמות המסודרים הללו, שהתורה מתארת כקיימים מרגעי הזמן הראשונים ובהתאמה לכך במשכן, הם מדומיינים. כפי שכותב ג'ונתן ז' סמית, "פולחן מייצג סביבה מבוקרת שבה המשתנים (כלומר המקריות) של החיים הרגילים נעקרו... פולחן הוא דרך לפעול באופן שבו דברים צריכים להיות."[9] אמנם סמית' לא אומר זאת מפורשות, אך הוא רומז שמרחב קדוש "מסומן" יכול להיות מוקד לאידיאל, דהיינו לאיך שדברים צריכים להיות, או כפי שאדם זליגמן ואחרים אמרו, בעבור "היקום המותנה" הנוצר על ידי הטקס.[10]
לעומת העולם האמיתי, שהוא מקום מורכב וכאוטי, המשכן יכול לייצג את הסדר המושלם, את הדרך שבה העולם "צריך להיות". זהו מקום המבטא את הארגון הראשוני של העולם שנוצר לראשונה על ידי אלוהים בשבעה ימים. אופיו של הפולחן מחויב החוקים, החוזר, המובנה והבלתי משתנה, מדמה את העולם המסודר והאידיאלי בתוך המרחב הקדוש הישראלי.[11]
המסר המרומז של המשכן
הסדר האידיאלי של היקום שאליו קשור המשכן עשוי להצביע על ניואנסים נוספים המלמדים על המשמעות של המשכן כמקום קדוש עבור בני ישראל הקדמונים. אם האל היוצר יקום מסודר שכזה הוא ישות מלכותית וכול-יכולה, המרחב הקדוש של ישראל מזכיר ומדגיש את המאפיינים הללו ואולי גם מחדיר לעם חלק מהתכונות האלוהיות.[12] יתרה מכך, הקשר ליקום האוניברסלי מרמז על מנעד חשיבות המקום המקודש ושל הפולחן המתקיים בו: אלו הם התגשמות בריאת העולם כולו.
מעבר לכך שזה מצביע על חשיבותו של עם ישראל, הפולחן משמש להזכיר לאלוהים את המרכזיות הקוסמולוגית של ישראל, וכן להפציר באלוהים להפעיל את הכוח וההדר האלוהי ולקיים את הבטחת הברית המקראית להגנה וברכה.
לבסוף, כפי שמציין נחום סרנה, בניית המשכן ביום הראשון של החודש הראשון - ראש השנה - עשויה להצביע על משמעותו כאתר ליצירה מחודשת.[13] המשכן (ולאחר מכן בית המקדש) והפולחן שנערך בו, כדברי סרנה, "העניק לכל אחד מבני ישראל את האפשרות להתחדשות רוחנית ומוסרית".[14]
סיכום
מאז ומתמיד העולם היה, וועודנו, מקום מסובך מבחינה מוסרית ורוחנית. יש בו כאוס, רוע, עמימות, ולעתים קרובות היעדר שליטה. האפשרות להקשיב לסדר האידיאלי של הבריאה ולצד זה האפשרות לביסוס כוחו ומלכותו של אלוהים - מספקים הזדמנות לברוח מבעיות העולם הזה אל מקום מסודר ומקודש. עולם אידיאלי כזה היה כנראה בעל משמעות עבור אבותינו הישראלים הקדמונים, ואולי באופן דומה יכול להיות בעל משמעות עבורנו כיום.
"התורה" היא עמותת 501(c)(3) ללא מטרות רווח.
אנא תמכו בנו. אנו מסתמכים על תמיכת קוראים כמוכם.
הערות שוליים
פורסם
27 בפברואר 2022
|
עודכן לאחרונה
27 בפברואר 2022
מאמר זה הוא תרגום של "The Tabernacle, the Creation, and the Ideal of an Orderly World" שפורסם במקור על ידי TheTorah.com במרץ 2015. תורגם על ידי צוות האתר.
מוקדש לכבוד בתי תרצה לרגל בת המצווה שלה.
ראו:
Jonathan Z. Smith, To Take Place: Toward Theory in Ritual (Chicago: University of Chicago Press, 1987), 104.
