עוג מלך הבשן: שליט עולם השאול או ענק מימי קדם?

התשובה נמצאת במיטתו.

הדפסה
שיתוף
הדפסה
שיתוף

הענק, אסנסיו ג׳וליה, 1808. ©Museo Nacional del Prado

ניצחון בני ישראל על עוג מלך הבשן מוזכר פעמים רבות בספרות המקראית לצד מפלתו של סיחון מלך האמורי[1]. העלאת זכר ניצחונות אלה מזכירה לקוראים העברים את התהילה וההצלחות הצבאיות של העבר.

כאשר משה מספר את סיפורו של עוג בספר דברים פרק ג, הוא מוסיף:

דברים ג:יא כִּ֣י רַק עוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים…

אזכור דומה מופיע בספר יהושע, בתיאור גבולות עבר הירדן:

יהושע יב:ד וּגְבוּל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הַיּוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי.

מי הם רפאים אלה ומה זה אומר שעוג הוא אחד מהם?

הריעו כולם לעוג, מלך המתים

פרשנים רבים בני זמננו סבורים שכוונת המונח רפאים היא רוחות רפאים של המתים או שדים המתגוררים בעולם השאול. אכן, המילה רפאים מופיעה במשמעות זו בכמה מפסוקי המקרא. לדוגמה, ספר ישעיהו פרק כ"ו משווה את  י-הוה לאלים אחרים, ואומר:

ישעיה כו:יג יְ־הוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. כו:יד מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ.

התקבולת כאן בין רפאים למתים מסייעת בקביעת משמעות המילה רפאים.[2] דוגמה נוספת לשימוש זה נמצאת בספר משלי, בתיאור הסכנות שבכניעה לאישה פתיינית:

משלי ט:יח וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ.[3]

תרגום זה של המילה רפאים נתמך בידי ראיות ממוצא זהה מן השמית המערבית המצויות על גבי שתי מצבות פיניקיות (KAI 13:8 ו-14:8) ובכמה טקסטים אוגריתיים הנוקטים במונח rp’um עבור קטגוריה מיוחדת של מתים המתוארת לעיתים ככת של מלכים מתים.[4]  ראיות אלה מצביעות על כך שלפי ספר דברים ג:י, עוג הוא גם רוח רפאים וגם מלך.

בשן—עולם השאול?

כמה חוקרים טוענים שבשן עצמה, ממלכתו של עוג, מתייחסת לעולם השאול. השם בשן נובע ככל הנראה מן השורש הפרוטו-שמי ב.ת.נ.[5] אחת המשמעויות של שורש זה, המצויה במונח האוגריתי בתנ, היא "נחש" או "דרקון",[6] והיא מוזכרת בכמה טקסטים מיתולוגיים.

בספר דברים פרק ג, נמצאות ראיות לכך שבשן היתה אתר מיתי, כמה פסוקים בלבד לאחר אזכור עוג כשריד של הרפאים. כאשר מתאר הטקסט את הנחלה הניתנת למחצית שבט מנשה, מסופר לנו כי:

דברים ג:יג ...כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים.

אם רפאים הם רוחות רפאים, בשן היא לכאורה ארץ המתים. טקסט נוסף המתייחס כביכול לבשן כממלכה על-טבעית הוא מזמור סח בספר תהילים, המתייחס לבשן במונחים מיתו-פואטיים:

תהלים סח:טז הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר בָּשָׁן. סח:יז לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף יְ־הוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.... סח:כג אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם.

בשן המוזכרת כאן היא מקום אשר אלוהים חפץ לשכון בו, והיא מקבילה למעמקי הים. אף שאין מדובר בעולם השאול לכשעצמו, יש כאן חיזוק לגישה שבשן היא מקום מיתי.[7] כדי לחזק עוד יותר את הזיהוי הזה, ציינו חוקרים כי בספר במדבר כא (י–יא), נוסעים בני ישראל דרך אֹבֹת ועִיֵּי הָעֲבָרִים כדי להגיע לבשן; אפשר לתרגם אתרים אלה כ"רוחות רפאים" ו"חורבות של אלה שנפטרו".[8]

לפי פרשנות זו, מפלתו של עוג מקבלת סמליות מיתית שבה מציינת השמדת עוג וחילותיו לא רק את העקירה של עם אויב אלא, כפי שביטאה זאת פרופסור פרנצ'סקה סטאברקופולו (Francesca Stavrakopoulou) מאוניברסיטת אקסטר, "עקירת תושבי שאול אלה מבעלות על האדמה".[9] ואף על פי כן, טיעון זו רחוק מלהיות חד-משמעי.