סמית', לאורך כל ספרו To Take Place, מתמקד במחשבות. אבל מקומות וטקסים פולחניים משפיעים גם על רגשות וגופים, ואלה תורמים לחשיבותם התרבותית של מרחבים קדושים.
הניתוח שלי אינו מניח שמקומו של המשכן הוא אחד מהמקומות הקדושים בישראל, אבל אני מאמין שהתיאורים הטקסטואליים מרמזים על המשמעות הקדומה שהייתה למקומות קדושים ואולי לבית המקדש (הראשון) כמרחבים פיזיים עבור בני ישראל הקדמונים.
ראו:
Nahum M. Sarna, Exploring Exodus: The Origins of Biblical Israel (New York: Schocken, 1986), 213.
למחקר קדום, ראו הפניות שם. ושימו לב שהקשר השני ואולי הראשון מבין אלה מובא במדרש בתנחומא פקודי (מהדורה תקנית סעיף ב; ראה גם במדבר רבה יב:יג). כאן איני נוגע בקשר הרחב יותר בין המשכן לשבת, שעליו עמדו חז"ל (מכילתא שבת ב; משנה שבת יא:ב, יב:ג).
ראו:
Peter J. Kearney, “Creation and Liturgy: The P Redaction of Exod 25–40,” Zeitscrhift für die Alttestamentliche Wissenschaft 89 (1977): 375–87.
הסעיפים הם כדלקמן: (1) שמות כא:א-ל:י; (2) שמות ל:יא-טז; (3) שמות ל:יז-כא; (4) שמות ל:כב-לג; (5) שמות ל:לד-לח; (6) שמות לא:א-יב; (7) שמות לא:יג-יז. שבע פעולות הדיבור הללו, שנעשו כדי לצוות על בניית המשכן, משקפות את פעולות הדיבור המעצבות את שבעת ימי הבריאה, על אף שהשפה אינה זהה. ההבחנה של קירני מזכירה במידת מה את המהלך במדרש תנחומא המקשר את כל אחד משבעת ימי הבריאה עם אחד ממרכיבי המשכן והשפה המשמשת לתיאור היסודות.
ראו:
Adele Berlin and Marc Zvi Brettler, eds., The Jewish Study Bible (New York: Oxford University Press, 2004), 12.
למחקר קדום יותר המדגים נקודה זו, ראו למשל:
Bernhard W. Anderson, “A Stylistic Study of the Priestly Creation Story,” in Canon and Authority: Essays in Old Testament Religion and Theology, edited by George W. Coats and Burke O. Long (Philadelphia: Fortress, 1977), 148–62.
להרחבה על משמעות החזרה בתיאור המשכן ראו:
Amy Cooper-Robertson’s TABS essay, “Repetition and the Tabernacle: Eternity in the Face of Change.”
ראו:
Mary Douglas, Purity and Danger: An Analysis of Concept of Pollution and Taboo (New York: Routledge, 2002), 2–3.
ראו:
Jonathan Z. Smith, “The Bare Facts of Ritual,” History of Religions 20 (1980): 124–25.
מאמר זה מופיע גם בתוך:
Idem, Imagining Religion: From Babylon to Jonestown (Chicago: University of Chicago Press, 1982), 53–65.
ראו:
Adam B. Seligman, Robert P. Weller, Michael J. Puett, and Bennett Simon, Ritual and Its Consequences: An Essay on the Limits of Sincerity (New York: Oxford University Press, 2008), 8.
הטקסיות ומאפייני הפולחן שאני מזכיר מודגשים על ידי קתרין בל בתוך:
Ritual: Perspectives and Dimensions (New York: Oxford University Press, 1997), 138–69.
דרכי החשיבה הללו של היצירה המסודרת נדונות בתוך:
Jon D. Levenson, Creation and the Persistence of Evil: The Jewish Drama of Divine Omnipotence (Princeton: Princeton University Press, 1988).
מדובר בחודש ניסן ולא תשרי. אך ניסן בהקשר הזה משמש כחודש הראשון, ראש השנה.
ראו:
Sarna, Exploring Exodus, 214.
מאמרים קשורים :