בשן—רק ארץ פורייה

ראשית, הקשר בין בשן למילה האוגריתית עבור נחש או דרקון מוטל בספק. בעוד שמוצא המילה בשן מן השורש הפרוטו-שמי ב. ת. נ. מקובל למדי, חוקרים רבים נוטים לקשר את שם המקום בשן למשמעות אחרת של שורש זה, "אדמה שטוחה", עם הקונוטציה של אזור שבו נוח לגדל יבולים, בדומה למילה הערבית بثينة (בוטינא).[10]

סברה זו תואמת את התיאור המקראי של האזור כפורה מאוד. בשן מוזכרת פעמים רבות במקרא,[11] ופרט ליוצא דופן אחד בתהילים סח, היא משמשת תמיד ככינוי לצפון עבר הירדן, מגורי בני ישראל. בוודאי שלעולם לא נאמר במפורש לא בטקסטים מקראיים ולא בטקסטים חוץ-מקראיים שבשן שוכנת בעולם השאול. הקשר האפשרי אך הבלתי סביר למילה האוגריתית "נחש" או "דרקון" אינו משנה כמעט את התמונה.

האל Rapi’u שמלך על עשתרות ואדרעי (KTU 1.108)

עוד ראיה המצוטטת לעיתים קרובות כתימוכין לכך שעוג הוא מלך עולם השאול לקוחה מטקסט אוגריתי (KTU 1.108; =RS 24.252)[12] אשר לכאורה מקשר שתיים מעריו של עוג לאל רַפִּיאוּ Rapi’u, ממוצא דומה למילה העברית רפאים (שורות  3—1):

... ישׁת. רפאֻ. מלכ. עלמ / ו ישׁת [אִל][13] גתר. ו יקר. אִל יתב. ב עתתרת / אִל תפט. בהד רעי.
...ישתה רַפִּיאוּ, מלך עולם, וישתה [אל] משקה אציל ויקר, האל היושב בעתתרת, האל השופט בהד רעי.

פרופסור ברוך מרגוליס מאוניברסיטת חיפה היה הראשון שהציע לקשר את  עתתרת ו-הד רעי מן הטקסט האוגריתי KTU 1.108 אל שמות המקומות המקראיים עשתרות ואדרעי מסיפורו של עוג:

דברים א:ד ...וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי.[14]

פרשנות זו הביאה חוקרים להבין את המילה עוג ככינוי של האל רַפִּיאוּ, אל כתוני (ארצי), המולך בעשתרות ואדרעי. אולם גם פרשנות זו אינה חד משמעית.

האם Rapi’u מולך מעשתרות ואדרעי?

ראשית, קשה לתמוך בהתאמה שבין הד רעי האוגריתית לבין אדרעי העברית כי ההחלפה בין האות ה"א לאות אל"ף אינה מעבר שכיח בשמית צפון-מערבית.[15]  שנית, לא ברור כלל שיש להבין שני שמות אלה כשמות של מקומות.

אוגריתולוגים אחרים הציעו את האפשרות שמדובר בשמות של אלים: את השם הראשון אפשר לייחס לאלה עשתורת ואת השם השני להדד,[16] והטקסט מתקבל בערך כך:

... ישׁת. רפאֻ. מלכ. עלמ / ו ישׁת [אִל] גתר. ו יקר. אִל יתב. ב עתתרת / אִל תפט. בהד רעי.
...ישתה רפִּאו, מלך עולם, וישתה [אל] משקה אציל ויקר, האל היושב עם עתתרת, האל השופט עם הדד הרועה.

אם כך, מספק הטקסט האוגריתי מידע נוסף לגבי האל רַפִּיאוּ המתאים למסורות אחרות המוכרות מכנען העתיקה: רַפִּיאוּ הוא האל "היושב עם עשתורת" ו"היושב במשפט עם הדד". זוהי פרשנות ברורה יותר של הטקסט, וניסיונות להגן על קריאתו של מרגוליס באמצעות ציון מיתוס עוג במקרא הם הסבר מעגלי. מכאן עולה, לכאורה, שעשתרות ואדרעי אינן ממלכות שאול.

עוג מגן הקברים (Byblos 13)

תמיכה נוספת לטענתם של חלק מן החוקרים כי עוג מקושר לעולם השאול היא כתובת מן המאה החמישית לפני הספירה על גבי קבר פיניקי שפורסמה בידי פרופסור וולפגנג רוליג מאוניברסיטת טיבינגן.[17] כאן מופיע עוג כאל פיניקי וכמגן הקברים:

[...ואם כל אדם יבקשׁ לפתח ע]לת ארנ זנ ולרגז עצמי העג יתבקשן האדר ובכל דר [בנ אלמ]
[...ואם מישהו יבקש לפתוח] את ארון הקבורה הזה ולהפריע לעצמותיי, העוג יבקשהו, האדיר, ובכל מקום [בני האלים]

בקריאה זו, מציע טקסט פיניקי זה מביבלוס שעוג היה זכור כרוח רפאים רב-עוצמה המגן על קברי חסידיו.[18]

האם עוג מגן על קברים?

בעוד שפרשנותו של רוליג לכתובת התקבלה בקרב רבים, והופעתו של עוג שם צוינה לעיתים קרובות בקשר להיבט הכתוני (ארצי) שלה, הקריאה אינה ודאית כלל. כבר ב-1979, חלק הפרופסור פרנק מור קרוס מאוניברסיטת הרווארד על קריאה זו, וכפר בכך שיש לה כל התייחסות לעוג.

קרוס מציין שה"א היידוע (ה-) לפני המילה עוג מקשה על תרגום המונח כשם העצם הפרטי "עוג". לחלופין, הציע קרוס את הקריאה "העגזת"[19] ללא רווח לאחר האות ג,[20] ומתקבל הטקסט כלהלן:

[...ואם כל אדם יבקשׁ לפתח ע]לת ארנ זנ ולרגז עצמי העגזת בקשן האדר ובכל דר [בנ אלמ]
[...ואם מישהו יבקש לפתוח] את ארון הקבורה הזה ולהפריע לעצמותיי היבשות – בקשהו, [בעל] אדיר! ובכל מקום [בני האלים][21]

קריאה זו מקלה על הקושי של חיבור ה"א הידיעה לשם עצם פרטי, ומקבילה לטקסטים פיניקיים המצויים על גבי מצבות בהקשרים דומים המספקים הנחיות סטנדרטיות לגבי פתיחת הסרקופג והפרעה לעצמות.[22] אכן, לאחר מכן תיקן רוליג את פרשנותו הקודמת לכיתוב, והסיר כל אזכור של עוג מן המהדורה החמישית של האנתולוגיה רבת-ההשפעה שלו על כתובות ארמיות וכנעניות.[23] 

האם עוג הוא רוח רפאים או ענק?

אם נתעלם מן הפרשנות המוצעת של בשן כעולם מיתי, ונכיר בבעיות הפרשנות והתרגום של הטקסטים האוגריתיים והפיניקיים, נישאר עם האמירה שעוג הוא אחד מן הרפאים.[24] אך בעוד שמונח זה יכול להתייחס לשדים, הוא יכול גם להתייחס לתושבי כנען הענקים שמלפני תקופת בני ישראל, שימוש שכיח למדי.[25]

לדוגמה, בתיאור האימים, תושבים שחיו בארץ מואב לפני בוא המואבים, אומר הטקסט:

דברים ב:י הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים. ב:יא רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים.

באופן דומה, בתיאור תושבי עמון הקדומים, מציין ספר דברים:

דברים ב:כ אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. ב:כא עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְ־הוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.

מהקשר זה בספר דברים עולה שרפאים הם ענקים. הדבר מובא באופן הברור ביותר בתיאור מיטתו של עוג בפרק הבא (הפסוק שבו פתחנו).

בעיית המיטה

תיאורו של משה את כיבוש הבשן מוסיף פרט נוסף שאינו מצוי במקומות אחרים במסורות המקראיות:

דברים ג:יא כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ׃

האמה הסטנדרטית היא באורך של 48 סנטימטרים בערך, מכאן שמיטתו של עוג הייתה באורך של כ-4.3 מטרים וברוחב של כמעט 2 מטרים. מדוע מדגיש הטקסט את מידות מיטתו הענקית? מכיוון שעולה מכאן לכאורה שמדובר בענק ולא ברוח רפאים, חשו החוקרים המגנים על גישת בשן כארץ שאול צורך לפרש את האזכור באופן המתאים לתפקידו של עוג כתושב עולם השאול, ולכן פירשו את המילה ערש כסרקופג, מצבה או קבר בעל מידות גדולות מאוד.[26]

פתרון יצירתי זה מעוות את משמעות הפסוק, כאשר אנו מכירים בכך שאין דבר בטקסט המקשר את עוג או הרפאים שלו למתים החיים. לעומת זאת, פרופסור אלן מילרד מאוניברסיטת ליברפול הראה שבתקופת הברונזה, כאשר ברזל היה נדיר ויקר, הוא שימש לעיתים כציפוי דקורטיבי. אם "מיטתו של עוג" הייתה חפץ אומנותי מן העת העתיקה השמור ברבת עמון והקשור לדמות המיתית מן העבר, היה מתקבל על דעת שתהיה מצופה בברזל. לכן הוא טוען שעלינו לחזור ולפרש את המילה ערש כ"מיטה" ולא כקבר.[27]

ד"ר מריה לינדקוויסט מאוניברסיטת הארווארד מקשרת בין גודלה של מיטת עוג למידות מיטתו של האל הבבלי מורדוך, המתוארת בספרות האכדית, שם הדגיש גודלה את כוחו ועוצמתו של האל.[28] לאור טיעונים אלה, יש לפרש את המונח "ערש ברזל" לפי פירושו הפשוט "מיטת ברזל",[29] והטקסט מתאר את מידות מיטתו, ובכך מדגיש את גודלה העצום--ואת גודלו של עוג.

הפרשנות הרבנית מוסיפה ומדגישה את תיאורי גובהו של עוג, ומתארת אותו כגדול כל כך עד שביכולתו לעקור הר (ברכות נד ע"ב עם פירוש שטיינזלץ).[30]

ומסופר שכך אמר עוג: מחנה ישראל כמה הוי הוא — תלתא פרסי שלוש פרסאות[31], איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו, ואיקטלינהו אלך ואעקור הר בן שלוש פרסות ואשליך עליהם, ואהרגם. אזל הלך ועקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה הר בן שלוש פרסות ושם על ראשו, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי והביא הקדוש ברוך הוא עליו חגבים ונקבוה לכיפת ההר, ונחית בצואריה ונפל ההר על צווארו. הוה בעי למשלפה היה עוג רוצה לשלוף אותו מעל ראשו, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא נמשכו שיניו לצד זה ולצד זה של ראשו ולא מצי למשלפה יכול היה לשולפו.

תיאורים מרשימים ומפורטים אלה מחזקים את הטענה עוד יותר, ומדגישים בדיוק עד כמה תבוסתו של עוג בידי בני ישראל הייתה מרשימה.

הקשר בין שתי המשמעויות

נראה כי אפשר לגשר על שתי המשמעויות של המילה רפאים במקרא --"שדים" ו"ענקים". כאשר מזכירים את העבר המיתי, מניחים שרפאים הם תושבי כנען הענקים מלפני בואם של בני ישראל. אך בתקופתם הם, הבינו מחברי המקרא את המונח רפאים כקטגוריה מיוחדת של דרי שאול.

במילים אחרות, מנקודת מבטו של מחבר ספר דברים, הרפאים חיו לפני זמן רב, אך כיום הם מתים. זהו בדיוק העבר המיתי המוזכר בספר דברים פרק ג. אם כן, לתיאורו של עוג כאחרון הרפאים יש אפקט טמפורלי המציב את הדמויות בעבר הרחוק.[32]  בספר דברים פרק ג, עוג הוא אחרון תושביה הענקים של כנען ולא אחד מיצורי השאול.

הריעו כולם לעוג, הענק המלכותי

כפי שהראיתי לעיל, הדעה הרווחת בקרב חוקרים רבים לפיה עוג היה אל מעולם השאול מבוססת על אי הבנה וסינתזה של מסורות שונות מן המקרא והמזרח הקרוב העתיק, ובכך יצרה מסורת שבוודאי הייתה זרה הן למחבריו של דברים ג, והן לקהל קוראיהם. אף שראיות השוואתיות הן ללא ספק כלי בעל ערך רב לניתוח עולם המקרא, במקרה הנידון הפרשנות על פי הפשט היא העדיפה.

ספר דברים פרק ג מזכיר את מסורת עוג כדי להדגיש את כוחו הצבאי של צבא בני ישראל. הן גודל מיטתו הן תיאור עוג כאחרון הרפאים מרוממים את הנרטיב הדרמטי הזה: עוג הוא דמות מן העבר המיתי, אויב בעל עוצמה רבה, אחד מהענקים של ימי קדם, ואף על פי כן בני ישראל הביסו אותו.

הערות שוליים